גרובר ואח' נ' נעים

פסק דין

התובעים הם ילדיה ויורשיה של המנוחה חביב מזו ז"ל (להלן: "התובעים").

הנתבעת היא הבעלים של מחצית חלקה הידועה כחלקה 79, חלקת משנה 1 בגוש 3832 ברחוב חבצלת 13 באר יעקב (להלן: "הנתבעת").

אמם המנוחה של התובעים הייתה הבעלים של המחצית השנייה של החלקה, הידועה כחלקת משנה 2.

על חלקה 79, שהינה בשטח של 701 מ"ר, בנויים שני בתים האחד של אמם המנוחה של התובעים והשני של הנתבעת.

בהתאם לצו רישום בתים משותפים שניתן ביום 9.1.1980, הרכוש המשותף בנכס הינו מלא שטח החלקה בסך של 701 מ"ר ולפיכך, לכל אחת משתי תתי החלקות הרשומות בלשכת רישום המקרקעין, יש 50% מהזכויות ברכוש המשותף, היינו מגרש בשטח של 350.5 מ"ר (להלן: "המקרקעין").

שני הבתים נרשמו כבית משותף על פי חוק המקרקעין תשכ"ט- 1969 (להלן: "החוק"), כאשר המנוחה והנתבעת נרשמו כבעלות דירות בשטח של 33.2 מ"ר כל אחת ואילו המגרש כולו נרשם כרכוש משותף בחטיבה אחת, ללא חלוקה בין הצדדים.

לאחר פטירתה של אמם המנוחה של התובעים, התברר לתובעים כי בפועל מחזיקה הנתבעת בשטח של 442 מ"ר ואילו שטחם הינו 259 מ"ר בלבד.

עולה איפוא כי לתת חלקה 2, השייכת לתובעים, קיים חוסר בשטח מגרש העומד על 91.5 מ"ר ושטח זה נמצא בשימושו של הבית השייך לנתבעת בתת חלקה 1.

התברר כי בפועל השתלטה הנתבעת על מרבית שטח המגרש, בנתה בית גדול ותופסת שטח כולל של 442 מ"ר משטח החלקה הכללי.

מחוות דעת שמאי מקרקעין, מר עופר עמיאל, אשר צורפה לכתב התביעה עלה כי שווי החוסר בשטח המגרש, נכון ליום 7.9.2011, הינו בגבולות של 320,000 ₪.

לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת ומומחה התובעים לא נחקר.

התובעים טוענים כי על פי הזכויות המגיעות להם בנכס והרשומות בלשכת רישום המקרקעין, יש להם זכות קניין ב- 350.5 מ"ר משטח הנכס והנתבעת פלשה, שלא כדין, לשטח גדול יותר ממחצית המגרש, באופן שהיא מחזיקה בפועל 91.5 מ"ר בניגוד לזכויות הצדדים בנכס.

מאחר והרכוש המשותף כולל את כל שטח החלקה ואין הצמדה של שטח כלשהו לצד כלשהו, מבעלי הזכויות בנכס, יש לתובעים זכויות קנייניות בכל מ"ר במקרקעין, נשוא הנכס ולפיכך, זכאים הם לקבל חזקה במחצית הנכס בשטח של 350.5 מ"ר.

מאחר והנתבעת מסרבת לחלק את השטח, בהתאם לזכויות הקנייניות הרשומות, אזי נגרע מהתובעים השימוש וההנאה בשטח זה שלא כדין ולפיכך, עותרים הם כי יינתן צו עשה המורה לחלק את המגרש באופן שווה בין הצדדים.

לחילופין, היה והנתבעת תסרב לחלוקה האמורה ובית המשפט ימצא לנכון שלא לאכוף עליה את החלוקה, זכאים התובעים לשווי החלק שנגרע מהם בסך של 320,000 ₪.

עוד עותרים התובעים למתן צו לפיצול סעדים, לשם הגשת תביעה לדמי שימוש ראויים כנגד הנתבעת.

עם זאת, יצוין כי בסעיף 18 לכתב התביעה ציינו התובעים כי תביעה זו והסכום הנתבע בה, כוללים בתוכה גם מרכיב זה ועל כן, אין מקום למתן צו לפיצול סעדים.

הנתבעת טוענת להיעדר סמכות עניינית לבית המשפט לדון בתביעה.

יודגש כבר עתה כי יש לדחות טענה זו משום שהסעד לו עותרים התובעים, אינו סעד לזכות קניינית שכן, הזכות הקניינית כבר מוקנית להם, אלא עותרים הם לסעד לשימוש וחזקה, בהתאם לרישום בלשכת רישום המקרקעין ועל כן, הסכמות לדון בתביעה זו מסורה לבית משפט שלום.