גרובמן נ' אליזם ואח'

פסק דין

1. תאונת דרכים מיום 14.6.07, בסביבות השעה 22:30, ברח' הרצל בנתניה. התביעה הוגשה כנגד הנהג המעורב, הנתבע 1 (להלן: הנתבע) וכנגד המבטחת שלו, חב' איילון (הנתבעת 2).

2.התובע טוען כי נסע בנתיב השמאלי שברחוב והאט בהדרגה, על מנת לאפשר השתלבותה של מונית, שנהגה ביקש לעבור מהנתיב הימני לנתיב השמאלי. לטענתו, בשלב זה פגע הנתבע ברכבו, בחלקו האחורי-שמאלי.

3.הנתבע טוען כי נסע בנתיב השמאלי ברח' הרצל, ואילו התובע נסע מעט לפניו ובמקביל - בנתיב הימני. לדבריו, התובע סטה מהנתיב הימני לנתיב השמאלי, בשל המונית שנדחפה מימינו ואילצה אותו לעשות כן. הנתבע טוען כי הוא הצליח לבלום מאחורי רכבו של התובע, מבלי לפגוע בו, ועמד במצב זה בעצירה מוחלטת. בשלב זה נפגע רכבו מאחור על ידי רכב מסחרי גדול, וכתוצאה מכך נהדף רכבו אל עבר רכב התובע. הן המונית והן הרכב המסחרי עזבו את המקום, בטרם הספיק הנתבע לרשום את פרטיהם. בנסיבות אלה טוען הנתבע כי אינו אשם בתאונה.

4.התובע שולל את טענת הנתבע, כאילו עובר לתאונה הוא נסע בנתיב הימני וסטה ממנו אל הנתיב השמאלי בשל המונית שנדחפה מימינו. לטענתו, הוא נסע כל העת בנתיב השמאלי. לדבריו, המונית נסעה בנתיב הימני, והוא הבחין כי נהגה מבקש לעבור לנתיב השמאלי ואיפשר לו לעשות כן, תוך שהוא מאט בהדרגה ובולם, עד כדי עצירה מוחלטת. התובע לא הבחין ברכב הנתבע מאחוריו, עד רגע הפגיעה. התובע העיד כי יצא מרכבו מייד לאחר התאונה, ולא היה מאחורי רכב הנתבע רכב מסחרי גדול, כפי שטוען הנתבע, אלא רכב פרטי. התובע שלל את טענת הנתבע, כאילו אמר לו שהתאונה אירעה באשמת נהג המונית.

5.מטעם התובע העיד מר קיריל גריגורייב שישב לידו ברכבו. הוא העיד כי לפני התאונה פנה התובע שמאלה, מרח' וייצמן אל הנתיב השמאלי ברח' הרצל, ועד רגע התאונה היה רק בנתיב השמאלי ולא היה כלל בנתיב הימני. העד העיד כי לאחר שהתובע פנה לרח' הרצל, היתה במקום מונית שהחלה להשתלב מהנתיב הימני לנתיב השמאלי, והתובע עצר בהדרגה, תוך שהמונית סוטה מהנתיב הימני לנתיב השמאלי. רכב התובע הגיע לעצירה מוחלטת, ואז חש העד לפתע פגיעה מאחור. העד לא ראה את רכב הנתבע לפני הפגיעה.

העד עומת עם טענת הנתבע, כי המונית נדחפה אל רכב התובע מימינו ואילצה אותו לסטות מהנתיב הימני לנתיב השמאלי. הוא שלל זאת: "לא ולא. הרחוב מאד צר. המונית לא יכלה להגיע מהשוליים של הכביש, מתוך הפיצוציה שבמקום. היא היתה בנתיב ימין ואנחנו בשמאל" (בעמ' 5 לפר' מיום 1.5.08).

העד העיד כי הוא יצא מהרכב מייד לאחר התאונה ולא ראה במקום שום רכב מסחרי, ג'יפ, או רכב בגודל דומה. לשאלת ב"כ הנתבעת 2 השיב העד כי שמע את השיחה בין התובע לבין הנתבע לאחר התאונה, ואין זה נכון שהתובע אמר לנתבע, כי נהג המונית אשם בתאונה.

הן התובע והן עדו נשאלו אם עובר לתאונה הם ראו את המונית עומדת בנתיב הימני שברחוב ומורידה נוסעים, ושניהם השיבו כי לא ראו זאת, וכי כשראו את המונית, היא היתה בנסיעה, ונהגה ביקש לעבור מהנתיב הימני לנתיב השמאלי.

6.מטעם הנתבעים העידה גב' סמדר בן שלום, שישבה ברכבו של הנתבע, לצידו. היא העידה כי הנתבע פנה משד' וייצמן לרח' הרצל, לנתיב השמאלי, ואז התקרב אליו רכב התובע, "איני זוכרת בדיוק מאיפה" (בעמ' 8 לפר'). העדה המשיכה והעידה כי רכב התובע נכנס לנתיב השמאלי, שבו נסע הנתבע, אך לא התנגש ברכבם. העדה מסרה כי הנתבע בלם מייד את רכבו, במרחק של כ- 20 ס"מ מרכב התובע, ומבלי לפגוע בו. העדה לא זכרה כיצד בדיוק עמדו שני כלי הרכב, זה ביחס לזה, כאשר הנתבע עצר מאחורי רכב התובע. היא מסרה כי תוך שנייה או שתיים היא חשה פגיעה מאחור, ורכבם נהדף לעבר רכב התובע. העדה לא זכרה איזה סוג של רכב פגע מאחור ברכב הנתבע.

7.הנתבע העיד כי כשפנה שמאלה לרח' הרצל, הבחין במונית-מיניבוס שחנתה בצד ימין של הכביש (התרשים נ/ 3). הוא העיד כי התובע הגיע בנתיב הימני, מאחורי המונית, וניסה כנראה לעקפה, ותוך כך סטה לנתיב השמאלי. הנתבע בלם בלימת חירום והצליח לעצור במרחק של כ- 20 ס"מ מרכב התובע. הנתבע העיד כי תוך כדי בלימת החירום שלו הגיע מאחוריו רכב מסחרי גדול, או ג'יפ, שפגע ברכבו מאחור והדפו אל רכב התובע. הנתבע הגיש את התצלומים נ/ 2, שבהם נראית פגיעה ברכבו מאחור, וטען כי זו הפגיעה שנגרמה על ידי הרכב הגדול האמור. לשאלה כיצד ניתן לדעת שתצלומים אלה אמנם משקפים פגיעה ברכב הנתבע בתאונה שבה מדובר, השיב הנתבע כי העדה מטעמו העידה על כך. לשאלה היכן היה אותו רכב גדול, כאשר הנתבע יצא מרכבו לאחר התאונה, השיב הנתבע כי נהגו של רכב זה ניצל את המהומה שנוצרה במקום וברח.

8.בתגובה לעדות הנתבע העיד התובע, כי המונית שעברה מהנתיב הימני לשמאלי היתה מסוג "פרייווט", ולא היתה כל מונית מסוג מיניבוס שחנתה בצדו הימני של הרחוב.

לשאלה אם הבחין ברכב גדול, אשר מייד לאחר התאונה עקף את כלי הרכב שלו ושל הנתבע ונסע מהמקום, השיב התובע כי לא ניתן היה לעקוף את שני כלי הרכב של הצדדים, כיוון שיש במקום אי תנועה שאינו מאפשר עקיפה כזאת (אי התנועה סומן X בתצלום נ/ 4).

על כך השיב הנתבע כי הרכב הגדול יכול היה לנסוע מעט לאחור ולברוח ימינה בדרך מוצא שבמקום, ולא היה הכרח שיעקוף את כלי הרכב של הצדדים.

9.לאחר ששמעתי את הנהגים ועדיהם, אני מעדיפה את גירסת התובע ועדו, שעשו עלי רושם אמין ומשכנע יותר, על פני גירסת הנתבע ועדתו.

בגירסת הנתבע מספר פירכות:

א. בכתב ההגנה טען הנתבע כי התובע סטה מהנתיב הימני לנתיב השמאלי, כיוון שאולץ לעשות כן על ידי המונית "שהתחילה לנסוע מימין לרכב התובע, בנתיב הימני".

בניגוד לכך, טען הנתבע בעדותו בביהמ"ש כי המונית היתה במצב של עצירה בנתיב הימני, וכי התובע עקף אותה.

ב. התצלומים נ/ 2, של הפגיעה בחלקו האחורי של רכב הנתבע, אינם נושאים תאריך, ואין כל ראייה כי הם משקפים פגיעה שאירעה לרכב הנתבע בתאונה זו דווקא. הנתבע הסתמך לעניין זה על דברי העדה מטעמו, שהעידה אף היא על פגיעה ברכבם מאחור, אך העדה לא זכרה איזה סוג רכב פגע בהם מאחור. לו אמנם היה מדובר ברכב גדול, כטענת הנתבע, היה מצופה כי הנוסעת ברכבו תזכור לפחות כי היה זה רכב גדול שפגע בהם (להבדיל מרכב פרטי).

ג. הפגיעה מאחור ברכב הנתבע, כפי שהיא נראית בתצלומים נ/ 2, היא פגיעה קשה למדי. אמנם אין זה מופרך לחלוטין, שהנהג הפוגע יימלט, אולם כשמדובר בפגיעה כפי שהיא נראית בתצלומים - שאינה פגיעה של מה בכך - שכיח יותר שהנהג הפוגע לא יימלט מבלי למסור את פרטיו; מה גם שמדובר ברחוב ראשי, שבו תנועת כלי רכב ואנשים, ויש אפשרות סבירה שמאן דהוא ירשום את מספר הרכב.