גרבר נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

לפנינו תביעת התובע להכיר בפגיעה בגבו כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק"), וזאת על דרך המיקרוטראומה.

המל"ל דחה את תביעת התובע להכיר באירוע כפגיעה בעבודה במכתבו מיום 19.9.2012.

מכאן, התביעה שלפנינו.

בתיק הוגשו תצהירים והתקיים דיון הוכחות. בסיום הדיון – הסכימו הצדדים לענין העובדות בתיק, ואולם לא הסכימו בשאלה האם עובדות אלו מהוות תשתית עובדתית מספקת למינוי מומחה, ועל כן, סיכמו בענין זה.

העובדות המוסכמות הן:-

התובע יליד 1946.

התובע עבד בחברת אחים להב, שעוסקת בשיווק חומרי ניקוי וכלי בית – לרבות קנקני חומר נקיון לצריכה ביתית, אריזות של שקיות ניילון שמגיעות עד 30 ק"ג, נייר אריזה, נייר ניגוב, כלי בית מחרסינה, זכוכית ופלסיק, מ – 5.10.10 ועד 12.12.10 וכן מיוני 2011 ועד אוגוסט 2012.

התובע עבד הן כמחסנאי והן כנהג חלוקה.

במסגרת עבודתו של התובע היה התובע צריך להרים סחורה ולהניח אותה כאשר הסחורה שהניח התובע נעה בין 4 ל – 30 ק"ג.

בשעתיים הראשונות של יום העבודה היה התובע מסדר סחורה שהגיעה מספקים כאשר הוא היה לוקח את הסחורה שהיתה מונחת על משטח שבגובה של רצפה או שנמצא על מלגזה בגובה מדפים ומרים את הסחורה הזאת ומניח אותה במדפים/רצפה.

התובע היה מרים את הסחורה ומעמיס אותה ועל כן הגבהים בהם הוא העמיס או מהם הוא לקח, השתנו לאור גובה הסחורה שהלכה וגבהה או הלכה ופחתה. גם המשקלים והכמויות היו שונים בהתאם לסחורה שהיתה.

לאחר שהתובע העמיס סחורה במשך כשעתיים, לאחר מכן במשך כשעה הוא ליקט סחורה על מנת להכין הזמנות ללקוחות כאשר פעולת הליקוט היא כמו פעולת סידור הסחורה לגביה פירטנו אך בסדר הפוך. (לוקח את המוצרים מהמדפים ומניח על המשטח). לעיתים התובע לקח מוצרים בודדים והכניס אותם לתוך קרטון שהונח על משטח. גם הליקוט נעשה במשקלים שונים ובגבהים שונים בהתאם להזמנות.

לאחר מכן הסחורה המלוקטת הועברה באמצעות המלגזה, לפתח המשאית כאשר עובד נוסף הרים אותה לרצפת המשאית והתובע לקח את הסחורה שהיתה על רצפת המשאית וסידר אותה על המשאית כדי שתתאים לסדר חלוקה. גם כאן הסחורה היתה משקלים שונים והתובע הניח אותה בגבהים שונים.

התובע נסע ללקוחות השונים וכאשר הגיע ללקוחות פירק את הסחורה (אותן פעולות אך באופן הפוך לסידור הסחורה) והניח את הסחורה על מריצה. התובע לקח את המריצה עם הסחורה שהוזמנה על ידי הלקוח, והוביל אותה ללקוח שם פירק את הסחורה וסידר. זמן "הסעת המריצה" השתנה בהתאם לתנאים הפיזיים במקום. לעיתים היה עליו לעלות במדרגות ולעיתים במעלית. ולעיתים התובע נאלץ לעשות נגלות אצל אותו לקוח מהמשאית למקום הפריקה. שלב זה ארך ברוטו כ – 20 דקות ללקוח, כאשר בממוצע התובע הגיע ל – 9 לקוחות ביום. פירוק הסחורה והסידור אצל הלקוח היה בגבהים ובמשקלים שונים.

טענות הצדדים בסיכומים מטעמם:-

ב"כ התובע המציאה לבית הדין מעל 10 פסקי דין של בתי דין אזוריים בהם מונו מומחים רפואיים במטרה לבדוק את הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה של סדרני סחורה לבין מחלות מהם סבלו. יצויין, כי בחלק מהתיקים - ההחלטות לענין מינוי מומחים התקבלו לאור הסכמת הצדדים ובחלק מהתיקים ההחלטות התקבלו לאחר שבתי הדין קבעו כי התקיימה התשתית העובדתית הנדרשת.

בהתאם להלכה - התנועות צריכות להיות זהות אך אין צורך בזהות מוחלטת וצריכות לפעול על מקום מוגדר בגוף. הפסיקה הכירה במקרים בהם אדם נדרש לבצע הרמה של משקלים שונים לגבהים שונים כתשתית למיקרוטראומה.

ב"כ התובע טוענת כי פעולת המיקרוטראומה במקרה זה היא פעולת הכיפוף והרמה.

ב"כ הנתבע טענה כי התובע לא הניח תשתית עובדתית בדבר רצף קבוע ואחיד של תנועות זהות, חוזרות ונשנות. התובע ביצע תנועות מגוונות הכוללות התכופפות לגבהים שונים בתנוחות שונות ותוך נשיאת משקלים שונים באופן הפועל על אזורים שונים בגוף.