בפ"מ
בית משפט השלום לתעבורה בנתניה
|
358-05-10
03/06/2010
|
בפני השופט:
רות רז
|
- נגד - |
התובע:
אסף יוסף גרבלי -ע"י ב"כ עו"ד שחר אלי
|
הנתבע:
מדינת ישראל
|
|
החלטה
לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש לתקופה של 90 יום בגין עבירה שגרמה לתאונת דרכים בה נהרג אדם.
בתאריך 3.5.10 נפסל המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 90 יום על פי החלטת קצין משטרה על פי סמכותו בסעיף 47 לפקודת התעבורה בהיותו משוכנע שיש יסוד להאשים את המבקש בעבירה של גרימת מוות עקב אי ציות לאור אדום ברמזור וחוסר זהירות.
טרם הוגש כתב אישום נגד המבקש.
לטענת ב"כ המבקש, נכנס המבקש לצומת באור ירוק שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, והופתע על ידי רכב נהוג על ידי המנוחה שנסעה מולו ופנתה שמאלה בצומת. לגרסתו, אין בידי התביעה ראיות לכאורה ולא קיימת מסוכנות נוכח עברו התעבורתי התקין של המבקש.
לטענת המאשימה קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המבקש והפנתה את בית המשפט לעדותו של עד ראיה אובייקטיבי.
לאחר שעיינתי בתיק החקירה ובחנתי את חומר הראיות ואת טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי חולשת ראיות התביעה יש בה כדי לסתור את חזקת המסוכנות.
סעיף 46ב לפקודת התעבורה שנכנס לתוקף בתאריך 1.8.07 קובע חזקת מסוכנות של נהג אשר מואשם בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית. הנטל לשכנע את בית המשפט בכך שאין בנהיגתו משום סכנה לציבור ולסתור את החזקה עבר לכתפי הנהג.
ב-בש"פ 8645/07 חדש נ' מדינת ישראל נפסק כדלהלן :
"בדברי ההסבר להצעת החוק הובהר כי מדובר בפסילה "אוטומטית", אשר מטרתה "להביא לכך שנהג שהוגש נגדו כתב אישום בשל מעורבותו בתאונת דרכים שבה נהרג אדם, לא ימשיך לנהוג ולסכן בנהיגתו את הציבור, אלא אם כן ישתכנע בית המשפט שנהיגתו אינה מהווה סכנה לציבור" (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 79) (פסילה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם), התשס"ז – 2007, ה"ח 129). אמור מעתה, כי סעיף 46ב לפקודת התעבורה קובע חזקת מסוכנות החלה על נאשמים שהיו מעורבים בתאונה שהביאה למותו של אדם, ועליהם מוטל הנטל להפריכה."
אמנם, טרם הוגש כתב אישום כנגד המבקש, אך חזקת המסוכנות קמה גם בשלב זה ועל המבקש הנטל להפריכה.
על המבקש, הטוען כי הראיות שבידי התביעה עשויות להביא לזיכויו, להוכיח את חולשת הראיות ולהוכיח כי יש בחולשתן כדי לסתור את חזקת המסוכנות.
על פי חומר הראיות שבתיק התביעה אירעה התאונה בצומת כביש 553 - תל יצחק בתאריך 29.4.10 בשעה 1150 לערך.
המבקש נהג ברכב מזדה בכביש 553 מכיוון מערב לכיוון מזרח ונכנס לצומת בנסיעה שוטפת. המנוחה, נהגה ברכב סוזוקי בכביש 553 מול כיוון נסיעת המבקש ובהגיעה לצומת התחילה לפנות שמאלה לכיוון תל יצחק. המבקש פגע עם חזית רכבו בחזית ובפינת רכב הסוזוקי וכתוצאה מן התאונה נהרגה נהגת הסוזוקי.
הצומת מרומזר. בכיוון נסיעת המבקש שני נתיבים לנסיעה ישר ולשניהם מופע רמזור אחד. בכיוון נסיעת המנוחה שלושה נתיבים, הנתיב השמאלי לפניה שמאלה ושני הנתיבים הימניים לנסיעה ישר. קיימים מופעי רמזור נפרדים לפניה שמאלה ולנסיעה ישר.
לגרסת המבקש, על פי עדות שנגבתה ממנו ביום התאונה בשעות הצהרים, נסע בנתיב הנסיעה הימני ונכנס לצומת בנסיעה רצופה באור ירוק. משהבחין ברכב המגיע מצד שמאל, בלם את הרכב והפנה את הרכב לשמאל אך לא הצליח למנוע את התאונה. לגרסתו לא היו בכיוון נסיעתו ולידו כלי רכב נוספים אלא מאחוריו.
בדיקת אלכוהול שנערכה למבקש העלתה כי אין בגופו אלכוהול.
סמוך אחרי התאונה נגבתה עדותו של עד ראיה אשר נהג רכב בכיוון נסיעת המבקש. העד מסר שתי גרסאות סותרות לנסיבות אירוע התאונה.
לפי גרסתו הראשונה רכב המזדה נסע בכיוון נסיעתו ונכנס לצומת לפניו כאשר ביניהם " הפרש די גדול". כאשר התקרב העד לצומת הבחין כי ברמזור אור צהוב וכאשר הגיע לצומת האור היה כבר אדום. בשלב זה היתה המזדה כבר בצומת ופגעה בסוזוקי. מגרסה זו עולה כי המבקש נכנס לצומת בטרם הגיע העד לצומת, ולפיכך, נכנס לצומת לפני שהתחלף האור לאדום.
לפי גרסתו השניה אומר העד כי כאשר הגיע לצומת דלק אור אדום, הוא נעצר בנתיב שמאלי, עמד שניות בודדות ואז הגיעה המזדה בנתיב הימני נכנסה לצומת וארעה התאונה. גרסה זו מנוגדת לגרסה הקודמת לפיה הבחין העד באור צהוב ברמזור שלפניו ואותה עת היה רכב המבקש לפניו.