גרבי נ' שוקרון

פסק דין

לפני תביעה שטרית בהליך של סדר דין מהיר שתחילתה בהגשת שטר, שנמשך על ידי הנתבע, לביצוע בתיק הוצאה לפועל שמספרו 34-13597-11-0.

השטר מספרו 0970462, על סך של 5,195 ₪, זמן פרעונו 30.1.06, ועל פי המודפס על השטר הוא הוחזר על ידי הבנק ביום 31.3.06 מהסיבה "אכ"מ+נה"ב".

הנתבע הגיש התנגדות (באיחור), בית משפט נעתר לבקשת הארכת המועד ונתן רשות להגן.

לטענת הנתבע אין התובע זכאי לפרעון השטר וזאת מאחר שהשטר נפרע בשווה כסף, בדרך של ביצוע עבודות איטום על ידי הנתבע עבור התובע.

הנתבע מפנה לעובדה שהשטר הוגש לביצוע בסמוך לתקופת ההתיישנות (בשלהי שנת 2011).

התובע מכחיש טענות הנתבע, וטוען כי לא ניתנה כל תמורה עבור השטר ועל הנתבע לפרוע השטר.

בפתח דבריי יצויין, כמצוות התקנות, משמדובר בתביעה בסדר דין מהיר, פסק הדין ינומק באופן תמציתי, על פי תקנה 214 טז(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 (להלן: "תקסד"א").

דיון

השאלות הצריכות הכרעה בפסק הדין:

האם השטר נפרע על ידי הנתבע בדרך של עבודות איטום גגות.

האם לשיהוי הארוך בהגשת השטר לביצוע ישנה נפקות.

פרעון השטר

לתובע על בסיס עילה שטרית עומדות חזקות ראייתיות שונות מעצם ההחזקה בשטר.

על פי סעיף 29 (א) לפקודת השטרות:

"29. (א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך".

בענייננו אין מחלוקת שהשטר ניתן תמורת ערך, 1,000 יורו שנתן התובע לנתבע.

אולם, כאמור, הנתבע טוען כי פרע חוב זה באמצעות עבודה עבור התובע מאוחר למתן השטר.

הנתבע טען כי מתן השטר היה במשרדו של התובע.

כבר באותו מעמד, התקיימה שיחה ביחס לעיסוקו של הנתבע, והתובע הציע שהנתבע יבצע עבורו עבודות איטום לגג, כלומר שתמורת השטר תינתן בעבודות איטום שיבצע הנתבע לתובע [ראה פרוטוקול מיום 13.5.13 עמ' 1 ש' 19-22].