גרבוני עוורה נ' עבדאלרחים

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית לתשלום שכר טרחת עורך דין.

נתוני רקע:

1.התובע הוא עורך דין במקצועו אשר ייצג את הנתבע בתביעה נגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים להשבת נכסיו.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הטיפול בעניינו של הנתבע החל אי שם בשנת 1993 או בשנת 1994, כאשר הנתבע פנה לאביו של התובע, המנוח עו"ד חוסין ג'רבוני ז"ל (להלן: "המנוח"). כמו כן, אין מחלוקת שבין הנתבע לבין המנוח היו יחסי קרבה וקשר אישי מיוחד, מעבר ליחסים שבין עורך דין ללקוח, כפי שיבואר להלן.

2.בעברו נשפט הנתבע למאסר בפועל בגין עבירות נגד ביטחון המדינה. ביחד עם הנתבע נשפט למאסר גם אביו המנוח של התובע בגין עבירות דומות, ושניהם ריצו תקופת מאסרם באותו בית-סוהר. כבר אז נרקמו בין השניים יחסי ידידות ואחווה יוצאים מגדר הרגיל, קשר שנמשך למעשה גם לאחר שחרורם ממאסר ועד למותו של המנוח.

בשנת 1975 שוחרר הנתבע ממאסר במסגרת עסקת חילופי שבויים וגורש מהארץ. בשנים שלאחר מכן התגורר הנתבע מחוץ לתחומי המדינה עד שהותר לו לחזור ארצה בשנת 1993. בשל שהייתו מחוץ לגבולות המדינה, כאמור, כל נכסי המקרקעין של הנתבע הופקעו לטובת האפוטרופוס לנכסי נפקדים. ואולם, עם שובו ארצה ביקש הנתבע להשיב את נכסיו, אך האפוטרופוס לנכסי נפקדים סירב לעשות כן.

3.בעקבות כך פנה הנתבע אל חברו הטוב, המנוח, אשר היה באותה עת עורך דין במקצועו ובעל משרד לעריכת דין בחיפה, על מנת לטפל בנושא. ואכן, המנוח הגיש תביעה מתאימה לבית המשפט המחוזי לשחרור הנכסים והשבתם לנתבע. לימים בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והמנוח הגיש ערעור על כך לבית המשפט העליון.

אלא שבשנת 2005 ובטרם הסתיימו ההליכים בבית המשפט העליון, הלך המנוח לעולמו. בעקבות זאת ולבקשת הנתבע, בנו של המנוח הוא התובע בתיק זה - שאף הוא עורך דין במקצועו - המשיך את הטיפול בעניין מהשלב אליו הגיע המנוח.

4.תוך כדי ניהול ההליך בבית המשפט העליון הגיעו הצדדים לפשרה, לפיה חלק מהמקרקעין יושב לנתבע בעין ובגין החלק האחר ישולם לו פיצוי הולם.

עם סיום הטיפול בעניינו של הנתבע התגלעה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשכר הטרחה שעל הנתבע לשלם לתובע, ומכאן התביעה.

הסכמי שכר הטרחה:

5.אין מחלוקת, כי למן תחילת הטיפול בעניינו של הנתבע ועד להשגת הסכם הפשרה עם האפוטרופוס לנכסי נפקדים חתם הנתבע על 4 הסכמי שכר טרחה. ההסכם הראשון נחתם עם אביו המנוח של התובע ביום 10/11/02.

לפי אותו הסכם, הנתבע התחייב לשלם למנוח שכר טרחה בסך של 30,000$ ומע"מ במידה והתביעה או הערעור נגד האפוטרופוס יידחו, אך אם יתקבלו יעביר הנתבע למנוח את הבעלות בדונם אחד מתוך חלקה 2 בגוש 10394 (להלן – "ההסכם הראשון").

6.ההסכם השני לפי הסדר הכרונולוגי הוא ההסכם מיום 23/4/07, לפיו הוסכם כי שכר הטרחה יהיה סכום השווה לדונם אחד בצירוף מע"מ מאדמת בניה באבטן בהתאם לשוויו בעת ההתחשבנות (להלן– "ההסכם השני").

7.ההסכם השלישי נחתם כעבור זמן קצר יחסית, ביום 19/11/07, ובו הוסכם בין הצדדים כי שכר הטרחה יעמוד על סכום השווה לדונם אחד מחלקה 2 בגוש 10394 ומע"מ, וכן 5% מסכום הפיצויים שישולם על ידי האפוטרופוס (להלן – "ההסכם השלישי").

8.ההסכם האחרון הוא מיום 9/9/08, וזה ההסכם שעומד במוקד התביעה דנן. הסכם זה הוכתר כנספח להסכם השלישי מיום 19/11/07, ובו הוסכם כי שכר הטרחה יעמוד על 1,200,000 ש"ח ומע"מ, שישולם באופן הבא: סך של 437,000 ש"ח מתוך כספי הפיצויים שעתידים להתקבל מהאפוטרופוס (הפיצויים הם בסך של 637,236 ש"ח) ובגין היתרה תועבר לבעלות התובע קרקע בשטח של 750 מ"ר מחלקה 2 גוש 10394 (להלן – "ההסכם שבמחלוקת" או "ההסכם מיום 9/9/08").

ההליכים למתן סעד זמני ופסק הדין החלקי:

9.בד בבד עם הגשת התביעה אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, הגיש התובע בקשה להטלת עיקולים זמניים. הבקשה נדחתה ע"י כב' הרשם אוחיון, ואולם בערעור אשר הוגש על החלטתו ונדון לפניי נעתרתי לבקשה והוריתי על הטלת עיקול זמני על כספי הנתבע בבנק הפועלים, ועיקול ברישום על זכויותיו בחלקות קרקע שונות.

10.הנתבע הגיש בקשה לביטול העיקול הזמני ובדיון אשר התקיים ביום 28/1/09 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ימונה שמאי מטעם בית המשפט על מנת להגיש חוות דעת לגבי שוויו של דונם אדמה המיועד לבניה בחלקה 2 גוש 10394 מאדמות אבטן. בעקבות כך מונה השמאי מר דן ברלינר, אשר הגיש חוות דעת בה העריך את שוויו של דונם כאמור בסך של 400,000 ש"ח.