החלטה
1.זוהי בקשת התובעת להתיר לה לתקן את כתב תביעתה, על ידי העמדת המשכורת הקובעת על הסך של 3,527 מחד ועל ידי צמצום סכום התביעה הכולל מאידך, לאחר שהבהירה כי היא מקבלת עליה את תקופות עבודתה אצל הנתבעת, כנטען על ידי הנתבעת בדיון המוקדם מיום 14/5/09 והודעתה מיום 7/6/09, היינו כי תקופות עבודתה אצל הנתבעת היו מיום 1/5/02 ועד לחודש 3/02 והחל מיום 3/8/05 ועד לחודש 3/08.
2. הבקשה הועברה לתגובת הנתבעת, המתנגדת לה הן בשל עיתוי הגשתה ואופן הגשתה, והן מן הטעם שהבקשה אינה מפורטת דיה וממילא כוללת רכיבים שהתיישנו.
לחילופין עותרת הנתבעת לחיוב התובעת בהוצאות התיקון ובזבוז זמנה של הנתבעת עד הלום בשל הצורך להופיע לשני דיונים מוקדמים מיותרים.
3.לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה אני נעתרת למבוקש, ואבאר.
תקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת:
"בית הדין או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין או להורות לו לתקן את כתבי טענותיו". (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).
מתן רשות לתקן כתב טענות מסור תמיד לשיקול דעתו של בית המשפט לאחר שקילת נסיבות העניין, ובשים לב לשניים:
א.האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון.
ב.האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן.
אם התשובה לשאלה הראשונה חיובית, כי אז הגישה במסגרת השאלה השנייה היא מאוד ליברלית כדי שהטפל לא יכשיל את העיקר (ראה: דב"ע שנ/ 23-3 מדינת ישראל נ' יורם מלמן, פד"ע כא', עמ' 360).
דוגמא לפגיעה בצד השני המונעת רשות לתקן, היא כאשר מועלית טענה, השוללת את זכות הצד שכנגד להתגונן בטענת התיישנות (ראה: דב"ע שנ/90-3 שופרסל בע"מ – קייטנברג, פד"כ כב', עמ' 22, דב"ע נז/304-3 איתן רביב נ' אבי ליברמן (לא פורסם))
4. ומן הכלל לענייננו. צודקת הנתבעת כי הבקשה אינה מפורטת דיה, אלא שבענייננו מתוך תלושי שכרה של התובעת, למצער, לגבי תקופת עבודתה השנייה, ניתן להיווכח בכל הנוגע לנתונים שעל פיהם חושבו הרכיבים נשוא הבקשה לתיקון, ובכלל זה באשר לחישוב משכורתה הקובעת של התובעת.
וכך, גם אם שיעור המשכורת הקובעת לגופו שנוי במחלוקת בין הצדדים, כעולה מטענות הנתבעת בדיון המוקדם, תיקון כתב התביעה בהתאם למבוקש יהא בו כדי להעמיד לדיון את הפלוגתאות האמיתיות שבין הצדדים ולמצותן, ועל כן אינני רואה מניעה לאור הנקוב בתלושי השכר של התובעת לאפשר את תיקון המשכורת הקובעת וכפעל יוצא מכך את תיקון סכום התביעה בגין שני ימי עבודה בחודש מרץ 08' ואת סכום ההודעה המוקדמת הנתבע.
בכל הנוגע לתביעה לפדיון חופשה, הרי שרכיב זה לכתב התביעה צומצם, כך שאיני רואה מניעה לאפשר את תיקונו על דרך הצמצום.
ודוק, בכל הנוגע לטענת ההתיישנות הרי שהנתבעת העלתה את טענת ההתיישנות כבר בכתב הגנתה לתביעה המקורית, וטענה זו בעינה עומדת, כך שאין בתיקון (בפרט כזה שעניינו בצמצום סכום/תקופת התביעה) כדי לפגוע בזכותה להתגונן בטענת התיישנות.
הוא הדין, בכל הנוגע לתביעה לדמי הבראה, עת גם רכיב זה לכתב התביעה צומצם, ודוק, גם לגבי רכיב זה העלתה הנתבעת את טענתה כי לא ניתן לתבוע בגין תקופה שעולה על שתי שנות אחרונות, בכתב הגנתה לתביעה המקורית, וגם טענה זו בעינה עומדת, כך שאין בתיקון כדי לפגוע בזכותה להתגונן מפני התביעה המתוקנת, ואגב, בניגוד לסברת הנתבעת בכתב הגנתה הנ"ל אין המדובר בטענת התיישנות, אלא במגבלה החלה על תביעה לתנאים נלווים לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד.
בכל הנוגע לתביעה לפיצויי פיטורים, הרי שגם רכיב זה לכתב התביעה צומצם, וברי מתוך תוכו כי הוא חושב על יסוד מלוא תקופת העבודה, כנטען על ידי הנתבעת.
גם אם חלוקים הצדדים בשאלת רצף עבודתה של התובעת במהלך שתי התקופות עליהן מבוססת הבקשה, הרי שתיקון כתב התביעה בהתאם למבוקש יהא בו כדי להעמיד לדיון את הפלוגתאות האמיתיות שבין הצדדים ולמצותן, ועל כן אינני רואה מניעה לאפשר את תיקונו של רכיב זה על דרך הצמצום, כפוף למחלוקת בין הצדדים בשאלת רציפות העבודה בשתי התקופות כנטען על ידי הנתבעת.
בכל הנוגע לרכיב הפרשות לגמל, הרי שבמסגרת כתב התביעה המקורי עתרה התובעת באופן כולל לחיוב הנתבעת בחלף הפרשות לגמל מבלי שכימתה את רכיב תביעתה זה. במסגרת בקשתה שבנדון עתרה לתשלום הסך של 5,104 ₪ לפי 176 ₪ לחודש בגין 29 חודשים בהם לא בוצעה הפרשה לגמל עבור התובעת, ודוק, זאת בנסיבות בהן לשיטת הנתבעת כעולה מכתב הגנתה, לא הוכחשה עצם הזכאות להפרשות לגמל, אך נטען כי אלו בוצעו במלואם.