גראבלי נ' חסונה ואח'

החלטה

המבקש טוען כי רכש 30 מניות מתוך 100 מניות של משיבה 2 (להלן: "החברה"). שארית המניות מוחזקות בידיו של משיב 1 (להלן: "המשיב"). החברה מפעילה מרפאה עבור קופת חולים מכבי ושוכרת נכס לשם כך בשכונת שועפט. בשעתו, 30 המניות להן טוען המבקש, הוחזקו בידיו של ד"ר מחמוד שאמי. ביום 23.4.12 ד"ר שאמי העביר את מניותיו לידי מר סאלם אבו חדיר וזה נרשם כבעל המניות ברשם החברות. לטענת המבקש בחודש אוקטובר 2010 הוא קיבל את 30 המניות שהוחזקו בידי אבו חדיר, ועובר לרכישת המניות פנה למשיב כדי לבדוק אם הוא ישתף פעולה איתו וזה השיב לו בחיוב. בהמשך לכך, ביום 16.10.12 העביר המבקש לידי המשיב מכתב על העברת המניות בצירוף שטר על העברתן ממר אבו חדיר אליו וביקש מהמשיב שההעברה תרשם ברשם החברות. ברם, המשיב סירב לעשות כן. בסופו של יום, ביום 23.12.12 שלח ב"כ המשיב מכתב בו טען לפני המבקש כי המניות לא נרשמו מפני שלפי תקנות החברה המבקש לא קיבל את הסכמת ההנהלה להעברתן.

טענתו המקורית של המבקש הייתה שהמשיב פועל לסגירת החברה והעברת פעילותה לחברה אחרת. עם הגשת כתב התביעה בו ביקש צווי עשה ולא תעשה, מתן חשבונות ומינוי כונס נכסים כנגד המשיבים, עתר גם למתן צו מניעה זמני לפיו לא תעשה כל דיספוזיציה או פעולה אחרת בקשר לפעילות החברה ובפרט שיאסור על שני המשיבים - המשיב והחברה - להעביר את פעילות החברה לגוף אחר ו/או להפסיק את פעילות החברה ו/או לסגור את החברה ו/או להביא לביטול הסכם ההתקשרות בין החברה לבין קופת חולים מכבי או לביטול הסכם השכירות של החברה עם "מסגד שועפט", בעלת הנכס בו שוכנת המרפאה. כן התבקש כי בית המשפט יורה על מינוי מנהל מיוחד/כונס נכסים לניהול עסקיה של החברה באופן זמני.

בדיון שהתקיים לפני בית המשפט ביום 15.1.13 התברר כי המשיב הקים זה מכבר חברה חדשה בשם אילאף מדיקל סנטר בע"מ (להלן: "חברת אילאף") והעביר את פעילותה של החברה אליה. במסגרת זו אף הסכם השכירות של המרפאה נחתם עם חברה זו. בשולי אותו דיון הוסכם כי באי כוח הצדדים ימונו כמנהלים מיוחדים יחדיו, הן של המשיבה והן של חברת אילאף וכי תינתן האפשרות למבקש להגיש כתב תביעה מתוקן ולצרף אליו גם את חברת אילאף כנתבעת נוספת. מסיבות שונות ההסכם בין הצדדים לא צלח וכל אחד בתורו פנה לבית המשפט בטרוניות כלפי יריבו ולכן סוכם בפתחו של הדיון ביום 20.2.13 כי ההסכם הדיוני יבוטל וכי תינתן החלטה בבקשה לסעדים הזמניים לגופו של עניין.

ראשית יאמר כי נכון להיום ומשהפעילות של המשיבה הועברה זה מכבר לחברת אילאף, אין עוד מקום להידרש לצו המניעה שנתבקש הואיל ומדובר ב"מעשה עשוי". שנית, אין מחלוקת שמניותיו של המבקש טרם נרשמו על שמו אצל רשם החברות. ברם, שלישית יצוין, כי עיון במכתב ב"כ המשיב מיום 27.12.12 שהופנה לב"כ המבקש מלמד לכאורה כי המשיב מודה שיש בידי המבקש 30% ממניות החברה. במכתב זה הודיע המשיב למבקש כי בתחילת ינואר 2013 יחדל המרכז הרפואי לפעול משום שחוזה השכירות למבנה בו שוכנת המרפאה היה למשך 5 שנים ובעל המושכר אינו חפץ לחתום על חוזה שכירות חדש אלא עם המשיב לבדו. משכך, החברה גם תמכור את המכשור שנמצא במושכר ומתוך התמורה שתתקבל תוחזר למשיב יתרת השקעתו. לאחר מכן תתחלק היתרה בין הצדדים על בסיס "70% למר חסונה (המשיב) ו-30% לשולחך". יש במכתב הזה, אפוא, ולו "ראשית הודאה" שהמשיב הכיר בהעברת המניות לידי המבקש. משכך המבקש הצליח להוכיח ולו לכאורה כי יש לו עילת תביעה טובה כנגד המשיבים.

נתברר גם כי נכון להיום הסכם השכירות של המרפאה הוארך וכי חברת אילאף ממשיכה לפעול ומנהלת באותו מקום את הפעילות שנוהלה עד כה על ידי החברה. חוזה שכירות זה הוא נכסה העיקרי של החברה. משכך, עולה לכאורה שהעברת מלוא הפעילות לחברת אילאף מבלי לשתף את המבקש בביצוע פעילות זו, פגעה בזכויותיו. אכן, טרם נתברר אם המשכיר לא הסכים להשכיר את המושכר לחברה בהיות המבקש בעל מניות בה, אך דיו לעניין זה בשעתו. השאלה היחידה שיש ליתן עליה את הדעת היא האם כיום קיימת הצדקה למינוי מנהל מיוחד ו/או כונס נכסים לחברה והאם מאזן הנוחות נוטה לכיוונו של המבקש ומחייב זאת.

כאמור, פעילותה העיקרית של החברה הייתה בהפעלת המרפאה. פעילות זו הוסבה לחברת אילאף. כיום אפוא, תביעתו של המבקש היא כנגד המשיב וכנגד חברת אילאף שאף צורפה לתביעתו המתוקנת כנתבעת נוספת. ואכן, על פניו ניתן להבין ללבו של המבקש שהמשיב מבצע פעילות עסקית מאחורי גבו. ברם, החשש הוא כי מינוי בעל תפקיד לניהול חברת אילאף תפגע בפעילותה באופן משמעותי. אני גם סבור כי מדובר במתן סעד זמני מרחיק לכת, כל אימת שזכויות המשיב בחברה ובחברת אילאף (מחליפתה) ונכונותו של בעל המושכר להשכירו רק למשיב, לא נתבררו עד תום. כמו כן, אם ייגרם נזק למבקש כתוצאה מאי פעילות החברה או מפעילות חברת אילאף, נזק זה ניתן לריפוי ולפיצוי. לפיכך, למרות שיש למבקש עילת תביעה טובה לכאורה, מאזן הנוחות אינו נוטה לכיוונו אלא לכיוון המשיבים.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית. הוצאותיה בסך 10,000 ₪ תיפסקנה לפי התוצאה בהליך העיקרי.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ג, 21 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.