החלטה
מונחת בפני בקשה לחילוט ערבון בסך של 8,000 ₪ שהופקד ע"י התובע כתנאי לבקשת סעד זמני.
יאמר מיד, בית המשפט לא דק פורתא בהחלטתו מיום 30/6/2013 בהגדרת מהות הפקדון שהופקד בקופת בית המשפט, והגדיר אותו בטעות "ערבון". ואולם מובהר כי הפקדון שחייבתי בהפקדתו בהחלטתי מיום 11.9.2012 אינו ערבון אלא ערבות.
ויובהר: על בית המשפט הנותן צווים זמניים להתנותם בהמצאת בטוחות מתאימות, כאמור בתקנות, וזאת בנוסף להתחייבות העצמית לפיצוי הנתבע, אשר מבקש הסעד הזמני חייב לצרף לבקשתו (תקנה 365(ב) לתקנות). שתי הבטוחות אותן מונות התקנות בהקשר זה הן ערבות (תקנה 364(א) לתקנות) ועירבון (תקנות 364(ב) ו-364(ג) לתקנות).
שתי הבטוחות האמורות נבדלות במהותן ונפקותן המשפטית, ומכאן, בין השאר, נובע גם שוני בדרך מימושן על פי התקנות. הערבות איננה מקימה לנתבע זכויות נוספות על אלו שיוצרת התחייבותו העצמית של התובע ומטרתה רק להבטיח את קיום התחייבותו העצמית של מבקש הסעד הזמני. מימושה על פי התקנות מותנה בהוכחת נזק שגרם הצו הזמני שפקע. לעומת זאת, ערבון מקים למי שאליו הופנה הצו זכויות נוספות, וחילוטו איננו מותנה בהכרח בהוכחה מדויקת של גובה הנזק.
כאמור, הפקדון שהוריתי על הפקדתו בהחלטתי מיום 11.9.2012 אינו ערבון אלא ערבות שהתובע חוייב בהפקדתה לפי סעיף 364 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 לפיו: "בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365 (ב) וכן ערבות מספקת להנחת דעתו לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת"
היינו: אין מדובר כאן בעירבון שעל חילוטו חולשת הוראת סעיף 371 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אלא בערבות שהנתבעת רשאית להפרע ממנה, במסגרת ההליך עצמו, או במסגרת תביעה נפרדת. וראה בענין זה הוראת סעיף 371 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה: "חילוט העירבון אינו גורע מזכותו של מי שהעירבון חולט לטובתו להיפרע בשל נזקיו, באמצעות הערובה במסגרת ההליך או בדרך של הגשת תובענה חדשה לפי כל דין, ובלבד שלא ישולם פיצוי יתר".
המשיבה מנסה כיום בתשובתה לתגובה להפרע באמצעות הערבות שהופקדה לא רק את הוצאותיה בגין הסעד הזמני אלא גם את הוצאותיה בגין ההליך עצמו. לא אוכל ליתן לכך יד.
ראשית, עסקינן בערבות שהוגשה לפי תקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי, וזו נועדה להבטיח את הנזק שנגרם כתוצאה ממתן הצו ולא את ההוצאות שנגרמו בשל ניהול ההליך. החלטת בית המשפט מיום 11.9.2012, לא נועדה ואף אין בכוחה להרחיב את הערבות שניתנה לפי סעיף 364 (א) לתקנות באופן שזו תחול גם על נזק שאין קשר סיבתי בינו לבין מתן הצו (וזאת גם אם ניתן לפרש את החלטת בית המשפט מיום 11.9.2012 בפרשנות רחבה יותר).
שנית, בפסק הדין שניתן ביום 27.3.2013 והומצא לנתבעת ביום 9.4.2013 לא נפסקו לזכות הנתבעת הוצאות משפט. לכן, לא ניתן באמצעות בקשה זו, לפסוק לנתבעת הוצאות משפט שלא נפסקו לה בפסק הדין. אכן בכוונת מכוון, לא התייחסתי בפסק הדין המורה על מחיקת התובענה לסוגיית ההוצאות, על מנת לאפשר לנתבעת, ככל שתמצא לנכון לעשות כן, לבקש את ביטולו ו/או תיקונו ו/או השלמתו של פסק הדין על דרך של חיוב בהוצאות.
ואולם משהנתבעת לא עתרה לביטולו, תיקונו או השלמתו של פסק הדין תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, וכאשר בקשתה לפסיקת הוצאות בגין ההליך עצמו, להבדיל מהוצאות המשפט שנגרמו לה בשל הסעד הזמני, עלתה לראשונה, רק בתשובה לתגובה לבקשה לחילוט הערבון (בקשה שאף היא הוגשה רק ביום 2.7.2013 בעקבות הודעה של בית המשפט מיום 30.6.2013 לפיה בהעדר הודעה אחרת מטעם הצדדים יורה בית המשפט על השבת הפקדון) אין מקום לפסוק לזכות הנתבעת הוצאות משפט בגין ההליך עצמו, הוצאות שכאמור לא נפסקו לזכותה בפסק הדין, וזכאותה להוצאות משפט, הינה רק בגין ההוצאות שנגרמו לה בשל עצם מתן הסעד הזמני.
גם אם אקבל את טענת הנתבעת כי בגין תיק זה שולמו ע"י הבנק הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ הרי שבית המשפט אינו כבול לסכומים ששולמו ע"י הבנק, לבא כוחו כהוצאות משפט, והוא רשאי לפסוק את הסכומים שנראים לו סבירים ומידתיים בנסיבות הענין, לאור מידת ההשקעה שנדרשה לניהול התיק כפי שהיא עולה בין השאר, מכתבי הטענות המונחים בפני בית המשפט, והשלב בו נמצא ההליך, כאשר בענייננו, כאמור, זכאית הנתבעת רק להוצאות המשפט שנגרמו לה בשל מתן הצו ולא להוצאות ניהול ההליך עצמו.
הנתבעת לא ערכה אבחנה (לפי רישום של שעות עבודה) בין הוצאות המשפט נשוא הסעד הזמני לבין הוצאות המשפט שנגרמו לה בגין ניהול ההליך גופו, ואולם אני נכונה להסכים כי לעיתים האבחנה בין הוצאות המשפט בגין ניהול ההליך להוצאות המשפט בגין הסעד הזמני, אינה קלה.
לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהונחו בפניי בענין הוצאות המשפט וכן את כתבי הטענות שהוגשו במסגרת הליך זה, אני אומדת את ההוצאות המשפטיות שנגרמו לנתבעת בשל הסעד הזמני (להבדיל מהוצאות ההליך) בסך של 4,000 ₪ כולל מע"מ.
סכום זה יועבר לנתבעת מתוך כספי הערבות והיתרה תוחזר לתובע באמצעות בא כוחו.
המזכירות מתבקשת לשגר החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, כ"א אב תשע"ג, 28 יולי 2013, בהעדר הצדדים.