גפני ואח' נ' כלכלה ותרבות לעובדי מדינה

פסק דין

לפני תביעה קטנה שהגישו התובעים נגד הנתבעת, שהינה מלכ"ר המפעילה את מועדון "טוב" המעניק הטבות בתחומי הרווחה, התרבות והפנאי לעובדי המדינה.

התובעים טוענים כי ביום 30.1.13 הם הזמינו דרך אתר האינטרנט של מועדון "טוב" שני שוברים ל"חוויה רומנטית". למחרת בבוקר, בעת ניסיון התובעת למשוך את השוברים מעמדת הכרטוס המוצבת בבית החולים פוריה, על ידי כרטיס האשראי של התובע שבאמצעותו נרכשו השוברים, נכתב במכשיר כי "אין הזמנות על כרטיס זה". בפנייה שנעשתה למועדון "טוב" נאמר לתובעים כי השוברים נמשכו ולאחר פניות נוספות של התובעים, אשר הסבירו כי שום שובר לא יצא מן המכונה בוודאות, השיבה הנתבעת כי נעשתה בדיקה נוספת ומבחינתה השוברים הודפסו. כתוצאה מכך, שילמו התובעים לנתבעת 594 ₪ על מוצר שלא קיבלו. התובעים טוענים כי השוברים נרכשו עבור אירוח בצימר והואיל והם לא קיבלו את השוברים, הם שילמו לבעל הצימר סך של 586 ₪ בשיק שאת צילומו צרפו לתביעתם. על כן, מבקשים התובעים השבה של הסכום ששילמו לנתבעת בתוספת פיצוי בסך של 1,000 ₪ בגין הוצאות, טרחה ועגמת נפש.

הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה. לטענתה, התובעת ביצעה ביום 30.1.13 בשעה 21:51 הזמנה במערכת מועדון "טוב" של שני שוברי "חוויה רומנטית" בסכום כולל של 586 ₪ ובעלות של 686 ₪ הכוללת סבסוד בסך של 100 ₪. מדובר בשוברים המאפשרים אירוח בעשרות אתרי צימרים, כניסה לאתרי ספא ומגוון רחב של פעילויות זוגיות. ביום 31.1.13 בשעה 06:31 בבוקר נמשכו השוברים מעמדת הכרטוס הממוקמת בבית החולים פוריה בטבריה, באמצעות כרטיס האשראי שבו בוצעה ההזמנה. הנתבעת מפרטת את תהליך משיכת השוברים הנהוג אצלה כשלטענתה, כדי להימנע מאי נעימויות כדוגמת תביעה זו, פיתחה חברת אי.סי.מגה בע"מ, האחראית על תפעול מועדון "טוב", מנגנוני בקרה על הדפסת כרטיסים בעמדות. בכל עמדת כרטוס הותקנו שני חיישנים נפרדים, המאשרים, כל אחד באופן עצמאי, את הדפסת הכרטיס במדפסת והעברתו לתא המסירה. בדיקה ראשונה היא בדיקת הדפסה באמצעות חיישן המותקן בקצה המדפסת המאשר כי הכרטיס הודפס ויצא מהמדפסת ובדיקה שנייה מתבצעת ע"י חיישן נוסף הממוקם בין יציאת המדפסת לבין תא המסירה ומאשר את הגעת הכרטיס לתא המסירה. בשל מבנה העמדה, לא יתכן מצב שהכרטיס עבר מול "עין" החיישן השני ולא הגיע לתא המסירה. תוצאות חיישנים אלה נרשמות במערכת מועדון "טוב" ואישור זה מהווה אינדיקציה חד משמעית ומוחלטת לכך שהכרטיסים נמסרו לעמית. הנתבעת טוענת כי במשך השנים הודפסו 3.7 מיליון כרטיסים ועד היום בכל הפעמים בהם דווח על תקלה לכאורה, התברר שהחיישן האלקטרוני לא טעה. מניסיונה של הנתבעת, קרה לא אחת שכרטיס שהודפס לא נלקח על ידי העמית מסיבות שונות. הנתבעת בדקה עם העמיתה הבאה שהדפיסה שוברים באותה עמדה, שפעלה באותו יום ללא דופי וכל ההזמנות בה הודפסו כשורה, וזו דיווחה כי העמדה הדפיסה את הזמנתה בלבד וכי לא מצאה בתא המסירה כרטיסים נוספים. כמו כן, טכנאי מטעם חברת התחזוקה של עמדות הכרטוס ביצע בדיקה בעת ביקורו בעמדה ולא נמצאו בה כרטיסים. הנתבעת גם פנתה לספק וביקשה ממנו לבדוק אם השוברים הוצגו למימוש, אך זה הודיע כי הוא איננו עורך מעקב חד ערכי אחר השוברים ואין ביכולתו לדעת אם הוצגו. הנתבעת מדגישה כי היא איננה מפיקה רווח מפעילותה וכגוף ציבורי הנשען על תקציבים היא איננה יכולה להעביר כסף לגורם כלשהו בלא שתהיה לכך אסמכתא מתאימה.

בדיון שהתקיים בפני היום, העידו התובעים ומנהל הנתבעת. לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי לא במלוא סכומה. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשלז - 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:

התובעים הרימו את הנטל המוטל עליהם והוכיחו כי השוברים שהזמינו לא הודפסו ולא נמסרו להם בעמדת הכרטוס.

עדותם של התובעים בפני הותירה רושם אמין. רלוונטית בעיקר עדותה של התובעת - היא זו שניסתה לבצע את פעולת המשיכה של השוברים בעמדה. נתתי אמון מלא בעדותה כי היא ניסתה מספר פעמים למשוך את השוברים מאותה עמדה באמצעות כרטיס האשראי אך השוברים לא הודפסו ועל צג המכשיר הופיע הכיתוב: "אין הזמנות לכרטיס זה".

נציג הנתבעת העלה בדיון דוגמא למקרים בהם חברים במועדון חושבים שהכרטיס לא הודפס כי הוא נופל ונשכב על קרקעית המכשיר ולא רואים אותו, אולם במקרה דנן אין לקבל סברה זו וזאת מן הטעם שעל צג המכשיר נכתב שאין הזמנות לכרטיס זה (מה שלא היה נכתב אילו הכרטיס אכן הודפס). יתר על כן, בהתחשב בטענת הנתבעת כי התובעת ביצעה עסקאות רבות באותה שיטה (97 הזמנות בסכום כולל של למעלה מ- 11,000 ₪ נכון למועד הגשת כתב ההגנה), טעות כזו לא סביר שתקרה לתובעת, שכאמור לא עזבה את העמדה בלא שניסתה שוב ושוב לבצע את הפעולה של משיכת השוברים אך קיבלה שוב את אותה הודעה על הצג ולפיה אין הזמנות לכרטיס זה.

הנתבעת לא תמכה בראיות מספקות את טענותיה בכתב ההגנה. בפרט - לא הובאו ראיות ל"ממצאים חד משמעיים לפיהם הודפסו השוברים בעמדת הכרטוס", לא הובאו ראיות לבדיקה שהנתבעת טוענת שביצעה באותה עמדה על ידי טכנאי תחזוקה מטעמה ולא הובאו ראיות ל"אישורי מסירה נוספים מאותו תאריך".

הראיה היחידה שהוצגה (ע"י התובעים דווקא), היא הרישום המופיע באתר הנתבעת בדבר מצב משיכת הכרטיסים מעמדות הכרטוס, שם צוין, לגבי ההזמנה הרלוונטית לענייננו - "נמשך מעמדת כרטוס ביום 31.1.13", אך רישום זה איננו מתיישב עם ההודעה שהופיעה על צג המכשיר ולפיה "אין הזמנה לכרטיס זה". משנשאל מנהל הנתבעת בעניין זה, לא ניתנה על ידו תשובה שיש בה כדי להסביר את פשר הסתירה.

על יסוד האמור לעיל ומשהוכיחו התובעים כי הם לא קיבלו את השוברים שרכשו התובעים מן הנתבעת, הרי שעל הנתבעת להשיב להם את כספם - 594 ₪. בנסיבות העניין ובהתחשב בזהות הנתבעת, לא מצאתי כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי נוסף, למעט הוצאות המשפט.

על יסוד האמור לעיל הריני מקבלת את התביעה ומורה לנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 594 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30.1.13 ועד היום וכן הוצאות משפט בסך של 400 ₪.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק-דין זה לנתבעת, אחרת - יתווספו לסכומים האמורים הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י' אדר ב תשע"ד, 12 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.