פסק דין
השאלה בקליפת האגוז – הקלות הבלתי נסבלת של גבייה אוטומטית מהאזרח הקטן
1.זוהי אחת השאלות החוזרת שוב ושוב לפני בתי המשפט לתביעות קטנות, ונסביר. לכיסיו של כל אזרח מישראל תחובות ידיהן של גופים רבים ושונים. ארנונה, כבלים, לווין, חשמל, מים, טלפון קווי, טלפונים ניידים (כמה), גז, בתי ספר, חברות כרטיסי אשראי, מועדוני לקוחות, עירייה, מגזינים שונים, עיתונים שחתם עליהם, חוגים במתנ"ס, עמותות שפעם תרם אליהן, ועוד רבים רבים אחרים. לכל אלה יש גישה ישירה לחשבון הבנק של האזרח. לא רק זאת, אלא שחלק מהם דורשים זאת כתנאי לספק לו שירות כלשהו.
2.נדגיש כי מדובר בשירותים חיוניים בעידן המודרני שאין אדם יכול להיות פטור מלהיות מנוי אליהם. ממילא הוא נאלץ להיות מחובר עימם וברוב המקרים לקבל את חשבונותיהם ותכתיביהם כנכונים. ירצה או לא ירצה, חייב/ת האזרח/ית להסתגל למצב קיים.
3.אכן, כל הרשויות והגופים ם קיבלו בשלב מסויים כלשהו של ההיסטוריה את הרשות לנכות כספים מחשבונו של האזרח הקטן. הכל כחוק וכדין, והכל שריר וקיים בהתאם לנוהלים הכתובים אי שם. אולם מהרגע שקיבלו רשות זו, נדמה לעיתים שנקל לגמל לעבור דרך קוף של מחט מאשר לאזרח תמים להיפטר מאחיזת הצבת שלהם.
4.לכך יש להוסיף שתי נקודות חוזרות ונשנות.
ראשית, מדובר בחשבונות הרחוקים מלהיות קלים להבנה ורק אחד/אחת מאלף מסוגלים (לעיתים) להבין על מה, איך ומתי חייבו את חשבונם. וגם מאותם יחידי סגולה, יש מעטים עוד יותר שיכולים למחות כנגד חיוביהם.
שנית, קשה להשתחרר מההרגשה שהטעויות הן תמיד לצד אחד בלבד, ולא נוסיף בכך.
5.כיצד צריכים לכן בתי המשפט להתייחס לכך? נדמה לנו שלאור מה שציינו, הרי ישנה חובת נאמנות לכל אותם גופים "מנכים". קרי, לאור יחסי הכוחות הלא סימטריים, הרי מוטלת עליהם חובה לעשות כל שביכולתם להסביר לאזרח את תעלומות מסמכיהם, לפתוח לו שער רחב שבו יוכל לבוא כשירצה להבין ו/או לבטל את חיובו, ותמיד תמיד ללכת לקראתו ולא ההיפך. וגוף אשר לא יעשה כן, הרי אין לו להלין אלא על עצמו, ובתי המשפט לא יוכלו להתייחס אליו בסובלנות אלא בהתאם.
ומכאן לתביעה שלפנינו שכפי שציינו היא מהווה דגם אב להרבה מאוד תביעות דומות עקרונית.
העובדות בקצרה – התובע מבטל הוראה ומגלה שעדיין ממשיכים לנכות מחשבונו
6.התובע מר אלכסנדר גפט (להלן: "התובע") רכש בשעה טובה דירה עם רעייתו. כשנתיים אחרי הקנייה חתם על חוזה ביטוח חיים ומבנה עם חברת "מנורה מבטחים ביטוח בע"מ" (להלן: "הנתבעת").
7.בחודש דצמבר 2008 לאחר שמכר את דירתו וקיבל מהבנק טופס סילוק משכנתא, שלח התובע לנתבעת בפקס בקשה לביטול הביטוח בצירוף מסמכים רלוונטיים מהבנק.
8.כעבור חצי שנה בבדיקה שגרתית של דפי חשבון הבנק גילה התובע , לתדהמתו הרבה, כי הנתבעת ממשיכה לחייבו חרף בקשתו. כשטלפן התובע וביקש לדעת מדוע לא נענתה בקשתו לביטול הביטוח, נענה על ידי נציגת הנתבעת כי בקשתו לא נענתה מאחר שחתימתו בלבד אינה מספיקה, אלא נדרשת גם חתימת אשתו.
9.בתום השיחה הטלפונית שלח התובע בקשה נוספת לביטול הביטוח המלווה בחתימתו ובחתימת אשתו. התובע אף יצר קשר טלפוני עם הנתבעת על מנת לוודא שהפקס אכן הגיע. לטענתו, קיבל אישור שהפקס הגיע ואף אמרה לו נציגת הנתבעת כי הכספים שנגבו בטעות מחשבונו יוחזרו לו.
10.לדבריו, למרות ההבטחות, ולמרות פניות חוזרות ונשנות, הרי הנתבעת המשיכה לגבות כספים מחשבונו עד לחודש אפריל 2010 (כשנה וחצי אחרי בקשתו הראשונית). אז התייאש וביטל התובע את הוראת הקבע. לטענתו, אם לא היה מבטל את הוראות הקבע, הנתבעת הייתה ממשיכה לחייבו עד עצם היום הזה ועד בכלל. לדבריו, הנתבעת גבתה מחשבונו מדי חודש בחודשו כ- 300 ₪, במשך 17 חודשים (מחודש דצמבר 2008 ועד חודש אפריל 2010) סך הכל כ- 5,100 ₪.
11.בדיון שהתקיים לפניי ביום 26.05.2011 אמר התובע בטון מיואש כי פנה מספר רב של פעמים לנציגי הנתבעת השונים, אך בקשתו לביטול הביטוח ולהשבת הכספים שנגבו מחשבונו נפלו על אזניים ערלות והיו לשווא. לטענתו, כלל לא רצה להגיש תביעה כנגד הנתבעת וכל שרצה הוא את כספו בחזרה. אולם משהושב ריקם פעם אחר פעם, ומשלא נותרה לו כל ברירה, הגיש תביעה זו. משום כך, מבקש התובע בתביעתו לחייב את הנתבעת בגין הכספים שגבתה מחשבונו מחודש דצמבר 2008 ועד לחודש אפריל 2010 בסך 5,100 ₪, וכן ולפסוק לו עוגמת נפש והוצאות.
טענות הנתבעת- לא הייתה כל פניה מצידו של התובע
12.לעומת זאת הנתבעת בכתב הגנתה טענה, כי ביום 24.11.2002 נתקבלה אצלה הצעה לביטוח חיים ומבנה על שם התובע ואשתו. לטענתה, להוציא בקשתו של התובע מיום 16.08.2007 לשינוי אמצעי התשלום בפוליסה לא נתקבלה כל בקשה נוספת מהתובע. זאת ועוד, לטענתה בוטלה הפוליסה בחודש מאי 2010 בשל ביטול ההרשאה לחיוב החשבון ובשל פיגור בתשלום פרמיות הביטוח. הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי התובע לא יצר כל קשר טלפוני או כל קשר אחר עמה מעבר לכך.
13.גם בדיון שהתקיים בפניי הנתבעת טענה חזור ושנה, כי התובע לא פנה אליה בשום שלב בבקשה לביטול הביטוח. אם אכן היה פונה, בוודאי שהייתה עושה כן. משכך, טוענת הנתבעת כי דין תביעתו להידחות.