החלטה
לפניי בקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט י' דלוגין) מיום 13.03.2014, שניתן במסגרת ת"א 31632-01-13 ותא"מ 22384-03-13. בפסק דינו קיבל בית בית המשפט קמא שתי תביעות שטריות אשר הגישה המשיבה, חברת מ.ל.ר.ן פרויקטים ומסחר בע"מ, נגד המבקשים וחייב את המבקשים לשלם למשיבה סך של 250,000 ₪ בתוספת אגרות משפט, הפרשי הצמדה וריבית ושכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ₪.
המבקשים טוענים כי יש להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין עד למתן פסק דין בערעור. לגישתם, נפלו פגמים שונים בפסק דינו של בית המשפט קמא. כן טוענים המבקשים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם במובן זה שעיכוב הביצוע לא יגרום כל נזק למשיבה ואילו מנגד ביצועו של פסק הדין שניתן על ידי בית משפט קמא יגרום לשיתוק פעילותם העסקית ויסב להם נזק בלתי הפיך.
עוד מציינים המבקשים, כי במסגרת ההליך בבית משפט קמא, הפקידו ערבויות בסך כולל של 26,000 ₪ במסגרתן של החלטות בהן ניתנה להם רשות להתגונן וכי יש בערבויות אלה כדי לתמוך בבקשתם לעיכוב ביצוע.
לבסוף, טוענים המשיבים כי המשיבה הינה חברה לנכיון שיקים ומצבה הכלכלי והמשפטי בעייתי, כך שככל שיזכו המבקשים בערעור עשויים להתעורר קשיי גבייה ממשיים.
המשיבה מתנגדת לבקשה היות והמבקשים לא צירפו תצהיר כדין ובנוסף הסתירו מבית המשפט את החלטת בית המשפט קמא מיום 13.03.2014 אשר דחתה את בקשתם לעיכוב ביצוע.
לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של חיוב כספי, קיימת נטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין, שכן לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שלא ניתן לתקנו. זאת ועוד, לגישת המשיבה סיכויי המשיבים בערעור נמוכים מאד, שכן אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית ובפרט כשפסק הדין מסתמך על מסקנות עובדתיות והערכת מהימנות הצדדים לאור העובדות שהוצגו בפני בית המשפט.
באשר לטענת המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם בשל מצבה הכלכלי הרעוע של המשיבה, טוענת המשיבה כי הינה חברה פעילה ומשגשגת ואין כל חשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו היה ויתקבל הערעור. כתימוכין לטענתה, מצרפת המשיבה דו"ח חברה וכן אישור מרואה החשבון של החברה בדבר מצבה הכלכלי.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות מן הטעמים שיפורטו להלן.
הכלל הוא כי בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, והגשת ערעור כשלעצמה לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי הערעור שלו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שביצוע פסק הדין, טרם הכרעה בערעור, יקשה באופן ממשי על השבת המצב לקדמותו אם בסופו של דבר יזכה המבקש בערעורו. עוד נקבע כי בין שני תנאים אלה קיימים יחסי גומלין המכונים "מקבילית הכוחות", כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש ניתן להקל בדרישה השנייה להוכחת סיכויי הערעור ולהיפך (ע"א 1626/11 ברש נ' שר (מאגר נבו, 2.5.2011); ע"א 856/12 צרפתי שמעון בע"מ נ' פרחי ביקל בע"מ (מאגר נבו, 12.2.2012)).
יחד עם זאת, ההלכה הפסוקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה מבין שני התנאים, אשר על המבקש לעמוד בהם במסגרת בקשתו לעיכוב הביצוע (ע"א 1256/13 האפוטרופוס על נכסי נפקדים נ' אזורים בנין (1965) בע"מ (מאגר נבו, 21.7.2013); ע"א 3368/13 אי.פי.טי מוצרי מתכת בע"מ נ' עו"ד אמיר פלמר (מאגר נבו, 25.6.2013).
כאשר מדובר בחיוב כספי, אכן הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע פסק הדין (ראה לעניין זה אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, 2009) ע' 675 וכן ע״א 9296/03 אהרוני נ׳ מנשה, פ״ד נח(2) 301 (2003) ע' 304).
אי לכך, כאשר עסקינן בפסק דין שעניינו חיוב כספי, מוטל על המבקש נטל מוגבר להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו:
" על כתפי המבקש מונח הנטל להוכיח כי סיכויי ערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לא כל שכן, כאשר מדובר בפסק דין כספי, אז רובץ על המבקש נטל מוגבר להוכיח כי מימוש פסק הדין יעורר קושי ניכר בהשבת המצב לקדמותו או לחלופין יגרום לו נזק בלתי הפיך".
(ע"א 1100/14 אחמד ראשד מנוסה סלאמה נ' סביוני אלקנה (אלקנה) בע"מ (פורסם בנבו, 27.04.2014) ע' 5. ראה גם ע"א 1264/11 לוין נ' זוהר (פורסם בנבו, 11.05.2011) ע' 5).
נטל זה לא הורם בענייננו. לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם של המבקשים במובן זה שאם יבוצע פסק הדין ויהא עליהם לשלם למשיבה את חובם הפסוק, יגרם להם נזק בלתי הפיך או שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. כתימוכין לטענתם בדבר גרימת נזקים בלתי הפיכים, צירפו המבקשים מסמכים שונים ובהם טפסי 106, אישור בדבר בעלות ברכב וכן תדפיסי חשבונות בנק. הגם שמסמכים אלו הוגשו באופן חלקי בלבד, אין בהם כדי ללמד על נזק בלתי הפיך שעשוי להגרם למשיבים.
כמו כן, לא שוכנעתי כי מצבה הכלכלי של המשיבה רעוע, כך שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ככל שהערעור יתקבל. ודוק, לא די בהפרחת טענות כלליות בדבר מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על מבקש עיכוב הביצוע ועליו להציג תשתית ראייתית ועובדתית לתמיכה בטענתו כי לא ניתן יהיה לגבות בחזרה מהמשיבה כספים שישולמו לה (ראה ע"א 3415/13 אס אל אס מפרשים בע"מ נ' אורשב ניהול והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, 23.06.2013) ע' 8. להלן: "עניין אס אל אס מפרשים"). תשתית כזו לא הונחה כאן.
בכל הנוגע לסיכויי הערעור, המערערים כלל לא טרחו לציין בגדרה של הבקשה מדוע סיכויי הערעור גבוהים. לעניין זה, אין די בהפנייה סתמית למה שנטען בהודעת הערעור, שכן בקשה לעיכוב ביצוע היא בבחינת "חי הנושא את עצמו". ממילא לא הראו כי סיכויי ההצלחה בערעור גבוהים.
באשר לטענת המבקשים בקשר עם הערבויות אשר הופקדו על ידם במסגרת ההליך בבית משפט קמא, כפי שציינו המבקשים ערבויות אלה בסך של 11,000 ₪ ו-15,000 ₪ הופקדו במסגרת מתן רשות להתגונן בשתי התביעות השטריות אשר הוגשו נגדם. לנוכח הסכום הגבוה אותו חוייבו לשלם במסגרת פסק הדין, לא די בערבויות אלה כדי להבטיח את ביצועו של פסק הדין ככל שהערעור יידחה.
בשולי הדברים יוער, כי התצהיר שהוגש מטעם המשיבים הינו תצהיר כללי, המציין מהו שכרם של המבקשים ומהו מצב רכושם, אך אינו תומך בעובדות הנטענות בבקשה לעיכוב ביצוע, ואשר דרושות על מנת לבסס את הבקשה.
