געאפרה ואח' נ' מדינת ישראל

פסק דין

ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים ( כב' השופטת ת' בר-אשר צבן), מיום 16.8.09.

1.ביום 10.12.07 הגישה המשיבה בקשה לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 , הדן במתן צו הריסה למבנה מבלי שהורשע אדם בעבירה, למתן צו הריסה בנוגע עם בנין בן שתי קומות בשטח כולל של כ- 474 מ"ר בשכונת ראס אל-עמוד בירושלים. הצו ניתן במעמד צד אחד באותו היום, תוך שבית המשפט מורה להדביק את הבקשה בצירוף צו ההריסה על הנכס (לאחר שבביקור מפקח בניה במקום, בטרם ניתן הצו, סרבו המערערים להזדהות), וכי אם לא תוגש התנגדות בתוך 30 ימים ממועד ההדבקה, יכנס הצו לתוקף. הצו הודבק ביום 23.12.08. המערערים (שהנם אמא ובן), הגישו שלוש תגובות שונות לבקשה (כפי שפורט בהרחבה בסע' 4-7 לפסק דינו של בית משפט קמא), שם נטען, בין היתר, כי הבית נבנה על ידי האב שנפטר. בנוסף, הגישו המערערים שלוש בקשות לדחות את מועד הדיון בבקשה. בהחלטה מיום 28.12.08 הורה בית משפט קמא על שחרורו של עו"ד גנאים, בא כוחם הקודם של המשיבים, לבקשתו, מייצוג, דחה את התנגדות המערערים למתן הצו, וקבע כי מועד ביצוע הצו יעוכב עד ליום 8.1.09 בכפוף להפקדת 60,000 ₪ בתוך 24 שעות ( להלן: "ההחלטה מיום 28.12.08").

2.במועד שנקבע לדיון לאחר מכן, יום 27.1.09, הודיעה המשיבה כי המערערים לא הפקידו את הסכום שנקבע כתנאי לעיכוב ביצוע הצו, לפיכך בית המשפט ביטל את הדיון והורה על קיום הצו. ביום 29.1.09 הגישו המערערים בקשה לעכב את ביצועו של הצו בשבעה ימים נוספים על מנת למנות לעצמם עו"ד. המשיבה התנגדה משום שהבקשה הוגשה בסמוך למועד שנקבע לביצוע הצו (4.2.09), ולחלופין דרשה שיופקד סכום של 60,000 ₪ כתנאי לעיכוב הביצוע. בית משפט קמא הורה, ביום 2.2.09, על הפקדת הסכום עד לשעה 16:00 באותו היום.

3.ברם, באותו היום (2.2.09), הגישו המערערים ערעור לבית המשפט המחוזי על ההחלטה מיום 28.12.08, וביקשו להורות על עיכוב ביצוע הצו. בית המשפט המחוזי הורה, ביום 3.2.09, על עיכוב הצו עד ליום 3.3.09 בכפוף לכך שעד למועד זה יפקידו המשיבים 30,000 ₪ לכיסוי ההוצאות שנגרמו למבקשת בשל ביטול ההריסה סמוך למועד שנקבע לביצועה, ונקבע כי הדיון בערעור יתקיים ביום 16.3.09. משהגיע מועד זה, התייצבו המערערים בעצמם והודיעו לבית המשפט כי שחררו מייצוג את בא כוחם החדש, עו"ד עבידאת, וטענו כי גייסו את הסכום שהוטל עליהם להפקדה, אולם סכום זה נגנב מביתם. לבקשתם, נדחה הדיון ליום 18.5.09. במועד זה בוטלה ההחלטה מיום 28.12.08 בהסכמה, והוסכם שהתיק יחזור לבית משפט קמא.

4.משחזר התיק לבית משפט קמא, הורה בית משפט קמא (ביום 24.5.09) למשיבה להודיע האם היא עומדת על קיום דיון בבקשה. המשיבה הודיעה, ביום 1.6.09, כי היא עומדת על הבקשה, משום שלפי הראיות שבידה האחראי לבניה נפטר ולא ניתן להעמידו לדין. לדיון שנקבע ליום 30.6.09 לא התייצבו המערערים או עו"ד עבידאת. לבקשת המשיבה הורה בית משפט קמא על זימונם פעם נוספת לדיון ביום 15.7.09. בדיון זה סירב בית משפט קמא לשחרר את עו"ד עבידאת, לבקשתו, מייצוג. ראיות הצדדים נשמעו בדיון ביום 20.7.09.

החלטת בית משפט קמא

5.בית משפט קמא הציב, במרכז הדיון, את השאלה האם התמלאו הוראות סעיף 212(5) לחוק התכנון והבניה, שעניינו "הריסה ללא הרשעה":

מיום 4.8.1978

תיקון מס' 9

ס"ח תשל"ח מס' 906 מיום 4.8.1978 עמ' 182 (ה"ח 1260)

211. (א) ציווה בית המשפט על הועדה המקומית לבצע פעולה פלונית, רשאית היא ושליחיה להיכנס ל מקום שהצו נוגע לו לשם ביצוע הפעולה להרחיק ממנו כל אדם וחפץ ולנקוט בכל האמצעים, לרבות שימוש בכוח סביר, כדי להבטיח את קיום הצו, ואם חייב בית המשפט את הנשפט בהוצאות הביצוע של הפעולה, רשאית הועדה המקומית לגבותן בדרך שגובים חוב אזרחי.

(ב) נמצאו במקרקעין בשעת ביצוע הפעולה כאמור בסעיף קטן (א) מיטלטלין שהנשפט לא הוציאם, ישמרו אותם הועדה המקומית או שליחיה ורשאים הם למכרם לאחר תקופה סבירה ובלבד שקודם לכן ניתנה הודעה על המכירה לנשפט אם ניתן לאתרו; היו המיטלטלין פסידים - ימרום מיד; הוצאות השמירה והמכירה יחולו על הנשפט ואם נמכרו המיטלטלין זכאי הוא לדמי המכר בניכוי ההוצאות האמורות.

מיום 1.9.1995

תיקון מס' 43

ס"ח תשנ"ה מס' 1544 מיום 24.8.1995 עמ' 479 (ה"ח 2307)

הועדה המקומית מוסד תכנון

211. (א) ציווה בית המשפט על הועדה המקומית לבצע פעולה פלונית, רשאית היא ושליחיה להיכנס ל מקום שהצו נוגע לו לשם ביצוע הפעולה להרחיק ממנו כל אדם וחפץ ולנקוט בכל האמצעים, לרבות שימוש בכוח סביר, כדי להבטיח את קיום הצו, ואם חייב בית המשפט את הנשפט בהוצאות הביצוע של הפעולה, רשאית הועדה המקומית לגבותן בדרך שגובים חוב אזרחי.

(א)ציווה בית המשפט על מוסד תכנון לבצע פעולה פלונית, רשאים מוסד התכנון או שליחיו להיכנס למקום שהצו נוגע לו לשם ביצוע הפעולה, להרחיק ממנו כל אדם וחפץ ולנקוט את כל האמצעים, לרבות שימוש בכוח סביר, כדי להבטיח את קיום הצו, ואם חייב בית המשפט בהוצאות הביצוע של הפעולה, רשאי מוסד התכנון לגבותן בדרך שגובים חוב אזרחי.

(ב) נמצאו במקרקעין בשעת ביצוע הפעולה כאמור בסעיף קטן (א) מיטלטלין שהנשפט לא הוציאם, ישמרו אותם הועדה המקומית או שליחיה מוסד התכנון או שליחיו ורשאים הם למכרם לאחר תקופה סבירה ובלבד שקודם לכן ניתנה הודעה על המכירה לנשפט אם ניתן לאתרו; היו המיטלטלין פסידים - ימרום מיד; הוצאות השמירה והמכירה יחולו על הנשפט ואם נמכרו המיטלטלין זכאי הוא לדמי המכר בניכוי ההוצאות האמורות.