גסאן(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

עתירה כנגד החלטת מזכירות ועדת השחרורים המיוחדת לפיה נדחה מועד הדיון בבקשתו של העותר.

פסק דין

כב' השופט בנימין ארבל

1. העתירה שלפנינו מתייחסת להחלטת מזכירות ועדת השחרורים המיוחדת, אשר החליטה, משיקולים מערכתיים, לדחות את הדיון שנקבע בעניינו של העותר מיום 28.3.12 למועד אחר ובמחוז אחר.

2. העותר הינו אסיר, אשר נדון למאסר עולם. עונשו נקצב ל- 30 שנות מאסר על ידי נשיא המדינה. בתום שני שלישים מתקופת ריצוי העונש מיאנה ועדת השחרורים המיוחדת לשחררו שחרור מוקדם על תנאי. לאחר שהוא עבר הליך שיקום נעתרה ועדת השחרורים המיוחדת לבקשתו, בהחלטה מיום 15.12.11, והורתה כי יתקיים דיון נוסף בעניינו. מתוקף החלטה זו נקבע מועד דיון בפני ועדת שחרורים מיוחדת, שנועדה להתכנס ביום 28.3.12 בכלא שיטה. עקב העובדה שדיון בעניינו של אסיר אחר נדחה, החליטה מזכירות הועדה לדחות את הדיון, ובמקומו הועידה לעותר דיון בפני ועדת שחרורים מיוחדת, אשר אמורה להתקיים במועד הקרוב ביותר – 29.4.12 – בבית הכלא מעשיהו. כנגד החלטה זו, מופנית העתירה.

3. לטענת העותר, התנהגותה של מזכירות הועדה הינה בלתי סבירה וניתנה בהעדר סמכות, תוך גרימת עיוות דין לעותר, אשר יכול היה להשתחרר מיידית. דחיית הדיון מהווה משום פגיעה בזכות היסוד שלו לחירות. עוד טוען העותר, כי הינו זכאי כי הדיון יתקיים בפני אותו מותב של ועדה שהתחיל לדון בעניינו. שינוי מקום הדיון לכלא מעשיהו גורם לו אף הוא עינוי דין ואי צדק, שכן עליו להיות מועבר מכלא לכלא – הליך מסורבל, הכרוך בחוסר נוחות של מספר ימים. לדעתו, פעלה מזכירות הועדה על פי שיקולי נוחיות בירוקרטית – שיקולים הנדחים מפני שיקולי הצדק וחירויות הפרט העומדים לזכותו. הועדה פעלה בשרירות, בקהות חושים ובגבהות לב. על כן, טוען העותר, כי מן הראוי להורות לועדת השחרורים להתכנס מיידית במחוז הצפון ולדון בעניינו.

4. לטענת המשיבה, החלטת הנהלת בתי המשפט, המורה על דחיית הדיון בעניינו של העותר, הינה החלטה סבירה, אשר נעשתה משיקולים עניינים, התלויים בנהלי עבודה ובחסכון זמן שיפוטי. ועדות שחרורים מיוחדות מתכנסות רק כאשר מצטברים ענייניהם של לפחות 4 אסירים האמורים להתייצב בפני הועדה המיוחדת. במקרה שלפנינו נהגה מזכירות הועדה שלא בהתאם לאמור בכללים האמורים, מתוך רצון להקדים את עניינו של העותר ולצרפו לעניינו של עותר אחר, כך שהועדה המיוחדת תדון בעניינם של שני אסירים בלבד. עקב החלטת ראש הועדה לדחות את עניינו של העותר האחר, נוצר מצב בו נותר עניינו של העותר כעניין יחיד לדיון בפני הועדה. אין המדובר בועדה הזהה לועדת שחרורים רגילה. כינוסה מצריך התייצבות של מספר אנשים נוספים, פרט לראש הועדה. גם חברי הועדה אמורים להיות בעלי כתב מינוי כחברים בועדה מיוחדת. מזכיר הועדה הינו מזכיר מיוחד המגיע מירושלים. אף שב"ס שולח נציג מיוחד, האמור להתייצב אך ורק לדיוני ועדת שחרורים מיוחדת. במקרה שלפנינו, עקב שינוי הנסיבות, נדחה הדיון, וזאת כאמור, משיקולים מערכתיים שנבעו מהצורך לצרף לועדה הרגילה את כל אותם אנשי צוות האמורים ליטול חלק בהליכים בפני ועדת שחרורים מיוחדת.

5. לאחר ששקלנו את טיעוני שני הצדדים, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטתה של מזכירות הועדה. סדרי עבודתן של הועדות נקבעים על ידן, ככל שלא נקבעו על פי החוק. רואים אנו, כי ועדת השחרורים המיוחדת, מורכבת מחברים בעלי הסמכה מיוחדת, ואין לזהותה, גם מבחינת המזכירות והמינהל, עם ועדת השחרורים הרגילה. מסכימים אנו עם המשיבה, כי אין מקום להורות לועדה להתכנס לאלתר, כל אימת שעניינו של אסיר אמור לעלות בפניה. קביעת מספר דיונים ליום דיון אחד הינה הסדר סביר ורע הכרחי. הישיבה בעניינו של העותר, אשר נקבעה ליום 28.3.12, נקבעה מחוץ לסדר הדברים הרגיל, מתוך רצון להיטיב עימו. למרבה הצער, רצון זה לא התממש עקב נסיבות שאינן שייכות לעניינו של האסיר.

מזכירות הועדה עשתה מאמץ להביא את עניינו של העותר בהקדם האפשרי בפני ועדת שחרורים. הואיל ואין במחוז הצפון כולו ארבעה אסירים, שעניינם אמור לעלות בפני הועדה המיוחדת, צורף עניינו של העותר לרשימת הדיונים בפני ועדה האמורה להתכנס במחוז אחר.

עלינו לציין, כי חוק שחרור על תנאי ממאסר, כמו גם פקודת בתי הסוהר, מתייחסים לסמכות מקומית הנוגעת אך ורק לדיונים בבתי המשפט הדנים בענייניהם של אסירים. סמכות הדיון המקומית של בתי המשפט, הדנים בענייניהם של אסירים, נקבעת בהתאם למיקומו של בית הכלא בו הם נתונים. עם זאת, החוק לא קבע, כי עניינו של אסיר עולם, האמור להופיע בפני ועדת שחרורים מיוחדת, ידון דווקא בבית כלא במחוז בו הוא כלוא. התוצאה הינה, שנוכח מיעוט אסירי עולם, האמורים להתייצב בפני ועדת שחרורים מיוחדת, מובאים אסירים ממחוזות שונים לדיון בפני ועדה המתכנסת בבית סוהר במחוז אחר. כאמור, פרקטיקה זו הינה הכרחית. הפרקטיקה נובעת מן הצורך לכנס מותבים מיוחדים. בכך היא שונה מן הפרקטיקה הסטטוטורית הנוהגת גבי בתי המשפט, שכן בתי המשפט פעילים יום-יום במחוזות שונים. כך שאין מניעה להורות על קביעת גדרי סמכותם המקומית בהתאם למיקום בית הסוהר.

6. דרישה נוספת שמעלה העותר הינה, כי עניינו יובא בפני אותה ועדת שחרורים מיוחדת, אשר החליטה על קיום דיון חוזר בבקשתו לשחרור מוקדם. בכך נסמך העותר על פסקה מתוך כללי הנוהל של ועדת השחרורים, הקובעת בזו הלשון:

"דיון המשך בעניינו של אסיר ייקבע, ככל הניתן, בפני אותו מותב, ואם אין אפשרות כאמור – ככל הניתן בפני אותו יושב – ראש".

לצערנו, לא הומצא לידינו המסמך האמור בשלמותו. עם זאת, אין המדובר בהוראת דין, אלא בסדרי עבודה פנימיים של ועדת השחרורים. ההוראה אינה מחייבת, אלא קובעת כי הדיון ייעשה "ככל הניתן" בפני אותו מותב אשר החל בדיון.

יש לציין, כי כיוון שמדובר בדיון המשך, הרי למעשה הדיון חייב להיעשות בפני מותב הועדה אשר דן בבקשתו של העותר לראשונה להשתחרר. מותב זה, שישב על המדוכה בשנת 2009, שוב לא יוכל להתכנס לצערנו. אם כוונת הסנגורית למותב שדן בבקשה לקביעת דיון נוסף, הרי אין המדובר בדיון המשך, אלא דיון מחדש. מכל מקום, יש להניח כי מזכירות ועדות השחרורים המיוחדות תפעל לפי ההנחיה ותקבע את הדיון "ככל הניתן" בפני אותו המותב או בפני אותו יו"ר. עם זאת, אין בכך כדי לחייב את מזכירות הועדה אלא כמידת ההנחיה, שהיא: "ככל הניתן" ולא מעבר לכך.

7. נוכח כל האמור, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת מזכירות הועדה. על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, ב' אייר תשע"ב, 24 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.