גנץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

בפני בקשה הנתבעת – המבקשת, לדחיית ו/או מחיקת התביעה על הסף מחמת התיישנות.

בקשתה של הנתבעת הוגשה ביום 17.6.2012.

תגובת התובעת הוגשה ביום 10.7.2012.

החלטתי בבקשה ניתנה ביום 11.7.2012, במסגרתה דחיתי את הבקשה.

ביום 12.7.2012 הגישה הנתבעת בקשה לביטול החלטתי מיום 10.7.2012 ולהעברת הדיון בהחלטה בפני מותב אחר וזאת מאחר ולטענתה לא נינתה לה זכות התגובה כדין ומכיוון שלא צורף תצהיר לתגובת התובע מיום 10.7.2012.

בהחלטתי מיום 12.7.2012 קבעתי כי אין עילה שבדין להעברת הדיון בפני מותב אחר. יחד עם זאת, לאחר שנוכחתי כי לנתבעת אכן לא ניתנה זכות התגובה כדין, הוריתי על ביטול החלטתי מיום 11.7.2012. כן והוריתי לתובעת להגיש תגובה מתוקנת מטעמה בצרוף תצהיר כדין ואסמכתאות רלבנטיות ולנתבעת ניתנה האפשרות להגיש תשובה מטעמה.

התובעת הגישה את תגובתה המתוקנת ביום 23.7.2012 בצרוף תצהיר מטעמו של ב"כ התובעת ובצרוף אסמכתאות רלבנטיות.

הנתבעת הגישה תשובתה לתגובה ביום 31.7.2012.

ביום 2.8.2012 הגישה התובעת הודעה נוספת מטעמה במסגרתה טענה כי יש לדחות את בקשת הנתבעת על הסף מהסיבה שלא צורף תצהיר לתשובת הנתבעת מיום 31.7.2012.

טענות הצדדים:

לטענת הנתבעת, הואיל והאירוע נשוא התביעה אירע ביום 11.4.2005 ואילו התביעה הוגשה ביום 22.4.2012, הרי שהמועד האחרון להגשת התביעה הנו בחלוף 7 שנים מיום התאונה, היינו ביום 11.4.2012.

הנתבעת סומכת טענותיה על סעיפים 5 ו-6 לחוק התיישנות, התשי"ח-1958, הקובע כי תביעה שאינה במקרקעין מתיישנת לאחר 7 שנים.

לחלופין טוענת הנתבעת, כי גם אם יקבע כי לאור פגרת הפסח, המועד להגשת התביעה הוארך עד ליום שלאחרי הפגרה, הרי שגם במקרה זה הוגשה התביעה בחלוף מועד ההתיישנות.

לטענת התובעת- המשיבה, יש לדחות את הבקשה. לטענתה, הנתבעת פונה אל בית המשפט בידיים לא נקיות לאחר שביודעין גרמה לתובעת להגיש את תביעתה בחלוף מועד ההתיישנות.

התובעת מפרטת את סדר האירועים הכרונולוגי, אשר לטענתה הביא להגשת התביעה במועד שהוגשה. לטענתה, היא פנתה לנתבעת לראשונה כבר ביום 25.8.2008 והודיעה לה על האירוע ועל כך שהנזק טרם התגבש. לטענתה, משלא נענתה על ידי הנתבעת היא פנתה אליה שוב ביום 19.10.2008.

לאחר שהנזק התגבש סופית, פנתה התובעת לנתבעת ביום 22.3.2012 וביקשה לקבל את התייחסותה. לטענתה, הנתבעת בחוסר תום לב מצידה, התמהמהה בתשובתה עד ליום 12.4.2012, יום לאחר חלוף המועד, והודיעה כי התביעה התיישנה. התובעת מדגישה כי הודעת הנתבעת לא נשלחה בפקס אלא בדואר רגיל והגיעה לידיה רק לאחר הגשת התביעה, ביום 24.4.2012.

משכך לטענתה, הנתבעת במעשיה ובחוסר תום ליבה גרמה למועד ההתיישנות לחלוף.