גנטוס ג'מיל נ' מנהל מקרקעי ישראל - נצרת עלית

פסק דין

1.בפניי תביעה למתן פסק דין הצהרתי (צו עשה), על פיו נדרש בית המשפט להורות לנתבעת להחזיר לתובעים שטח של 14,649 דונם בגוש 19264. לחילופין לאכיפת הסכם החליפין וחיוב הנתבעת להעביר לתובעים שטח של 3089 מ"ר בייעוד חקלאי באזור בית נטופה, ושטח של 1242 מ"ר בייעוד מגורים בתוך העיר סח'נין. כמו כן עתרו לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצויים בגין הפרת הסכם החליפין. התובעים עתרו עוד ולחילופין, לפצות אותם בגין ערך הקרקע החסרה לפי ערכה ביום הגשת התביעה בסכום של כ- 400,000 דולר לכל הפחות.

2.בתביעתם המתוקנת טענו התובעים, כי הם מילאו אחרי הסכם החליפין והעבירו לנתבעת שטח של 97,172 דונם קרקע מאדמתם בגוש 19246, אולם בעקבות הליכי הסדר שעברו החלקות אשר היו אמורים התובעים לקבל מאת הנתבעת, הועברה להם קרקע בשטח של 24,96 דונם, במקום שטח של 29,291 דונם קרקע, שהייתה אמורה הנתבעת להעביר לתובעים, דהיינו חסר קרקע בשטח של 4,331 דונם. בהקשר זה טענו התובעים, כי הסכם החליפין הסתמך על שני עקרונות:

א)יחס של 2.5 ל- 1. לשיטתם כל 2.5 דונם קרקע מאדמות התובעים בגוש 19264, יקבלו מהנתבעת דונם אחד באזור בית נטופה.

ב)יחס של 5 ל- 1. לשיטתם תמורת כל 5 דונם קרקע מאדמות התובעים, יקבלו התובעים מהנתבעת דונם אחד בתוך העיר סח'נין.

לטענת התובעים המדובר בהפרה של הסכם החליפין. התובעים טענו עוד, כי נפלה טעות חישובית בהסכם החליפין, אשר בעקבותה העבירו התובעים לנתבעת שטח של 47,172 דונם קרקע מאדמתם במקום 46,455 דונם, מאחר ולפי הסכם החליפין ולפי יחס 5:1 התובעים היו אמורים לקבל מאת הנתבעת שטח של 9,291 דונם קרקע באזור האחר, ובמקביל היו אמורים להעביר לנתבעת שטח של 9,291 X 5 = 46,455 דונם ולא 47,172 דונם כפי שנזכר בהסכם.

נוכח כל האמור, עתרו התובעים לחייב את הנתבעת להחזיר להם שטח של 14,649 דונם מאדמתם בגוש 19264 וזאת על סמך עילת ההשבה ופיצויים בגין הפרת ההסכם.

לחילופין עתרו לאכוף את הסכם החליפין ולחייב את הנתבעת להעביר להם שטח של 3,089 דונם קרקע באזור בית נטופה, וכן להעביר להם שטח של 1,242 דונם קרקע למגורים בתוך העיר סח'נין, ובנוסף לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצויים בגין הפרת הסכם החליפין. התובעים ביקשו לפצל סעדים וטענו כי הם שומרים לעצמם את הזכות להגיש תביעה נזיקית בגין הנזק הממוני והלא ממוני שנגרם להם בעקבות הפרת הסכם החליפין, לרבות אובדן הכנסה מגידול מוצרים חקלאיים, שימוש וכו'.

3.בישיבה ביום 7/12/09 הצהיר ב"כ התובעים כי הוא מוותר על הסעדים החליפיים שטען להם בתביעתו המתוקנת, אולם מהצהרה זו לא מובן על איזה סעדים חליפיים התכוון ב"כ התובע לוותר, ובסיכומיו התייחס לכל הטענות והתעלם מהצהרתו לעיל. אף הנתבעת בסיכומיה לא התייחסה להצהרה זו, ודנה בכל הטענות. בנסיבות אלה, הנני מוצא לנכון להתייחס גם לטענות החילופיות של התובע.

4.הנתבעת הגישה כתב הגנה וצירפה לו תביעה שכנגד.

בהגנתה ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה על הסף מחמת שיהוי והתיישנות. לגופו של עניין, הכחישה הנתבעת את יחס החליפין שנטען בתביעה, גם הכחישה את טענות התובעים כי הם קיבלו קרקע בתוך העיר סח'נין, וטענה כי בגוף הסכם החליפין, אין כל התייחסות ליחס החליפין בין הצדדים, וכי ייעוד הקרקע שקיבלו התובעים היה חקלאי, וזאת בהתאם לתוכנית מנדטורית 50/42/RP שהייתה תקפה באותה עת.

הנתבעת טענה עוד, כי התובעים ידעו עת חתמו על הסכם החליפין, כי החלקות נשוא ההסכם, טרם עברו הליך הסדר, וכי שטחן עלול להשתנות בעקבות הליך ההסדר לכשזה ייעשה, כפי שאף קרה במקרה דנן, על כן אין כל מקום לפצות התובעים בגין הקטנת שטח החלקות אותן קיבלו בהתאם להסכם בעקבות הליך ההסדר.

יחד עם זאת ומבלי להודות בזכות כלשהי של התובעים, הנתבעת הביעה נכונות להמליץ בפני הגורמים המוסמכים מטעמה למסור לתובעים שטח של 4,331 דונם קרקע חקלאית, כפי שנמסר לב"כ התובעים עוד בשנת 1991.

הנתבעת הוסיפה וטענה, כי הצדדים להסכם החליפין מחזיקים במקרקעין אותם קיבלו על פי ההסכם מזה שנים ונוהגים בזכויותיהם מנהג בעלים, על כן הטענה בדבר הפרת הסכם, משוללת כל יסוד ואין כל מקום להורות על אכיפת ההסכם ו/או על תשלום פיצויים.

לחילופין, טענה הנתבעת כי גם אם ייקבע כי התובעים זכאים לפיצוי כספי כלשהו, אזי הם זכאים לפיצוי כספי לפי שוויה של קרקע חקלאית, כפי שהוסכם בהסכם החליפין, לחילופין טענה הנתבעת כי הסכום הנטען מוגזם ומופרך מיסודו.

לעניין הבקשה לפיצול סעדים, טענה הנתבעת כי אין כל מקום להיעתר לבקשה, שכן לאחר 48 שנה מיום החתימה על הסכם החליפין, חזקה כי נזקי התובעים המוכחשים התגבשו והתיישנו זה מכבר. עוד טענה הנתבעת, כי המשא ומתן בין הצדדים נכשל לאור דחיית התובעים את הצעת הנתבעת.

בתביעה שכנגד, עתרה הנתבעת לפסק דין הצהרתי, לפיו זכויות התובעים בחלקות אשר רשומות בשמם, ואשר העבירו אותם לנתבעת על פי הסכם החליפין, יועברו ויירשמו בלשכת רישום המקרקעין בשם הנתבעת.

התובעים בהגנתם לתביעה שכנגד, הודו בסעיפי כתב התביעה שכנגד, אולם טענו כי רישום החלקות בשם הנתבעת יהא בכפוף לתביעה העיקרית, לפיה הם זכאים להפרשי שטח. בנוסף ביקשו התובעים בהגנתם לרשום בשמם את החלקות שקיבלו מאת הנתבעת.

אקדים ואציין כבר עתה, כי סעד זה לא נדרש בתביעה העיקרית, ולא ניתן לעתור לסעד כזה במסגרת של כתב הגנה. אם התובעים היו חפצים בסעד כזה, הם היו אמורים לעתור לסעד זה במסגרת תביעתם. נוכח האמור, יש לדחות על הסף סעד זה של התובעים.

5.העובדות הרלוונטיות שאינן שנויות במחלוקת: