גנזדין נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

החלטה

בפני בקשתה של המבקשת כי אורה על דחיית תביעתו של המשיב על הסף וזאת בשל מעשה בית דין, מכח הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין במסגרת תיק אזרחי מס' 27589-04-12.

לטענת המבקשת, בתיק אזרחי 27589-04-12, נדונה תובענה אשר הוגשה על ידה ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב בגין חוב על סך 9,925 ₪, שחב לה המשיב, בגין הפרת הסכם התקשרות בין הצדדים.

לטענתה, במסגרת ההתנגדות העלה המשיב טענות הגנה זהות לאלה המועלות על ידו בכתב התביעה שבהליך זה, ובין הצדדים נחתם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין והוא "לצורך סיום סופי ומוחלט של כל המחלוקות בכל הענינים שפורטו בכתב התביעה ובכתב ההגנה ובתיק ההוצאה לפועל."

בתגובה לבקשת המבקשת, טען המשיב כי הסכמתו לפשרה בתיק 27589-04-12 היתה מותנית במספר עקרונות, כלשונו.

הראשון בהם הוא כי אין צורך שישלם כל קנס בגין הפרת חוזה על השדרוג; והשני, כי לא תדחה תביעתו בבית משפט לתביעות קטנות בתיק זה.

המבקשת השיבה לתגובה וטענה כי קיימת זהות בין עילות התובענה האחרת ועילות התובענה שבפני, וכי הן נובעות מאותה מסכת עובדתית בדיוק.

לאחר שעיינתי בכתב ההגנה שהגיש המשיב בתיק 27589-04-12 , בכתב התביעה שהגיש בהליך זה וכן בהסכם הפשרה בתיק 27589-04-12 , הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל ודין תביעתו של המשיב להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין והשתק פלוגתא.

יפים לענייננו הדברים הבאים מתוך החלטתה של כב' השופטת שאדן נאשף אבו אחמד בת.א. 5582-01-10 (בית משפט השלום בעפולה) ספארי לחי ולצומח בע"מ ואח' נגד גולדשטיין אהרון בע"מ (פורסם בפדאור גוגל):

"לפי תקנה 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 רשאי בית המשפט בכל עת לדחות תובענה על הסף מחמת מעשה בית דין. ככלל, בתוך מעשה בית דין ניתן להבחין בין השתק עילה לבין השתק פלוגתא, כאשר כל אחד בפני עצמו מהווה "מעשה בית דין". הדוקטרינה של מעשה בית דין (res judicata) מבוססת על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין שניתן בסיומו של ההליך השיפוטי להוביל לסיומה המוחלט של התדיינות בין הצדדים באותו הליך או כל מי שהוא ביחסי "קרבה משפטית" עם אחד מהם, כך שאלו לא יוכלו עוד לחזור ולהתדיין ביניהם בעתיד בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו במסגרת פסק הדין שניתן. כך, משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות פלונית, מקים הוא מחסום דיוני בפני בעלי הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעה במסגרתו. כל עוד פסק הדין עומד על כנו, מחייב הוא את הצדדים לו ביחס לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו ואיש מהם לא יכול להעלות, במסגרת התדיינות אחרת ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה זו (ראה: ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים, ניתן ביום 08.06.2009) וההפנייה לספרה של נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 3-4 (1991) (להלן: "זלצמן"); ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 584 (1968)". (ההדגשה שלי - י.ב.).

בענייננו, הסכימו הצדדים באופן מפורש במסגרת הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בתא"מ

27589-04-12 כי ההסכם יהא לסיום סופי ומוחלט של כל המחלוקות בכל הענינים שפורטו בכתב התביעה ובכתב ההגנה.

בכתב ההגנה באותו הליך העלה המשיב את טענותיו בנוגע לשדרוג המכשירים וטען באופן מפורש, כפי שהוא טוען בהליך זה, כי לא ביקש לשדרג את המכשירים ואין לחייבו בגין השדרוג, ואף טען כפי שהוא טוען בהליך זה, כי ביקש לבטל את כל ארבעת הקווים וביקש מנציג המבקשת לקחת בחזרה את כל המכשירים ולבטל את השדרוג.

עניין זה, אפוא, אינו יכול להוות נושא להתדיינות נוספת בין הצדדים, שכן נכלל בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ופלוגתא זו מושתקת.

לפיכך, אני דוחה את תביעתו של המשיב על הסף.

הדיון הקבוע בפני בתיק זה - מבוטל .

המשיב ישלם למבקשת את הוצאות הדיון בבקשה בסך 300 ₪ .

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"ג, 03 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.