פסק דין
האם סביר להשית על התובעים תשלום פיצויים מוסכמים בסך של 136,500 ₪ בגין ביטול חוזה לרכישת בית תמורת סך כולל של כ- 440,000 ₪?
התובעים, בני זוג, בקשו לבנות את ביתם בפרויקט להרחבת קיבוץ, ולשם כך התקשרו בהסכם עם הנתבעת והתחייבו לשלם לה עבור עבודות פיתוח ובניית שלד הבית, סך כולל של כ- 440,000 ₪. התובעים שילמו לנתבעת סך של כ- 136,500 ₪ אך למרבה הצער, לא עלה בידם לגייס מימון ליתרת הסכום והעסקה בוטלה.
בביטול העסקה, סירבה הנתבעת להשיב לתובעים ולו חלק מהתשלום ששילמו וטענה שיש לחייבם במלוא הסכום כפיצוי מוסכם. התובעים מצידם, טענו שמראש הוסכם כי באפשרותם לבטל העסקה אם לא ישיגו מימון, שהנתבעת היא שהפרה התחייבויותיה וממילא שהפיצוי המוסכם לא סביר.
מחלוקות אלו עומדות להכרעה בתביעה זו בה עתרו התובעים לחיוב הנתבעת בתשלום סך של 257,624 ₪.
העובדות
התובעים הינם בני זוג אשר בעבר היו חברי קיבוץ לוטם. הנתבעת הינה חברה פרטית אשר עוסקת בייזום והקמת פרויקטים בתחום הנדל"ן. במועדים הרלבנטיים לתביעה זו, 2005 - 2006, ביצעה הנתבעת פרויקט להרחבת קיבוץ לוטם ובניית בתי מגורים (להלן "הפרויקט").
במהלך 2005 ביקשו התובעים לבחון את האפשרות לרכוש יחידת דיור בפרויקט. בין התובעים לבין נציגי הנתבעת נוצר קשר, החל משא ומתן, וביום 28.7.05 נכרתה בין הצדדים עסקה לרכישת מגרש 81 בפרויקט (להלן: "המגרש") ואשר כוללת שלושה חוזים (להלן: "החוזים"), אשר מסדירים את מערכת היחסים ביניהם.
החוזה הראשון הינו חוזה לביצוע עבודות פיתוח ואשר במסגרתו התחייבו התובעים לשלם לנתבעת סך של 165,000 ₪ בגין חלקם היחסי בעלויות ביצוע עבודות פיתוח התשתיות הציבוריות בשטח הפרויקט.
החוזה השני אף הוא חוזה לביצוע עבודות פיתוח ואשר במסגרתו התחייבו התובעים לשלם לנתבעת סך של 165,000 ₪ בגין עבודות הפיתוח שתעשה הנתבעת במגרש אותו רכשו התובעים.
החוזה השלישי הינו חוזה לבניית שלד הבית במגרש אשר רכשו התובעים ובמסגרתו התחייבו התובעים לשלם לנתבעת סך של 102,000 ₪ עבור בניית שלד הבית.
לאחר חתימת החוזים השלימו התובעים את הליכי הקבלה לקיבוץ לוטם אשר כללו אישור ועדת קליטה וביום 18.8.05 שילמו התובעים לתובעת סך של 130,000 ₪ על חשבון התמורה שנקבעה בחוזים. בנוסף, באותו מעמד, שילמו התובעים לנתבעת סך של 7,582 ₪, חלקם בהוצאות המשפטיות של הנתבעת. ביום 6.9.05 הסכימו הצדדים להחליף את המגרש אשר נרכש כך שבמקום מגרש 81 רכשו התובעים את מגרש 118 וזאת בלי שינוי נוסף בתנאי החוזים.
בהתאם לנספח התשלומים אשר צורף לחוזים לביצוע עבודות הפיתוח, התחייבו התובעים לשלם לנתבעת את מלוא התמורה בגין חוזים אלו, סך של 330,000 ₪, עד ליום 28.8.05, כאשר התשלומים בגין בניית השלד נקבעו בהתאם לקצב התקדמות הבניה בפועל. בנספחי השינויים אשר נעשו לשני חוזי הפיתוח נקבע כי איחור של עד 60 יום בביצוע התשלומים לא יהווה הפרה של התחייבויות התובעים.
התובעים ביקשו לממן את יתרת התשלום אשר התחייבו לשלם לנתבעת מעבר למקדמה בהלוואה אשר יקבלו מבנק מסחרי כנגד רישום משכנתא. התובעים החלו בהליכים המקובלים לצורך קבלת ההלוואה אלא שהשלמת הליכים אלה התעכבה. המועד אשר נקבע לביצוע התשלום, 28.8.05, חלף, גם תקופת האיחור המוסכמת חלפה אולם התובעים לא שילמו כספים נוספים כלשהם לנתבעת.
ביום 25.12.05 התקיימה פגישה בין הצדדים ובמהלכה נדונה האפשרות למתן ארכה לתובעים לתשלום יתרת התמורה לנתבעת. כחודש לאחר מכן, ביום 2.2.06, הודיעה הנתבעת לתובעים כי הפרו את התחייבותם בהפרה יסודית שכן לא עמדו בהתחייבותם בתשלום התמורה לנתבעת. ניסיונות נוספים שעשו הצדדים להגיע להסדר לא צלחו, התובעים לא שילמו כספים נוספים כלשהם לנתבעת וביום 7.5.06 הודיעה הנתבעת לתובעים על ביטול החוזים עקב הפרתם היסודית.
בכל אחד מהחוזים נכללה תניית פיצוי מוסכם שלפיה במצב של הפרה יסודית ישלמו התובעים לנתבעת פיצויים מוסכמים בסך של 50,000 ₪ לכל אחד משלושת החוזים. בהודעת הביטול אשר הוציאה הנתבעת נמסר כי הנתבעת מממשת את תניית הפיצוי המוסכם, רואה בתשלום המקדמה של 130,000 ₪ תשלום על חשבון הפיצוי המוסכם ודורשת מהנתבעים תשלום 20,000 ₪ נוספים. בתגובה ששלחו התובעים באמצעות עו"ד גדעון פישר ביום 24.5.06, טענו התובעים שדווקא הנתבעת הפרה את התחייבויותיה לפי החוזים ודרשו את השבת תשלומי המקדמה ששילמו לה. חילופי מכתבים בין ב"כ הצדדים לא הביאו להסכמה. רק כ-6 שנים לאחר מכן, ביום 26.3.12, הגישו התובעים תביעה זו כנגד הנתבעת.
טענות הצדדים, ההליך והראיות
לטענת התובעים הנתבעת היא זו שהפרה את החוזים ולכן אין לה כל זכות לפיצויים מהתובעים. לפי גרסת התובעים, לא עמדה הנתבעת בהתחייבויותיה להמציא להם שטר ביטחון ובכך היא בעצמה הפרה את החוזים וחייבת לפצות את התובעים בסך של 43,200 ₪ סכום המהווה 10% מכלל התמורה החוזית ולשיטת התובעים מבטא פיצוי מוסכם.
לחילופין, טוענים התובעים כשסוכם מראש כי קבלת הלוואה המובטחת במשכנתא למימוש יתרת התשלומים, מהווה תנאי מתלה לביצוע החוזים. כיוון שלא התקיים התנאי הרי החוזים כלל אינם בתוקף ועל הנתבעת להשיב את הסכומים שקיבלה.
לחילופי חילופין, טוענים התובעים כי אפילו הפרו הם את החוזים הרי הפיצוי המוסכם שנקבע בהם איננו סביר ביחס לנזק שהיה צפוי עקב הפרתם.