החלטה
1.בפניי מונחת התנגדות לביצוע שטר שהוגשה מטעם המבקשים ביחס לשטר שהוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב.
טענות הצדדים
2.לטענת המבקשים, התקשרו הם עם המשיבים בהסכם שכירות ביחס לבניין בתל-אביב, אשר אמהות המבקשים 1 ו-2 ערבו לו, ובסמוך לחתימת ההסכם חתמו הם גם על שטר חוב נשוא תיק זה על סך של 150,000 ₪. בהתאם להסכם השכירות, התחייבו המבקשים לשלם סך של 20,000 ₪ דמי שכירות חודשיים למשך שלוש שנים עם אופציה לחמש שנים נוספות במצטבר. כוונת המבקשים הייתה לשכור את שתי הקומות הראשונות מתוך שלוש הקומות בבניין לצורך הקמת חנות לרהיטים ומשרד. בעת חתימת ההסכם, הקומה השלישית הייתה מושכרת למספר אנשים, אשר שילמו בעבורה 8,500 ₪ דמי שכירות חודשיים וסוכם כי כחלק מתנאי הסכם השכירות, המבקשים הם אשר יתנהלו מול השוכרים ויקבלו מהם את דמי השכירות עבור הקומה השלישית. לטענת המבקשים, הדבר אשר הכריע את הכף לטובת שכירת הבניין היה הידיעה כי בכל חודש ישלמו הם 11,500 ₪ לאחר קיזוז דמי השכירות בעבור הקומה השלישית.
3.לאחר כשנה, הודיע המשיב 1 למבקשים כי עליהם לפנות את השוכרים מהקומה השלישית, שכן העירייה אוסרת על שימוש בבניין למטרות מגורים, זאת לאחר שהמשיב 1 הציג בפני המבקשים מצג לפיו הקומה המושכרת הינה מותרת לשימוש למטרות מגורים, כפי טענת המבקשים. כתוצאה מכך נקלעו המבקשים לקשיים של ממש, ובמקום לבטל את ההסכם לאור חוסר תום ליבו של המשיב 1, הציעו המבקשים, בניסיון לצמצם את נזקיהם, לקבל היתר שימוש חורג בבניין, להפוך אותו למלון בוטיק, וביקשו מהמשיב 1 שיאפשר להם לאתר שוכרים חלופיים אשר ייכנסו בנעליהם. המשיב 1 נתן הסכמתו להגשת בקשה להסבת הבניין למלון, ואף הסכים להאריך את תקופת השכירות ל-15 שנים. הכנת הבקשה והגשתה לעירייה הייתה כרוכה בהוצאות רבות של כ-60,000 ₪ ועם קבלת ההיתר החלו המבקשים לנסות לאתר שוכרים חלופיים, אולם המשיב 1, לטענתם, סיכל כל אפשרות למציאת שוכרים מצד המבקשים.
4.לטענת המבקשים, המשיב 1 הפר את הסכם השכירות, התנהל בחוסר תום לב וחרף זאת, פתח את תיק ההוצאה לפועל על מלוא סכום שטר החוב, זאת ללא פירוט גובה החוב הנדרש על ידו, כאשר לטענת המבקשים, גם אם תתקבל טענת המשיב 1 כי על המבקשים לשלם לו דמי שכירות, הרי שלכל היותר מדובר בסך של 60,000 ₪, בגין שלושה חודשי שכירות. כמו כן, המשיב 1 הטעה את המבקשים והסתיר מהם מידע קריטי טרם חתימת החוזה, מה שמעיד על התנהגותו בחוסר תום לב הן בניהול המו"מ, והן בביצוע החוזה, כאשר סיכל אפשרות של מציאת שוכרים חלופיים, ועל כן, עומדת למבקשים הזכות לבטל את הסכם השכירות ואף לקזז מהחוב, באם ימצא כנכון, סכומים בגין הנזקים הכספיים שנגרמו להם על סך של 750,000 ₪ לכל הפחות כתוצאה מהתנהגותו. יתר על כן, מוסיפים המבקשים וטוענים כי כל הטענות שהועלו על ידם עומדות גם ביחס לערבה היא המבקשת 3.
דיון והכרעה
5.בהתאם להלכה הפסוקה, יש לתת לנתבע רשות להתגונן כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה אפשרית, ולו בדוחק, מפני התביעה. בשלב זה של הדיון, אין בית המשפט בוחן את מהימנות האמור בתצהירו של המבקש, ואין הוא בודק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מה טיב ראיותיו, כל עוד תצהירו מגלה את פרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את הגנתו. עם זאת, חרף כללים מקלים אלה, שנועדו למנוע נעילת שערי בית משפט בפני מי שהגנה אפשרית בפיו, נקבע, כי בית המשפט לא ייתן רשות להתגונן כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה או שהיא בבחינת הגנת בדים [ראו: ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב (1) 721, 722 (1988)].
6.מעיון בטענות הצדדים, עולה כי המבקשים והמשיב חלוקים ביניהם באשר לפירוש ההסכם. כפי טענת המבקשים, ביקשו הם מהמשיב 1 שלא יגביל אותם לדיריים הספציפיים שמתגוררים בקומה השלישית ויכניס להסכם השכירות סעיף, לפיו המשיב 1 יפעל לפינוי הדיירים בתוך פרק זמן קצר. מאידך, טוענים המשיבים, כי בחתימה על סעיף זה, אישרו המבקשים כי ידוע להם שניתנה לדיריים בקומה השלישית הודעת פינוי, ועל פי תנאי החוזה אסור היה להם להשכיר את המושכר למגורים, וכן סוכם ביניהם שהמבקשים מתחייבים להשתמש במושכר עבור חברה בשליטתם בלבד. לפיכך, מצאתי, כי מחלוקת שכזו באשר לפירוש הסכם השכירות ראויה כי תתברר בירור משפטי הולם וכדין.
7.באשר לטענת המבקשים כי המשיב 1 התנהג בחוסר תום לב בניהול המו"מ, מגיבים המשיבים בסיכומיהם וטוענים, כי המבקשים 1-2 הצהירו במפורש כי בדקו את המושכר, את ייעודו והרישוי שלו, ערכו בדיקות מקיפות בעירית תל-אביב, ועל כן, לטענת המשיבים, אין מקום לטענה כי המבקשים הוטעו על ידם. יתר על כן, באשר לטענת המבקשים כי המשיבים הפרו את הסכם השכירות, הגישו לביצוע את שטר החוב עליו חתמו ללא פירוט החוב, מגיבים המשיבים בסיכומיהם וטוענים, כי המבקשים הם אלו שהפרו את החוזה הפרה יסודית, בכך שלא שילמו דמי שכירות בגין שלושה חודשים בסך כולל של 65,500 ₪, וצפויים היו שלא לשלם, כפי שבפועל אירע, לטענת המשיבים, את יתרת דמי השכירות עד תום התקופה החוזית, בסך כולל של 109,800 ₪, וכן המשיבים זכאים לקבל מהמבקשים גם פיצוי מוסכם בסך 80,000 ₪. מכאן סך החובות של המבקשים כלפי המשיבים הוא 255,300 ₪, ומאחר ששטר החוב הוגבל ל-150,000 ₪, הוגש הוא כך לביצוע. לפיכך, מצאתי, כי גם טענות אלו באשר להטעיית המבקשים ומנגד, הבדיקות המקיפות שערכו הם, וכן גובה סכום החוב אותו המשיבים תבעו, דורשים בירור לגופו של עניין של המחלוקת.
8.המבקשים העלו בהתנגדותם לביצוע שטר החוב שהוגש לביצוע על-ידי המשיבים, טענות בדבר חוסר תום לב, הטעיה וקיזוז. באשר לטענת הקיזוז, בהתאם לסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, הנתבע רשאי לקזז כל זכות ותביעה שלו כנגד תביעתו של התובע. על המבקש לפרט את הסכום הנתבע לפי טענת הקיזוז ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. במקרה דנן, המבקשים פירטו בתצהיר את כלל העובדות הנטענות, לרבות סכומי ההוצאות, ומכאן, שהמבקשים עמדו בדרישה זו. יתר על כן, הבחנה נוספת שיש לבחון הינה האם החוב הכספי והחיוב השטרי נובעים מעסקה אחת, אם לאו. במקרה דנן, מדובר בעסקה אחת, הנובעת מהסכם השכירות בין המבקשים למשיבים, ועל כן, אין צורך כי החוב הכספי אותו מבקשים המבקשים לקזז יהיה קצוב. על אף זאת, המבקשים קצבו את הסכום אותו הם מבקשים לקזז.
9.נוכח האמור לעיל, מצאתי כי למבקשים הגנה אפשרית כנגד תביעת המשיבים, וכי בהתאם להלכה הפסוקה, יש ליתן להם רשות להתגונן בפני התביעה השטרית.
סוף דבר
10.לאור האמור לעיל, הנני מורה על קבלת ההתנגדות ומתן רשות למבקשים להתגונן כנגד תביעת המשיבים.
11.הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד יקבעו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי ויעמדו על סך כולל של 3,000 ₪.
12.המזכירות תקבע את התיק לדיון בסדר דין רגיל.
ניתנה היום, ח' אב תשע"ג, 15 יולי 2013, בהעדר הצדדים.
