פסק דין
1.עתירה כנגד החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז חיפה מיום 29/12/09, בגדרה אושרה בתנאים התכנית המפורטת חד/1431 להקמת מתקן למיון ושינוע פסולת באזור התעשייה חדרה ונדחו התנגדויות העותרים.
תכנית חד/1431 (להלן "התכנית") הינה תכנית לשינוי ייעוד של שטח המיועד למפעלי ביוב (על פי תכנית חד/595/א – מט"ש חדרה), המצוי באזור התעשייה הצפוני של העיר חדרה, לשטח שייעודו "מתקנים הנדסיים", על מנת לאפשר הקמת תחנת מעבר לקליטה, מיון ושינוע פסולת עירונית מוצקה מחדרה והסביבה (להלן: "התחנה" או "המתקן").
במוקד הדיון מצויות טענותיהם של העותרים כי הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה (להלן "הוועדה") לא נתנה משקל מספיק להשפעות הסביבתיות של הקמת המתקן ולא התנתה את אישור התכנית בקבלת תסקיר השפעה על הסביבה.
הרקע ועיקר הטענות
2. את התכנית יזמה עיריית חדרה, שהיא גם בעלת המקרקעין. על פי התכנית, המתקן אשר מתוכנן לקום על שטח של כ- 18 דונם, יחליף מתקן קיים, אשר נסגר ופעילותו הופסקה לאחר שפעל ללא היתר וללא רישיון עסק כדין. המתקן אמור לשמש כתחנת מעבר ולהוות חלק ממערך הטיפול בפסולת של הרשות המקומית. המתקן צפוי לקלוט פסולת הנאספת ממיכלי אצירה קטנים המפוזרים ברחבי שכונות המגורים בעיר. במתקן צפויה הפסולת לעבור מיון ולהישלח במיכלים גדולים לעיבוד , מיחזור והטמנה.
3.חשוב לציין כי המתקן אמור להיבנות באזור התעשייה הצפוני של העיר, ממזרח למרכז לטיפול בשפכים (מט"ש). המתקן אמור לשרת בעיקר את עיריית חדרה, אולם גם רשויות מקומיות אחרות. שינוע הפסולת למתקן צפויה להיעשות במשאיות, דרך אזור התעשייה. עוד יש לציין כי עד לאחרונה פעל באזור מתקן קודם שהופעל על ידי חברת ירא"ב. מתקן זה נסגר מאחר ופעל ללא רישיון. כמו כן התגלו ליקויים רבים במתקן ובמיוחד התברר כי המתקן גורם לזיהום הקרקע ועולים ממנו ריחות צחנה.
4.התכנית הובאה לדיון בפני הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חדרה, אשר בישיבתה מיום 23/9/07 החליטה להמליץ בפני הוועדה המחוזית על הפקדתה של התכנית בתנאים. ביום 19/11/08 דנה הוועדה המחוזית בתכנית, והחליטה על הפקדתה בתנאים.
על פי הדין פורסמה הודעה בדבר הפקדת התכנית, שבעקבותיה הוגשו התנגדויות שונות ובהן ההתנגדויות של העותרים כאן. העותרים כולם הינם תושבי שכונות מגורים המצויות בחלק הצפוני של חדרה. ביום 1/12/09 נשמעו ההתנגדויות ובאותו יום החליטה הוועדה לקבל חלק מההתנגדויות ולדחות את חלקן האחר, ולאשר את התכנית למתן תוקף בתנאים בכפוף לאישור שר הפנים (להלן: "ההחלטה").
5. ביום 29/12/09 ובעקבות בקשת גב' ורד דרור, נציגת המשרד להגנת הסביבה, לתיקון ההחלטה, דנה הוועדה בתיקונים המבוקשים, אשר חלקם "...בגדר טעות סופר וחלק אחר מהווה הבהרות של ההחלטה" (נספח 1 לעתירה). לאחר קבלת הבהרות לתיקונים המבוקשים מנציגת המשרד להגנת הסביבה ולשכת התכנון המחוזית הורתה הוועדה על תיקון ההחלטה (להלן: "ההחלטה המתוקנת"). עוד נקבע, כי "ההחלטה המתוקנת תהיה ההחלטה הסופית והקובעת" (שם).
על החלטה זו הוגשה העתירה הנוכחית.
6. אזכיר כי העותרים הגישו בקשה ליושב ראש הוועדה המחוזית למתן רשות ערעור למועצה הארצית על ההחלטה המתוקנת בהתאם לסעיף 110 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, אולם בקשתם נדחתה (החלטה מיום 16/2/10). בעתירתם לא השיגו העותרים כנגד החלטה זו.
7. העותרים, שהינם כאמור תושבי השכונות הצפוניות בחדרה המתגוררים בסמוך לשטח התכנית, מעלים טענות רבות. עם זאת הטעם העיקרי להתנגדותם לתכנית המוצעת נעוץ בהשפעתה השלילית הצפויה של התכנית על הסביבה תוך גרימת פגיעה קשה באיכות חייהם. הקמת והפעלת המתקן תגרום לטענתם למפגעים תברואתיים חמורים, לרבות מפגעי זיהום אויר וריחות וזיהום חמור של קרקע ומקורות מים. כן תגרום התכנית לעומסי תנועה כבדים.
8. בעתירתם מעלים העותרים שורה של טענות לגבי פגמים שנפלו להבנתם בהחלטת הוועדה ובהליך התכנוני כולו. לטענתם התכנית אושרה בניגוד להוראות תוכניות מתאר ארציות ומחוזיות, ועמדת המשרד להגנת הסביבה לאישורה שגויה. בעיקר מדובר על אי עריכת תסקיר השפעה על הסביבה בניגוד לחובה הקבועה בתקנות התכנון והבניה (תסקירי השפעה על הסביבה), התשס"ג-2003 ובתוכניות המתאר תמ"א 35, תמ"א 34 ותמ"מ 6. כן נטען כי נפל פגם בהחלטת הוועדה שלא להורות על עריכת סקר מזהמים אף על פי שהמקרקעין חשודים כמזוהמים, בשל המפגעים הסביבתיים שנגרמו מפעילות המתקן הקיים. כן טוענים העותרים כי בחירת מיקום המתקן נעשתה ללא בחינת חלופות תכנוניות מתאימות יותר, וככל הנראה אף ממניעים פסולים.
דיון והכרעה
9. בטרם אתייחס לטענות לגופן נזכיר כי כלל הוא כי בית המשפט אינו משמש כמתכנן על או כערכאת ערעור מקצועית על החלטות תכנוניות של גופי התכנון, אינו שם עצמו בנעליהם ואינו מחליף את שיקול דעתם המקצועי בשיקול דעתו הוא. בית המשפט יימנע מלהתערב בהחלטות גופי התכנון כל עוד לא נמצא פגם מינהלי בולט בהחלטותיהם, כגון חוסר סבירות קיצונית או חריגה מסמכות. כך נאמר לאחרונה בבג"צ 2817/06 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה (ניתן ביום 15/6/10):
כלל מושרש הוא כי בית משפט זה אינו משמש ערכאת ערעור על החלטות מוסדות התכנון, ואין הוא אמור להחליף את שיקול דעתם בשיקול דעתו הוא, כל עוד לא נמצא פגם מינהלי בולט בשיקול דעתם ובהחלטותיהם, כגון חוסר סבירות קיצונית או שיקולים זרים (בג"צ 10242/03 מילובלובסקי נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נח(6) 673, 679 (2004); בג"צ 1459/97 יאסין נ' שר העבודה והרווחה, פסקה 7 ([פורסם בנבו], 16.6.1998); בג"צ 465/93 טריידט ס.א., חברה זרה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, הרצליה, פ"ד מח(2) 622, 633-634 (1994); בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, משרד הפנים, פ"ד מה(3) 678, 688-689 (1991)).
ובעע"מ 2148/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז ירושלים, פסקה 9 (ניתן ביום 24/11/05)):
"כלל נקוט הוא בידינו כי בית-המשפט אינו שם עצמו בנעליהן של רשויות התכנון ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו שלו תחת שיקול דעתן המקצועי של אותן רשויות. התערבותו של בית-המשפט בהחלטות של רשויות התכנון נעשית במשורה, בעילות מובהקות המצדיקות התערבות במעשה המינהלי, כגון: חריגה מסמכות, חוסר תום-לב או חריגה קיצונית ממתחם הסבירות".
(ראה גם בג"צ 1125/91 ליטמן נ' הוועדה לבניה למגורים, מחוז המרכז (ניתן ביום 1/12/91); בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, משרד הפנים, פ"ד מה(3) 678 (1991); בג"צ 478/85 אבולעפיה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ד מ(2) 294 (1986); בג"צ 570/80 תדיראן תעשיות ישראל לאלקטרוניקה בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, מרחב תכנון מקומי המרכז, פ"ד לז(1) 717 (1983); בג"צ 2920/94 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פ"ד נ(3) 441 (1996); בג"צ 389/87 סלומון נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה, אזור המרכז, פ"ד מב(4) 30, 36 (1988)).