ת"א
בית משפט השלום חיפה
|
21398-08-09
06/06/2010
|
בפני השופט:
רננה גלפז מוקדי
|
| - נגד - |
התובע:
1. יוסף חדר בן סמיר
2. זהר מרעי (אסיר)
3. עיסא מרעי בן ופיק
|
הנתבע:
1. חאלד גנאם ז"ל
2. יוסף גנאם
3. סובחייה גנאם
4. דהוד גניים בן מוסא
|
|
החלטה
1.בפני בקשה להבאת ראיות לסתור את פסק הדין שניתן נגד הנתבעים, בתיק תפ"ח 4071/07 בבית המשפט המחוזי בחיפה.
פסק הדין הוגש כנספח לכתב התביעה, כחלק מראיות התביעה.
טענות המבקש
2.המבקש, הוא הנתבע 3, טוען כי המשיבים הסתמכו על חלק מפסק הדין בלבד ותבעו רק חלק מהמורשעים על פיו. לטענתו, בעשותם כן הגדילו את הנטל על הנתבעים בתביעה זו.
לטענת המבקש, בבחירת חלק מהמורשעים בלבד, ללא מתן צידוק לכך, סותרים המשיבים עצמם את פסק הדין ועל כן יש לקבל את בקשתו להבאת ראיות לסתור.
בנוסף, טוען המבקש כי במסגרת ההליך הפלילי לא נבחנה טענת הנקם אשר הביאה לפעולות המורשעים ואשר לטענתו הינה טענה בעלת משקל שכן לולא פעולת התקיפה מצד המנוח, לא היה מתרחש אירוע הרצח. לפיכך, ובהתאם לסעיף 65 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) טוען המבקש כי יש להתחשב באחריות המנוח בעצמו, לאירוע.
טענות המשיבים
3.המשיבים – התובעים - מתנגדים לבקשה.
לטענתם, המורשעים חבים יחד ולחוד ולפיכך יכולים המשיבים לבחור את הנתבעים על ידם ואינם חייבים לתבוע את כולם יחד.
4.המשיבים טוענים כי מתן רשות להביא ראיות לסתור תינתן רק מטעמים מיוחדים ובהם מקרים בהם אי הבאת הראיות תגרום לתוצאה בלתי צודקת בעליל או מקפחת קיפוח קשה את הנתבע בהגנתו.
באשר לטענת הנקם טוענים המשיבים כי המבקש אינו יכול לטעון לקנטור, ראשית משום שמדובר בטענה נגד גזר הדין בעוד שסעיף 42 לפקודת הראיות מתייחס להכרעת הדין ושנית משום שלא ניתן לטעון לקנטור כאשר פעולת הנקם הגיעה רק חודשים לאחר פעולת הקנטור ולא רק זאת אלא שמדובר בחשד לפעולת קנטור בלבד ללא ודאות כי המנוח אכן ביצע אותה.
דיון
5.סעיף 42א לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א – 1971 (להלן – "החוק") קובע:
"(א)הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי."
6.בענייננו, הגישו המשיבים פסק דין חלוט במשפט פלילי בו הורשעו כל ארבעת הנתבעים בתביעה זו. בכתב תביעתם טוענים המשיבים כי הם מסתמכים על פסק הדין כראיה לטענותיהם ואכן, בהתאם לסעיף 42א דלעיל זכאים הם לעשות כן.
7.בתגובה, הגיש המבקש את בקשתו זו הנסמכת על סעיף 42ג לחוק:
"הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור, או ראיה שכבר נשמעה או הוגשה במשפט הפלילי, אלא ברשות בית המשפט, מטעמים שיירשמו וכדי למנוע עיוות דין."
מה הם אותם טעמים מיוחדים שיאפשרו הבאת ראיות לסתור?
כותב י. קדמי בספרו על הראיות חלק שלישי (2009), עמ' 1570:
