כתב האישום
בהתאם לכתב האישום, נהג הנאשם בכביש 55 ברכב סיאט, במהירות ממוצעת של כ-107 קמ"ש מאחורי רכב פולקסוואגן בו נהג מר י' ח' ז"ל ("המנוח") במהירות ממוצעת של כ-73 קמ"ש. בהתקרב רכב המנוח לצומת כפר חבלה, פנה רכב, אשר זהותו אינה ידועה, שמאלה, לנתיב הנסיעה של רכב המנוח, וגרם בכך לרכב המנוח להאט את מהירות נסיעתו. הנאשם, אשר נהג במהירות מופרזת ולא שמר מרחק מספיק מרכב המנוח, פגע בחלקו האחורי של רכב המנוח. כתוצאה מכך, נדחף רכב המנוח אל עבר הנתיב הנגדי והתנגש חזיתית במונית אשר נסעה בכיוון הנגדי. כתוצאה מהתאונה המנוח נהרג.
מהלך הדיון
הנאשם כפר בתחילה במיוחס לו והתנהלו דיוני הוכחות אשר במסגרתם העידו עדי התביעה ועדי ההגנה והתיק נקבע לסיכומים. בהמשך, הגיש הנאשם בקשה לחזרה מכפירה וביום 16.4.15 הודה הנאשם והורשע במיוחס לו בכתב האישום. ביום 13.10.15, הגישה ההגנה בקשה להתיר לה להביא ראיות לעניין עובדה מסויימת שאינה מצויינת בכתב האישום ושיש בה ,לטעמו של הסנגור, סיוע לנאשם בקביעת רמת רשלנותו, וכתוצאה מכך יש בה כדי להשפיע על עונשו. הבקשה הוגשה במסגרת קביעת נסיבות הקשורות בביצוע העבירה מכוח סעיף 40 י(ב)( 2) לחוק העונשין. העובדה שהסנגור ביקש לטעון לה הינה באשר לתקלה בפעולת אורות הבלם ברכבו של המנוח בעת קרות התאונה.
במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 2.11.15, התנגדה המאשימה לבקשת ההגנה וטענה כי הסנגור אמור לבקש בקשה זו טרם מתן הכרעת הדין, ובלשונה: "אמור הסנגור טרם הודאתו נאמר כי הוא מודה בעובדות כתב האישום ואולם הוא מבקש לטעון לעניין ראיה מסוימת, שהוא כופר בעובדה מסוימת גם עובדה שלא נכללת בכתב האישום , עובדה שבכוונתו לטעון לה במסגרת הטיעונים לעונש וזאת עוד טרם הכרעת הדין.". לאור האמור, ביקש הסניגור לבטל את הכרעת הדין, להשאיר על כנה את הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום ולטעון את הטענה המבוקשת טרם ההרשעה. בית המשפט נעתר לבקשה ביטל את הכרעת הדין והצדדים טענו.
טעוני ההגנה
הסניגור חזר על ההודאה באשמה והוסיף:
"מבקש להפנות את בית המשפט לעמוד 23 לפרוטוקול לגבי עדותו של הבוחן לעניין מנורת הבלם אשר לא פעלה כפי שאורות בלימה אמורות לפעול, דבר שיש בו כדי להצביע על תקלה מהותית ולגרום לכך שנהג שנוסע אחרי רכב שלא מבחין באורות בלימה לא יכול לדעת שהרכב לפניו מאט או בולם, וזה חלק לא קטן של רשלנות תורמת, בנוסף לרשלנות תורמת שרשומה בכתב האישום, והיא הנותנת , שאותו רכב שחור שנכנס לפני רכב הפאסט גרם לו להאט או לבלום אבל את הנקודה הזו הנאשם לא יכול היה לדעת או לראות כי אורות הבלם לא עבדו. ... ולכן זה מפחית מעוצמת רשלנותו."
כן טען הסניגור כי הנאשם לא העיד על אורות הבלם מכיוון שהתאונה התרחשה בתוך זמן קצר ואין לצפות כי בזמן זה יזכור הנאשם את מלוא פרטיה.
טעוני המאשימה
התובעת השיבה כי מהות הטענה, כעולה מחוות הדעת של מומחה ההגנה, הינה כי אורות הבלימה פעלו הפוך, כלומר: במשך כל הזמן האורות דלקו ועם הלחיצה על הבלם האורות למעשה כבו. טענה זו, מוסרת התובעת הינה "מופרכת על פניה... טענה חלופי חלופית שהבוחן העלה ואין בה דבר.". לטענת המאשימה מומחה ההגנה בדק את האורות לאחר התאונה ונמנע מלבדוק כיצד השפיע נתון זה בזמן התאונה. כמו כן העד היחיד לתאונה, הנאשם, נמנע מלהעלות את הטענה, הן בחקירתו במשטרה והן בעדותו בבית המשפט, דבר המעיד על המשקל הנמוך שיש לתת לה.
עוד טענה המאשימה כי אף אם בית המשפט יקבל את גרסת ההגנה כי אורות הבלימה דלקו כל העת אין בכך כדי לסייע לנאשם. הנאשם הרי הודה כי התאונה התרחשה באור יום ובמקום בו היה שדה הראיה פתוח ועל כן היה על הנאשם להבחין בצמצום המרחק מצד המנוח אף בלא התרעה לכך מאורות הבלם. יתרה מזאת, מוסרת המאשימה, חובת הזהירות שמוטלת על הנאשם דווקא מתעצמת, שכן אם ראה, לאורך כל הדרך ועד לבלימה, את אורות הבלם שדלקו ברכב המנוח - היה חייב להאט, וודאי לא להמשיך לנסוע במהירות מופרזת כפי שנהג ועל כן, קבלת הטענה תעצים את הרשלנות ולא תפחית אותה.
דיון
כאמור לעיל אין חולק כי התאונה התרחשה כדלקמן: הנאשם נסע בעקבות רכב המנוח. בהגיע רכב המנוח סמוך לצומת נכנס לנתיבו רכב שזהותו אינה ידועה. דבר זה גרם למנוח להאט את מהירות נסיעתו ואז התנגש הנאשם ברכב המנוח אשר נסע לפניו. כך עולה כתב האישום בו הנאשם הודה. לטענת ההגנה, היתה תקלה באורות הבלימה של רכב המנוח , הנאשם התקשה להבחין בבלימת רכב המנוח ומשום כך יש להפחית ממידת רשלנותו.
מהלך הדברים יהיה, ככל הנדרש, תלת שלבי, בשלב הראשון, תיבחן הוכחת התקלה במערכת אורות הבלם של רכב המנוח. באם יקבע כי אכן היתה תקלה, תיבחן, בשלב השני, השאלה מתי ארעה התקלה, לפני התאונה או לאחר/בעקבות התאונה. רק אם יקבע כי עוד בטרם התאונה היתה תקלה במערכת אורות הבלם, תיבחן, בשלב השלישי, מידת השפעת התקלה על מידת רשלנותו של הנאשם. אם יקבע כי לא הוכח המועד בו היתה התקלה, וממילא לא מן הנמנע שהיא נוצרה לאחר התאונה או כתוצאה ממנה, אין לתקלה כל השלכה לגבי אופן נהיגת הנאשם לפני התאונה. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על כתפי ההגנה. סעיף 40י(ג) לחוק העונשין קובע, כי בית המשפט יקבע כי התקיימה נסיבה מקילה הקשורה בביצוע העבירה אם היא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, כלומר הנטל המוטל על כתפי ההגנה אינו מסתכם ביצירת ספק סביר לקיום הנסיבה אלא עליה להוכיח זאת במאזן ההסתברויות.
האם היתה תקלה במערכת אורות הבלם?
טענת ההגנה נעוצה בבדיקת אורות הבלימה של רכב המנוח לאחר התאונה, בדיקה אשר בוצעה על ידי בוחן התנועה. בעדותו של הבוחן בבית המשפט עלה כי נורת הבלמים פעלה אולם התגלה קצר בכל מערכת החשמל אשר הוביל לפעולה הפוכה של אורות הבלם:
"ש. כדי שרכב שנוסע אחרי רכב יגלה או יבדוק שהרכב לפניו עוצר צריך שהרכב לפניו יתן איזה אות אזהרה, איזה אות אזהרה?
ת. בלמים.
