גמר נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית ובקשה לביטול איסור שימוש ברכב, אשר הוטלו ע"י קצין משטרה בתאריך 02/10/11 למשך 30 ימים.

עפ"י כתב האישום בתאריך 01/10/11 נהג המבקש ברכב בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה למבקש באמצעות "הינשוף" נמצא ריכוז של 435 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

ב"כ המבקש טען כי בדיקת המאפיינים תקינה והוסיף כי המבקש נטל רטלין ואנטיביוטיקה, תרופות המשפיעות על תוצאות הבדיקה. ב"כ המבקש טען לפגמים בדו"חות השוטרים, משום שרק בחלקם נרשם כי המבקש לא הקיא לפני בדיקת הינשוף ובאחרים אין לכך אזכור ומשום שלדברי המבקש נכחו במקום 4 שוטרים ובדו"חות מוזכרים רק 3 שוטרים. ב"כ המבקש טען בבקשה בכתב כי יגיש בדיון הקלטה שתשפוך אור על האירוע וכן פסיקה ומסמכים רפואיים המעידים כי נטל אנטיביוטיקה בשל בעיות רפואיות, אולם ההקלטה, המסמכים הרפואיים והפסיקה לא הוצגו בפני בית המשפט בעת הדיון. ב"כ המבקש הסביר כי למבקש רשיון נהיגה במשך כמעט שנתיים ואין לו הרשעות קודמות בתעבורה. בבקשה לביטול פסילה מנהלית טען ב"כ המבקש כי המדובר בבעל חברת שליחויות. בבקשה לביטול איסור השימוש נטען כי המבקש מנהל תפעול בחברת בניה. בדיון בבית המשפט נטען כי המבקש הנו סטודנט ואיסור השימוש מכביד עליו בשל עלות האחסון.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשות, הפנה לחומר החקירה וטען כי קיימות ראיות לכאורה לעבירה של נהיגה בשכרות וכי מסוכנות המבקש נלמדת מחומרת העבירה וכמות האלכוהול הגבוהה. המבקש נהג חדש ולא מתקיימים בו התנאים הקבועים בסעיף 57 ב לחוק.

לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש בכתב האישום:

מדו"ח תיאור נסיבות המקרה ומ"דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות" עולה כי המבקש נעצר לבדיקה שגרתית בשעה 02:23 במתחם הפאבים ברמת ישי.

למבקש בוצעה בדיקת נשיפון אשר הראתה אינדיקציה לשכרות. בעקבות תוצאות בדיקת הנשיפון, בוצעה בשעה 02:54 בדיקת "ינשוף", במסגרתה נמצא ריכוז של 435 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. עפ"י "דו"ח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות" ולפי "דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף" נשמרו 15 דקות שבמהלכן המבקש לא אכל, לא שתה, לא הקיא ולא עישן. בתיק החקירה פלט כיול המכשיר ופלט תוצאות הבדיקה.

בתגובתו לדו"ח העיכוב, בתגובתו לדו"ח ההזמנה לדין וכתב האישום, במסגרת "תחקור חשוד" ובשימוע שנערך למבקש, הודה המבקש כי חצי שעה לפני הבדיקה שתה שליש בירה כחצי שעה לפני הבדיקה, סמוך לפני יציאתו לנסיעה, נתון המחזק ראיות התביעה.

הסנגור טען לדו"ח מאפיינים תקין. בפועל, צוין בדו"ח המאפיינים כי המבקש התנדנד בעמידה וכי מפיו עלה ריח קל של אלכוהול. עם זאת, הופעתו של המבקש היתה מסודרת והוא הגיב לעניין, המבקש הלך יציב וביצע בהצלחה את מבחן הבאת האצבע לאף. לאור כל האמור, התרשם השוטר כי המבקש היה נתון תחת השפעת אלכוהול קלה.

טענת ב"כ המבקש בדבר אי ציון אי ההקאה בכל אחד מן המזכרים בתיק החקירה כמו גם הטענה בדבר קיומם של 4 שוטרים באירוע ולא שלושה כמצוין בדו"חות, טענות אלה מקומן במסגרת התיק העיקרי ולא בשלב דיוני מקדמי זה, בו נדרש בית המשפט לבחון קיומן של ראיות לכאורה בלבד.

ב"כ המבקש טען כי המבקש נטל רטלין ואנטיביוטיקה והם שהביאו לתוצאת הבדיקה. אף טענה זו מקומה בתיק העיקרי, עת יוכל המבקש להציג ראיות לשימוש בתרופות ולמידת השפעתן על בדיקת הינשוף ובית המשפט יוכל לברר משקל הטענה תוך התרשמות ישירה מן העדים והמבקש. בשלב דיוני זה, אין בכך כדי לערער קיומה של תשתית ראייתית לכאורית.

למעלה מן הנדרש אציין כי המבקש לא טען כלל בפני השוטרים בזירה, בתחקור או בשימוע כי נטל אנטיביוטיקה. המבקש ציין אך ורק כי נטל רטלין.

נהיגה בשכרות הנה עבירה חמורה המהווה סיכון ממשי לשלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך ולא אחת מהווה גורם לתאונות דרכים קשות. הנוהג בשכרות, נתון במצב מנטאלי השולל ממנו שליטה מקסימאלית ברכבו ובתגובותיו הגופניות ומכאן מסוכנותו.

המבקש הודה כי שתה סמוך מאד לנהיגה ברכב, למרות שידע כי חבריו הסתמכו על היותו "נהג תורן". בפועל, לפי חומר הראיות הלכאורי, נהג המבקש ברכב והסיע את חבריו כשבגופו ריכוז של 435 מיקרוגרם אלכוהול. מדובר בכמות אלכוהול גבוהה המשקפת מסוכנות לשלומם ובטחונם של המבקש ונוסעיו ושל כלל המשתמשים בדרך.

המבקש הינו נהג חדש, שקיבל רישיונו בשנת 2009. את עברו הנקי יש לבחון בראי הותק הקצר מאד שצבר בנהיגה. על כן אין בעברו התעבורתי הנקי כדי לאיין מסוכנותו לציבור.

לאור חוסר ניסיונו בנהיגה, מצופה מנהג חדש כי ינהג במשנה זהירות, תוך הקפדה לא לשתות אלכוהול לפני נהיגה, על מנת להבטיח שליטה מרבית ברכב וערנות לנעשה בכביש. המבקש לא נהג כך.

לאור האמור, שוכנעתי כי ביטול הפסילה המנהלית או קיצור משכה עלולים לפגוע בביטחון ציבור המשתמשים בדרך ולכן הבקשה לביטול או קיצור הפסילה המנהלית נדחית.

אף הבקשה לביטול איסור השימוש דינה להידחות.

על פי סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית המשפט יבטל את איסור השימוש אם הבעלים לא ידע או שלא נתן הסכמתו לכך שהמבקש ינהג ברכבו או שהמבקש פעל בניגוד להוראותיו והבעלים עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.