גמליאל נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.עניינו של ההליך הוא בשאלה אם התובע עומד בתנאי הסף שנקבעו בסעיף 84א(ב)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), העוסק בתנאי של "פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי שתועדו ברשומה רפואית". עוד נחלקו הצדדים בשאלה אם התובענה התיישנה, בשים לב לעובדה כי התביעה בנושא הטנטון הוגשה לנתבע ביום 13.8.09.

2.רקע עובדתי ועובדות מוסכמות:

א.התובע עובד משנת 1973 בחברת מובילים וויט וקמינס בע"מ.

ב.ביום 13.8.09 התובע הגיש תביעה בגין ליקוי שמיעה וטנטון.

ג.ביום 16.11.09 נשלח לתובע מכתב דחיה, בו פורטו נימוקים לדחיית התביעה הן בנושא ליקוי השמיעה והן בנושא הטנטון (נ/1).

ד.התובע לא השלים עם החלטת פקיד התביעות והגיש תביעה לבית הדין לעבודה (בל (ת"א) 2207/10). ביום 21.2.11 נתן בית הדין תוקף של פסק דין להודעת הנתבע המכירה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה.

ה.לתובע נשלח מכתב נוסף, ביום 8.3.11, בו נכתב כי התביעה להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה שהוגשה ביום 13.8.09 נדחתה.

ו.הצדדים הסכימו כי תלונות התובע ביחס לטנטון מופיעות במסמכים המצורפים לתצהירו. המחלוקת בין הצדדים היא בנוגע לפרשנות המסמכים הנ"ל.

3.הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה על הסף מאחר שהתביעה להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה נדחתה עוד במכתב מיום 16.11.09. הנתבע אף הפנה לכתב ההגנה בהליך זה, שהוא המועד המוקדם ביותר בו נטענה טענת ההתיישנות.

בעניין זה התובע השיב כי מהתנהלותו הדיונית של הנתבע בהליך עולה כי לא עמד על טענת ההתיישנות, למרות שנטענה בכתב ההגנה והדבר נלמד, בין השאר, מהעובדה שהנתבע הסכים לבחון את המלצת בית הדין בישיבת הקד"מ. ההחלטה האחרונה בעניין הטנטון ניתנה לאחר שליקוי השמיעה הוכר כפגיעה בעבודה ולאחר שהנתבע עצמו הפנה את התובע לבדיקות מטעמו. כלומר, ההחלטה ממרץ 2011 היא החלטה לגופה של תביעה בנושא הטנטון והיא מזכה את התובע בזכות ערעור תוך 12 חודשים מיום שניתנה.

4.אשר לפרשנות המסמכים הרפואיים בנושא הטנטון, עמדות הצדדים הן כדלקמן:

א.לטענת התובע, קיימות ארבע בדיקות עצמאיות המתעדות תלונות חוזרות ונשנות. התובע הזכיר שלא הפסיק את עבודתו וכי יש לפרש בצמצום את תנאי הסף שנקבעו בחוק. בנוסף, התובע הפנה לבדיקות שמיעה אליהן התובע הופנה על ידי הנתבע וטען כי מאחר שלא הפסיק לעבוד, אין להתעלם מהן וכן כי יש לתת להן משקל מיוחד מאחר שמדובר בבדיקות אליהן הנתבע עצמו הפנה.

ב.לטענת הנתבע, על פי הנפסק בפרשת גנאים, אין להביא בחשבון את הפניות הסמוכות להגשת התביעה לנתבע. מסיבה זו אין ליתן משקל למסמכים מאוגוסט 2009 או למסמכים מאוחרים יותר. אשר למסמכים משנת 1999, נטען כי אין מדובר בתלונה, אלא בשני מסמכים, שאחד נחזה להיות סטנסיל והשני הוא סיכום שלא ברור לאיזו מטרה הוא נרשם. בנוסף, על פי הנפסק בפרשת סולומון, מאחר שעברו 10 שנים בין המסמכים ובין הגשת התביעה, כאשר אין תיעוד על תלונות נוספות במהלך אותן עשר שנים, המסקנה היא שהתובע לא עמד בתנאי הסף.

5.לדעתנו יש לקבוע כי התובע עמד בתנאי הסף ויש לדחות את טענת ההתיישנות. להלן נפרט את הנימוקים למסקנות אלה.

6.בעניין ההתיישנות, אנו סבורים כי שעה שהנתבע עצמו שלח לתובע שני מכתבי דחיה בנושא הטנטון: האחד מיום 16.11.09 והשני מיום 8.3.11, לא היה מקום לטעון את טענת ההתיישנות. ראשית נציין כי לא הובא כל הסבר לעובדה כי בפרק זמן של כשנתיים נשלחו לתובע שני מכתבי דחיה ביחס לאותה תביעה. שנית, שעה שהנתבע עצמו מצא לנכון לשלוח לתובע מכתב דחיה שני, חזקה ששקל שוב את עמדתו ומששלח מכתב דחיה שני ובו פירוט הנימוקים לדחיה, הגיונם של דברים מוליך למסקנה כי הנתבע אינו עומד עוד על הנימוקים שפורטו במכתב הדחיה הראשון. מכל מקום, מאחר שטענת ההתיישנות סוגרת את דלתות בית הדין בפני המבוטח, אין זה ראוי לפרש את שני מכתבי הדחיה באופן שמצמצם את זכות הגישה לערכאות של המבוטח. לפיכף את מירוץ ההתיישנות יש לספור ממועד מכתב הדיה המאוחר.

מכאן לגופה של תביעה – תנאי הסף הקבוע בסעיף 84א' (ב)(3) לחוק.

7.בסעיף 84א' (ב)(3) לחוק נקבע:

"רעש תמידי באוזניים (להלן – טנטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה, אלא אם התקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה:

...