גמליאלי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעת להכרה בפגיעה בעבודה בצוואר בגין תאונת עבודה מיום 14/6/09, שהוכרה כתאונת עבודה לפגימה אחרת בכף הרגל באצבע הרביעית. כמו כן עתרה לקבלת תשלום מהנתבע בגין טיפולי כירופרקטיקה בצוואר.

הנתבע טען כי התביעה התיישנה וכי עניין הצוואר נבדק ונדחה בזמנו ע"י פקיד התביעות בהחלטה שהגיעה לתובעת והיא לא ערערה עליה במועד.

העובדות

התובעת נפלה ביום 14/6/09 בדרך לעבודה, ונפגעה.

תביעתה הוכרה ביום 7/12//09כלהלן:

"הריני להודיעך כי הכרתי בפגיעה מתאריך 14/6/2009 כתאונת עבודה. הפגימה אשר הוכרה כתוצאה מהתאונה: כף רגל שמאל שבר באצבע 4 בלבד. לאחר התייעצות רפואית הפער בדיווח על כאבי כתף וצוואר אינו סביר ועל כן לא יוכרו כפגימות כתוצאה מתאונה זו. "

במכתב זה שנשלח אליה נאמר כי היא רשאית לערער תוך ששה חודשים על החלטה זו.

התובעת קיבלה דמי פגיעה לשבעה ימים בגין תביעתה זו.

התובעת מקבלת קצבת נכות מלאה מהנתבע.

המחלוקת

האם החלטת הנתבע מיום 7.12.09 ולפיה הוכרה רק פגיעה באצבע כף הרגל התיישנה. האם המידע שמסר הנתבע לתובעת אודות טיפולים אלטרנטיבים משליך על טענת ההתיישנות.

ככל שלא התיישנה האם הליקוים הנוספים עליהם מתלוננת התובעת הינם תולדה של תאונת העבודה מיום 14.6.09.

הכרעת הדין

אין מחלוקת כי התובעת קיבלה את מכתב מהמוסד לביטוח לאומי, בדבר דחיית התביעה בעניין הפגיעה בצוואר וגם אין מחלוקת כי אושרו לה שבעה ימי דמי פגיעה בגין הפגיעה בכף הרגל באצבע הרביעית.

התובעת נשאלה בחקירה נגדית ביחס למועד הערעור על החלטת פקיד התביעות :

"ש. ראית שרשום על המכתב שאת צריכה להגיש תביעה במשך 12 חודשים.

ת. היה כתוב חצי שנה." (עמ' 5 שו' 29-30). על כן התובעת ידעה מהו לוח הזמנים העומד לרשותה לצורך הגשת ערעור על דחיית תביעתה בגין צוואר. חרף זאת לא עשתה דבר להגשת ערעור.

עוד עולה מדברי התובעת כי מועד הגשת התביעה עתה נובע מכך שלדבריה " שנה שעברה התחלתי לעבוד בינואר בעבודה מסודרת. פתאם נזכרתי מאיפה זה התחיל הכאבים בצוואר". דהיינו בלי כל קשר לתאונת העבודה.

נוכח הדברים לעיל עולה כי אכן חלה התיישנות על תביעתה של התובעת משלא ערערה בחלוף חצי שנה למרות שהמכתב דחייה מציין זאת מפורשות.