גמגום נ' מינהל מקרקעי ישראל

החלטה

1. בפני בקשה למתן צו מניעה זמני המכוון נגד המשיב והמורה לו להימנע מפינוי המבקש ובני משפחתו מחלקה מס' 78 המצויה באדמות בית חנינא (להלן: החלקה) והאוסר עליו להרוס את המבנה על המקרקעין הנ"ל (להלן: המבנה). בכתב תביעתו, עותר המבקש לפסק דין הצהרתי לפיו פסק דין שניתן בת.א. 15419/00, במסגרתו התקבלה תביעת המשיב לסילוק ידי הוריו של המבקש מהחלקה, אינו בר אכיפה כנגדו וכנגד ובני משפחתו, ולא ניתן לפנותו מהחלקה או להרוס את המבנה שבו הוא מתגורר.

העובדות וההליכים

2. המשיב מנהל את קרקעות מדינת ישראל, רשות הפיתוח והקרן הקיימת לישראל בהתאם לחוק יסוד מקרקעי ישראל וחוק מינהל מקרקעי ישראל, התש"ך-1960. במסגרת זו, המשיב מנהל גם את המקרקעין, בהם מצויים החלקה והמבנה נשוא הבקשה. המבקש ובני משפחתו גרים במבנה המצוי על חלקה אשר המשיב מבקש את פינויה.

3. לצורך בחינת הבקשה, אתאר בתמצית את ההליכים שקדמו לה. ביום 18.4.68 פורסמה בילקוט הפרסומים (מס' 1443) הודעה לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות רכישה לצרכי ציבור), 1943 בדבר הפקעתם של מקרקעין באזור בו מצויה גם החלקה הנדונה.

4. ביום 20.8.00 הגיש המשיב תביעה לבית המשפט השלום בירושלים כנגד הוריו של המבקש ומשפחה נוספת לסילוק ידם מהמקרקעין הידועים כמגרשים 76-78 ורשומים בספר מנדטורי בית חנינה 3 דפים 79-81 והיום בספר 1011 דפים 179, 180, 181 (להלן: המקרקעין). במסגרת התביעה, נטען ע"י המשיב כי הורי המבקש ומשפחה נוספת פלשו למקרקעין אשר הופקעו לצרכי ציבור ומעמדם הוא של פולשים ומשיגי גבול.

5. ביום 24.12.01 ניתן פסק דין חלקי המורה להורי המבקש ולמשפחה הנוספת לסלק ידם מהשטח ומהמבנה שבחלקות 76 ו-77 בגוש 30648 לאחר שהצהירו כי אין להם טענת בעלות על חלקות אלה. החלקה שנותרה שנויה במחלוקת היתה חלקה 78. ביום 13.11.07 ניתן פסק דין לפינוי חלקה זו, בנוסף לחלקות המקרקעין 76 ו77 הנ"ל, במסגרת ת"א 15419/00 (להלן: פסק הדין לפינוי המקרקעין). בפסק הדין קיבל בית המשפט את התביעה והורה על סילוק ידי הורי המבקש והמשפחה הנוספת גם מחלקה זו. בית המשפט דחה את טענות הורי המבקש לזכויות כלשהן במקרקעין.

6. הורי המבקש הגישו ערעור על פסק הדין לפינוי המקרקעין לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 2258/08). ביום 8.9.08 ניתן ע"י בית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין המוחק את הערעור בשל אי הגשת עיקרי טיעון ובשל הגשת הערעור באיחור ללא טעם מיוחד. בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 8.12.08 אף דחה בקשה לעיכוב פסק דינו (בש"א 5042/08).

7. הורי המבקש הגישו לבית המשפט המחוזי ערעור נוסף (ע"א 2496/08) ושתי בקשות נוספות לעיכוב ביצוע פסק הדין לפינוי המקרקעין (בש"א 4622/08; בש"א 4546/08). הבקשות נדחו ביום 24.11.08. הורי המבקש הגישו לבית המשפט העליון בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק הדין ולמתן רשות לערער על החלטות בית המשפט המחוזי (רע"א 103331/08). בית המשפט העליון, בהחלטתו מיום 16.12.08, דחה את בקשת הורי המבקש. בהמשך להליכים אלה, ולאחר שנדחו, החל המשיב נקיטת הליכי הוצאה לפועל למימוש פסק הדין לפינוי המקרקעין ופתח תיק בלשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע (תיק מס' 14-03484-08).

8. לאחר שהסתיימו ההליכים נגד הוריו של המבקש, פנה המבקש לבית המשפט השלום בתביעה לפסק דין הצהרתי לפיו פסק הדין לפינוי המקרקעין אינו בר אכיפה כלפיו ובבקשה לסעד זמני (ת"א 21756/08). ביום 19.4.10 נמחקה התביעה מחוסר מעש. מאז, ועד הגשת התביעה הנוכחית, לא ננקטו ע"י המבקש הליכים משפטיים להגנה על זכויותיו הנטענות במקרקעין. רק במהלך חודש אפריל, עת התקבלה הודעת פינוי של המשיב במקרקעין, הוגש בפעם נוספת כתב התביעה למתן סעד הצהרתי כנגד המשיב. במסגרת הליך זה, הוגשה הבקשה לצו מניעה זמני העומדת בפני.

טענות הצדדים

9. המבקש מעלה במסגרת הבקשה שלפני מגוון טענות אשר לטענתו, המבססות את זכותו בחלקה ובמבנה הנדונים. אציינן בתמצית. ראשית, המבקש טוען כי פסק הדין לפינוי המקרקעין אינו חל על החלקה והבית נשוא התביעה הנוכחית. שנית, לטענת המבקש, למרות שהוא גר בנכס מזה 15 שנה, לא הוגשה נגדו (להבדיל מהוריו) כל תביעה ולא ניתן פסק דין לפינויו מהמקרקעין. לפיכך, טענתו היא, כי הוא לא היה צד להליכים בתביעת הפינוי, ופסק הדין לפינוי המקרקעין אינו חל עליו. שלישית, לטענת המבקש, זכויותיו בחלקה ובבית הן עצמאיות ונפרדות מזכויות הוריו. המבקש טוען לזכויות בחלקה מכוח דיירות מוגנת ומכוח בנייה ונטיעה במקרקעי הזולת לפי סעיף 23 לחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969 (להלן: חוק המקרקעין) . רביעית, לטענת המבקש, די בהיותו מחזיק בקרקע משך שנים רבות כדי להעניק לו את הסעד המבוקש. חמישית, המבקש טוען כי פסק הדין לפינוי המקרקעין אינו מהווה מעשה בית דין שכן שאלת הבעלות על המקרקעין נדונה במסגרתו בגררא בלבד ולכן אין בו כדי להכריע לעניין סעיף 23 לחוק המקרקעין. לבסוף, טענתו היא כי פסק הדין לפינוי המקרקעין ניתן בחוסר סמכות עניינית ולכן הוא בטל מעיקרו. לאור טענותיו אלו, טוען המבקש כי קיימות בענייננו שאלות רציניות המצדיקות את מתן הסעד הזמני. עוד טוען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. במצב דברים זה, טענת המבקש היא, כי הוא זכאי לסעד של צו מניעה זמני כנגד פינויו מהחלקה נשוא הבקשה עד לבירור תביעתו העיקרית.

10. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, פסק הדין לפינוי המקרקעין חל על החלקה הנדונה, והוכרע במסגרתו בסוגיה זו כנגד הורי המבקש. עוד טוען המשיב כי פסק הדין חל גם על המבקש מכוח היותו חליף של הוריו, אשר ידע על ההליך ואף היה מעורב בו. המשיב מוסיף וטוען כי בטענותיו של המבקש לגבי זכויותיו העצמאיות בקרקע אין כל ממש. לבסוף טוען המשיב כי אין ליתן למבקש את הסעד המבוקש גם מהטעם שהוא השתהה בהגשת תביעתו ופעולותיו מהוות ניצול לרעה של הליכי משפט.

11. ביום 5.4.12 התנהל בפני דיון בבקשה למתן צו מניעה זמני במעמד הצדדים. לבקשת המבקש, לאחר הדיון הוגשה על ידו תשובה משלימה בכתב לתגובת המשיב ולסוגיות שעלו בדיון במעמד הצדדים.

12. אומר מייד, כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפני, ולאחר ששקלתי היטב בדבר, דין הבקשה להידחות. זאת, חרף תכליתו של הסעד הזמני לשמור על מצב קיים עד לבירור התביעה העיקרית, וחרף ההשלכות הקשות שיש להחלטה על המבקש ובני משפחתו. להלן, אפרט את שיקולי.

טיב התביעה וסיכוייה

13. השיקולים המרכזיים שעל בית המשפט לשקול הינם שניים: האחד – סיכויי התביעה העיקרית, קרי, האם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה. השני – מאזן הנוחות בין הצדדים (תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) 529 (2001); רע"א 5114/05 מינהל מקרקעי ישראל נ' חאן מנולי בע"מ [פורסם בנבו] 23.8.05; רע"א 5288/07 נפטי נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ [פורסם בנבו] 25.6.07)

השאלה הראשונה הניצבת לפתחי היא, אם כן, האם טענותיו של המבקש לעניין זכויותיו בחלקה הנדונה מעלות סוגיות שמשקלן מצדיק היעתרות לבקשתו. לצורך כך, אבחן כל אחת מהן בקצרה.

14. המקרקעין עליהם חל פסק הדין. המבקש טוען כי פסק הדין לפינוי המקרקעין אינו חל על חלקה 78, עליה כאמור מוצב המבנה המשמש למגורי משפחתו. להוכחת טענתו מצביע המבקש על מפה של המודד המחוזי, אשר על פיה הבית נשוא הבקשה אינו נמצא בגבולות חלקה זו. ברם, כפי שהבהיר ב"כ המשיב בתגובתו לבקשה למתן סעד זמני ובמסגרת הדיון שנערך במעמד הצדדים, בפסק הדין של פינוי המקרקעין מונה מודד מטעם בית המשפט, ומפת הפקעה ששורטטה על ידו, היא זו אשר שימשה את בית המשפט לצורך מתן פסק דינו. בפסק דינו, מבהיר בית המשפט כי למד על כך שחלקה 78 הנדונה נכללת במסגרת ההפקעה שכן:

כך נקבע גם בתשריט המודד שמונה מטעם בית המשפט, שביתם של הנתבעים מצוי על חלקה 78 (ר' מ/1, תשריט שנערך על ידי המודד ראובן אלסטר).