גם נ' מלול תעשיות רהיטים 2001 בע"מ ואח'

החלטה

בפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת לבית המשפט כי יורה על ביטול ההתקשרות עם הנתבעים תוך חיוב הנתבעים בהשבת הכספים ששולמו על ידה כמו גם פיצוי בגין הוצאותיה ובגין עוגמת נפש.

התביעה המקורית הוגשה כנגד הנתבע 2 בלבד.

בכתב התביעה טענה התובעת כי רכשה מן הנתבעים ריהוט אשר נתגלעו בו ליקויים זמן קצר לאחר רכישתו. עוד נטען כי הנתבע סירב לקחת אחריות על תיקון הליקויים אך הציע כי התובעת תישא בהוצאות ההובלה וביצוע התיקונים אצל הנתבעת 1.

בכתב ההגנה טען הנתבע 2 כי יש לתקן את כתב התביעה על דרך של החלפת שם הנתבע משמו לנתבעת 1. עוד נטען כי הוגשה על ידי התובעת תביעה קודמת בעקבותיה הוסכם כי הריהוט יתוקן על ידי הנתבעים והתובעת תחזור בה מתביעתה, כפי שאכן נעשה. עוד נטען כי התמונות שצורפו לכתב התביעה, אינן משקפות את מצב הריהוט בפועל.

דיון ראשון התקיים ביום 18.3.2009 במסגרתו הופיע הנתבע 2 באיחור וטען כי פוטר מן הנתבעת 1 וצירף מסמכים שונים להוכחת הפסקת עבודתו.

דיון שני התקיים ביום 18.5.2009 , אליו לא התייצב כלל הנתבע 2. באותו דיון לבקשת התובעת נמחקה הנתבעת 1 וניתן פסק דין בהעדר כנגד הנתבע 2.

הוגשה בקשה לביטול פסק דין, בעקבותיו ניתנה החלטתי כי פסק הדין יבוטל כנגד הפקדת מלוא הסכום הפסוק. הסכום הופקד ונקבע מועד שלישי לדיון.

ביום 27.12.2009 התקיים דיון שלישי, ולאחריו ניתן פסק דיני זה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את דברי הצדדים בפני, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל לגופה.

הנתבע 2 לא העלה כל הגנה של ממש ביחס לטענותיה של התובע לפגמים המהותיים באיכות המוצרים שסופקו למעט טענה כללית כי התמונות אינן משקפות את מצבו של הריהוט. התמונות שהוצגו לי כמו גם חלקים מן הריהוט שהוצגו לעיוני במסגרת הדיון בראשון , מדברים בעד עצמם ומלמדים כי יש ממש בתביעת התובעת.

השאלה המהותית היחידה לה אני נדרשת הינה שאלת אחריותו האישית של הנתבע 2.

טען הנתבע 2 בדיוק ביום 27.12.2009 כי אינו בעל מניות, אינו רשום בחברה ובסה"כ עבד בה. לא מצאתי לקבל טענתו זו.

עיון בכתב ההגנה המקורי שהוגש על ידי הנתבע עצמו ובכתב ידו מלמד כי הנתבע עצמו הציג עצמו כמנהל החברה.

עיון בתמליל השיחה שנערכה בין הנתבע 2 לבין אביה של התובעת מלמד כי הנתבע מציג עצמו "כבעל הבית".

שאלת אחריותו האישית של הנתבע 2, נבחנת בשלושה מישורים נפרדים.

האחד האם יש מקום להתעלם מאישיותה הנפרדת של החברה, הנתבעת 1 ולהורות על הטלת אחריות אישית על הנתבע 2 מכוח היותו מנהל בחברה וזאת בהתאם להוראות חוק החברות התשנ"ט 1999.

השנייה, הינה האם חב הנתבע באופן אישי מכוח העובדה שנטל על עצמו התחייבות אישית מול התובעת.

והשלישי, האם ניתן מכוח דיני הרשלנות להטיל אחריות על הנתבע 2, נוכח מעשיו ומחדליו בתיק זה שבפני.

באשר לשאלה הראשונה ונוכח הוראות חוק החברות התשנ"ט 1999, אין אני סבורה כי יש מקום להטלת חיוב על הנתבע 2.