פסק דין
1. א. לטענת התובעת, מתנהל ברח' אם כל חי בגדרה עבודות פיתוח ולדעתה, התנהלו עבודות אלו תוך פגיעה בדיירי הרחוב, תוך סיכון בטיחותי יומיומי של כל דיירי הרחוב והמבקרים בו.
עוד טוענת התובעת, שבמהלך העבודות התריעה הן טלפונית למחלקת ההנדסה – בפני מהנדס המועצה, הן למנהל הפרויקט- מר גלעד, הן בפני הקבלן והן בפני משרד העבודה, אך דבר לא נעשה על ידי הגורמים הנ"ל.
ב.כתוצאה ממצב העבודות ברחוב זה והיות והקבלן השאיר בירכות ביוב חשופות, בולטות המהוות סיכון וכן השאיר תעלות חשופות, עלה רכב התובעת, שהיה נהוג בידי בתה על בירכה חשופה וקיבל מכה רצינית.
מאחר ובגין פגיעה זו נגרם נזק לרכב התובעת ולאור ההתנהלות הנ"ל של הנתבעות, הגישה התובעת תביעה זו לחייב הנתבעות לשלם לה את נזקיה בסך של 17,259 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 14,015 ₪, שכ"ט שמאי בסך 1,500 ₪, השכרת רכב בסך 1,310 ₪, דלק לרכב שכור בסך 434 ₪.
2. כ"א מהנתבעות הגישה כתב הגנה נפדר וכ"א מהן סבורה שיש לדחות את תביעת התובעת.
הנתבעת 1 (להלן:"המועצה") סבורה, שיש לדחות נגדה את התביעה, זאת משום חוסר יריבות, לאור ההתקשרות בין המועצה לבין הנתבעת 2 (להלן:"החברה"), שהיא חברה חיצונית ובהתקשרות זו לביצוע העבודות קיבלה החברה עליה את האחריות לפיתוח וסלילת הרחוב ובהמשך, מעלה המועצה את הטענות העיקריות הבאות:
א. א) התובעת לא הוכיחה את הנסיבות לקרות הנזק ברכבה, לא הוכיחה, שמקורו של הנזק בבירכה חשופהוגם לא את הקשר הסיבתי בין הבירכה ובין הנזק שנגרם ולכן, מכחישה המועצה את טענות התובעת בכל הקשור לנזק עצמו.
ב) התובעת מאשרת, שהייתה ערה לסכנות ואף התריעה על סכנות אלו ולכן, השאלה היא כיצד נפגע רכבה בעוד שבמוקד העירוני לא נתקבלה קריאה כלשהי במועד הפגיעה ולא נרשם אצל המועצה, שהייתה פגיעה לרכב כלשהו בתקופה הרלוונטית.
ג) בחוות הדעת אותה צרפה התובעת לכתב התביעה, לא צוין, שהנזק שנגרם לרכב התובעת נגרם מבירכית ביוב חשופה.
הנתבעת ערה לכך, שעליה החובה הכללית, כרשות מקומית, לתחזק את הרחובות ולהסיר מכשולים, אך בנסיבות אלה, נקטה המועצה באמצעי זהירות נאותים נגד תאונות.
ב. לאור האמור לעיל, סבורה המועצה, שגם אם יוכח שהנזק נגרם מהנסיבות המתוארות על ידי התובעת – גם אז אין להטיל על המועצה אחריות או תשלום כלשהו, לאור תנאי ההתקשרות עם החברה.
3. גם החברה סבורה, שיש לדחות את תביעת התובעת, שכן לטענתה, מסתירה התובעת את העובדה, שהנזק שילמה חברה בע"מ בשם: "גל גדרה בע"מ" ומכאן עולה, שהרכב אינו בבעלות התובעת ומששולם הנזק על ידי החברה הנ"ל – אין לתובעת עילת תביעה אישית.
בנוסף לטענה כללית זו, מעלה החברה הטענות העיקריות הנוספות הבאות:
א. א) התביעה מופרכת, משום שביום האירוע נעשה ריבוד של הכביש וגובה הבריכות לא עלה על 10 ס"מ והג'יפ עליו נהגה בתה של התובעת גבוה משמעותית מיתר הרכבים שנסעו בכביש זה ולא נפגעו.
זאת ועוד, בריכות הביוב סומנו היטב וכל נהג, אשר שם לב לדרך היה מבחין בהן היטב ואם אכן פגעה בתה של התובעת באחת הבריכות – אין לה להלין אלא על עצמה.
ב) גם החברה טוענת - כשם שטענה המועצה - שחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה אינה מציינת, שהנזק נגרם מבריכת ביוב.
עוד טוענת החברה, שכל הגורמים המוסמכים אישרו את הסדרי התנועה במקום ואין להטיל על החברה אחריות כלשהי, כאשר החברה אמנם ביצעה העבודות בפועל, אך אין לה אחריות לקבוע הסדרי תנועה במקום.
4. לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים וגם את עדותו של מר עודד גל- בעלה של התובעת (להלן:"מר גל"), ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, הנני להחליט כדלקמן:
א. א) התובעת מתארת בעדותה בבית המשפט את מצב הרחוב בו היא גרה ובו התנהלו עבודות פיתוח, כמצב בלתי נסבל עבור דרי הרחוב, תוך פגיעה בלתי אפשרית של חיים של אנשים הגרים באותו רחוב, אך להזכיר לתובעת, בתביעה זו עסקינן בתביעת הנזק שנגרם לתובעת עקב הנזק שנגרם למכוניתה, במהלך הנסיעה באותו רחוב. (ראה תיאור מצב הרחוב בעמ' 1 לפ').
