החלטה
העניין שבפני, בקשת הנתבעת למתן החלטה בהתנגדות ובבקשה להעברת מקום הדיון.
להלן השתלשלות ההליכים עד כה:
התובענה החלה כתובענה שטרית במסגרת בקשה לביצוע שטר, אשר הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון.
במסגרת הבקשה לביצוע שטר, נרשם כי המקום המוסמך לדון בהתנגדות הינו בית משפט השלום בחיפה, לאור מקום מגורי הנתבעים, אשר נרשמו במסגרת הבקשה (כפי שמפורט אף בשטר) באור יהודה (שאינה משתייכת למחוז חיפה).
אציין כי המקום המיועד לפירעון השטר, קרי, מקום הבנק הנמשך (בהתאם להוראות סעיף 3 (ד)(3) לפק' השטרות, הינו בסניף קיראון, אשר גם הוא אינו מצוי באיזור השיפוט של בית המשפט השלום בחיפה.
הנתבעת הגישה התנגדות ביום 7.7.2013, והדיון בהתנגדות הועבר לביהמ"ש השלום בחיפה, זאת לאור הרשום והמפורט בבקשה לביצוע שטר. לגבי טעמי ההתנגדות – ארחיב בהמשך הדרך.
ביום 14.7.2013 הוריתי לתובעת להשיב להתנגדות עד ליום 20.9.2013. ייאמר כי לא לכל התנגדות ניתנת הוראה למתן תשובה, אלא מדובר בסמכות המופעלת בשיקול דעת, בהתאם להוראות תקנה 65 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, ובין היתר, נתבקשה התגובה בהקשר של הרכיב של העברת הדיון לביהמ"ש השלום בת"א, כפי שנכתב בפתח ההתנגדות.
עד היום לא נמסרה תגובת התובעת.
ביום 20.10.2013 הוגשה בקשת הנתבעת למתן החלטה בהתנגדות ובבקשה להעברת מקום הדיון, ומטעמים של מתן זכות הטיעון, עוד באותו יום התרתי לתובעת להשיב לבקשה בתוך 20 ימים נוספים.
גם תקופה נוספת זאת חלפה, ותגובה מטעם התובעת לא נמסרה.
אציין כי על פי הרשום במערכת המחשב של ביהמ"ש, ההחלטה מיום 14.7.2013, וההחלטה מיום 20.10.2013 נשלחו לב"כ התובעת על פי פרטי בא כוחה, למספר המעודכן אצל הנהלת בתי המשפט, כך שיש לראות את התובעת כמי שקיבלה את ההחלטות כדין.
ולגופה של בקשה:
בכל הנוגע לשאלת מקום הדיון בהתנגדות, הרי שלפי דבר החקיקה הספציפי, המקום המיועד לפירעון השטר הינו בכתובת הבנק הנמשך, ולפיכך ההפניה לבית משפט השלום בחיפה, מקורה באי התאמת האמור בבקשה לביצוע שטר לעובדות המקרה.
גם אם לא הייתי מתייחס לדבר החקיקה הספציפית שבפק' השטרות, הרי שגם החלופות לפי תק' סדר הדין האזרחי (אם היה צורך לבדוק חלופות אלו כלל) מצביעות על סמכות מקומית לדון במחלוקת שבין הצדדים, לבית משפט השלום בתל אביב, ולו בלבד.
בכל הנוגע לטעמי ההתנגדות, הרי שעל גבי השטר מופיעה חתימה אחת בלבד, בעוד השטר הוגש לביצוע כנגד שני בני הזוג הרשומים על גבי ההמחאה. מדובר בפעולה פסולה מעיקרה, שכן אין אדם חב על פי שטר, אלא אם חתם עליו (אפנה לפסה"ד בעניין עזבון המנוחה חיה לאה רינסקי). ציון שמות בעלי החשבון על גבי ההמחאה, אינו מביא לחבות שטרית של מי שלא חתם על השטר, אלא עוסק הוא במערכת היחסים שבין הבנק הנמשך לבעלי החשבון, בהתאם לכללים החוזיים ולהנחיות שבחוק הבנקאות (שירות ללקוח), הוראות המפקח על הבנקים וכללי הבנקאות.
לפיכך, ברי כי גם לגופו של עניין, כאשר חתימה אחת מתנוססת על גבי ההמחאה בעוד היא הוגשה לביצוע כנגד שניים, דינה של ההתנגדות להתקבל ממילא, לצורך עריכת הבירור העובדתי מיהו החתום על גבי ההמחאה.
לפיכך – דינה של ההתנגדות להתקבל, מה גם שהתובעת מיאנה להשיב.
סוף דבר,
הנתבעת עתרה למחיקתה מהתובענה עקב אי מסירת תשובת התובעת להתנגדות – ומדובר בסעד קיצוני, החורג מזה שניתן היה ליתן אם מתקבלת ההתנגדות.