החלטה
לפני מונחת התנגדות לביצוע שטר חוב על סך 255,000 ₪, אשר הוגש למימוש בהוצל"פ כנגד המבקשים.
התקיים דיון, בו נחקרו המבקשים מס' 2 ו-3 על תצהיריהם וב"כ הצדדים סיכמו את סיכומיהם בעל פה.
להלן עיקרי טענות המבקשים, כפי שהובאו בבקשה להתנגדות לביצוע השטר ובסיכומי בא-כוחם בע"פ:
בחודש אוקטובר 2010 התקשרה המבקשת 1 בהסכם להשכרת מכשיר STARLUX מהמשיבה. עם השכרת המכשיר ניתנו למבקשת 1 כחלק מהעסקה שתי ידיות IPL אשר נחוצות לשם הפעלת המכשיר. השטר נשוא ההתנגדות נחתם כבטוחה במסגרת הסכם זה.
בחלוף כחודש מתחילת מועד השכירות, ולאור העובדה כי עלות החזקת המכשיר ורכישת ידיות חדשות הייתה גבוהה מידי, ומכיוון שהיה למבקשת 1 צורך בכ-2 ידיות מידי חודש, ולא יכלה עוד לשאת בנטל הכבד, פנתה היא למשיבה והודיעה לה כי היא מעוניינת להשיב לה את המכשיר לאור חוסר הכדאיות הכלכלית בהחזקתו.
מנכ"ל המשיבה הציע כי המבקשת תמשיך לשכור את המכשיר ובנוסף המשיבה תשכיר לה ידיות מסוג 15/40 לטיפולים דרמטולוגיים במקום שתצטרך המבקשת 1 לקנותן, שיסופקו למבקשת 1 ע"י רופאה דרמטולוגית, אשר תסופק ע"י המשיבה. סוכם כי התשלום יעשה לפי כל שימוש בפועל ולא בשכירות חודשית. הוחלט כי כל אחד משלושת הצדדים יזכה לקבלת שליש מהרווחים שייווצרו כתוצאה מהשימוש במכשיר.
בחודש פברואר 2011 עקב תלונות רבות של לקוחות בעניין הטיפול, אותו קיבלו מהגב' יהודית לריה, ובעניין הנזקים שנגרמו לאלה בעקבותיו, החלה המבקשת 1 בחקירה, בה גילתה כי הגב' לריה איננה רופאה כלל, אף על פי שהוצגה בפניה ע"י המשיבה כרופאה דרמטולוגית.
בעקבות כך, פנתה המבקשת 1 בבהילות למשיבה במכתב, בו ביטלה לאלתר את הסכם השכירות ואת ההסדר באשר לידיות.
בתגובה, עוד באותו היום הגיע מנכ"ל המשיבה למשרדי המבקשת 1, ונפגש עם המבקשת 2 על מנת להגיע להסדר באשר לטענות שהועלו ע"י המבקשת 1. בעקבות הצעתו של מנכ"ל המשיבה ובנוסף להסכם השכירות, נכרת בין הצדדים הסכם מכר בעניינה של ידית 1540 משומשת אשר נועדה לחיבור למכשיר הסרת השיער נשוא הסכם השכירות.
טענת המבקשים הינה שמנכ"ל המשיבה הערים על המבקשת 2 לחתום על הסכם זה, כאשר היא כלל לא הבינה את משמעוות החתימה על ההסכם ואת השלכותיו.
כאשר המבקשת 2 הבינה את משמעות חתימתה על הסכם זה, פנתה המבקשת 1 כעבור יומיים, ביום 01.03.2011, למשיבה והודיעה לה על ביטולו של ההסכם.
בתגובה להודעת המבקשת 1 על ביטול ההסכם, הודיעה לה המשיבה במכתב מיום 03.03.2011 על סיום ההתקשרות בין הצדדים והפסקת הסכם הזכירות בכפוף להשבת המכונה, וכן כי "קניית הידית 15/40 על פי הסיכום מתאריך 27/2/11 בטלה ומבוטלת".
לפיכך, לא ברור למבקשת 1 ניסיונה של המשיבה לממש את שטר הביטחון שניתן להבטחת ההתחייבויות החוזיות הנובעות מהסכם השכירות, אשר בוטל עוד קודם לכן. עם סיום הסכם השכירות ע"י הצדדים הבטוחות, לרבות שטר הביטחון, שניתנו לשם הבטחת קיום ההסכם מאבדות את כוחן ומתבטלות.
חרף זאת, ביום 01.05.2011 החלה המשיבה לפעול לפדיון השטר על כל סכומו והגישה אותו להוצאה לפועל, וזאת בחוסר תום לב ובניגוד להסכם, שכן השטר ניתן כביטחון בלבד להסכם השכירות שבוטל ע"י הצדדים בטרם המשיבה החלה בהליכים למימוש השטר.
עוד טוענים המבקשים, כי תביעה זו הוגשה לאחר שכבר הוגשה תביעה נוספת ע"י המשיבה בבית משפט השלום בראשון-לציון. שתי התביעות מבוססות על עילה אחת, שהינה הפרת חוזה השכירות. לפיכך, מושתקת המשיבה לטעון למימוש השטר במסגרת ההליך דנן.
כמו כן, טוענים המבקשים לכישלון תמורה, מפני שלא ניתנה כל תמורה למבקשת 1 בגין ההסכם שנערך בין הצדדים. יתרה מכך, אף נהפוך הוא הדבר – המשיבה היא שהסבה נזקים עצומים למבקשת 1, תוך שהיא מפרה את הסכם השכירות והוראות הדין החל מעת תחילת ההתקשרות ביניהן. משכשלה המשיבה ליתן תמורה למבקשת 1 כאמור בהסכם השכירות, אין היא יכולה כעת לבוא בטענות אלא לעצמה, שכן לא המבקשים הם שהפרו את ההסכם.
משבוטל הסכם השכירות ואף הושב המכשיר למשיבה, ניתן לקבוע כי לא ניתנת למבקשת 1 כל תמורה בעד השטר, ועל כן יש לראות בו כמבוטל.
עמדתם של המבקשים היא כי עומדים להם סיכויי הגנה טובים, ולכן יש ליתן להם את הרשות להתגונן ולקבל את ההתנגדות לביצוע השטר. יתר על כן, לא רק שמדובר בהגנה אפשרית שבידי המבקשים, אלא יש בידיהם קו הגנה איתן כנגד מימוש השטר.
זאת ועוד, טוענים המבקשים כי מימוש השטר על-ידי המשיבה משמעו עשיית עושר ולא במשפט על ידה, כאמור בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.