גלעם נ' כתריאל

פסק דין

1. בפניי תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 9.2.10 ברחוב הברון הירש בפתח-תקווה שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבע.

2.התובע עותר לסכומים האים:

עלות תיקון הרכב – 4,115 ש"ח.

שכ"ט שמאי – 550 ש"ח.

ירידת ערך – 530 ש"ח.

אגרת בית-המשפט – 57 ש"ח.

טרחה ועוגמת נפש – 400 ש"ח.

סה"כ – 5,655 ש"ח.

3. לדברי התובע הוא נסע בנתיב ימני וראה משמאלו נתיב לרכב ציבורי בלבד. ממול התובע נתיב נוסף לרכב ציבורי – לדבריו הבחין התובע ברכב הנתבע שנוסע אחריו אך סוטה מהנתיב שמאלה, הנהג מדבר בפלאפון ביד – אז בא מול הנתבע אוטובוס וכדי להתחמק מהתנגשות עם האוטובוס הנתבע "חתך אותי וגילח את הרכב". (עמוד 2 שורה 7).

4.בפיו הנתבע גרסה שונה: לדבריו לא נסע אחרי התובע אלא היה ביניהם רכב אחר – מזדה לבנה. בצד ימין היה, לדברי הנתבע, רכב חונה עם שני גלגלים על המדרכה שגרם הפרעה לנתיב ואז:

"עקפתי את המזדה וניסיתי לעקוף את התובע אני הייתי בנתיב השמאלי. הוא (התובע) בא מצד ימין בגלל רכב שחנה בנתיב הימני. ". (עמוד 4 שורות 10-12).

לטענת הנתבע, התובע היה חייב להמתין במקום ולאפשר לנתבע להשלים את העקיפה.

5.לתגובה לדברי הנתבע, ציין התובע כי לא היה רכב חונה במקום – דובר בכביש סואן. לטענתו הנתבע גרם לתאונה מכיוון שיצא לעקיפה בחוסר זהירות.

לאחר ששקלתי את דברי בעלי הדין החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן נימוקיי.

1.באשר לקרות התאונה – העדפתי גירסת התובע מול גריסת הנתבע.

הראיות תומכות במסקנה שהנתבע ביצע עקיפה ללא תשומת לב הראויה ובכך גרם לתאונה.

2.באשר לגובה הנזק: - לא מצאתי ביסוס לעתירת התובע לעוגמת נפש. כמו כן, עולה

מדו"ח השמאי שלא טרח לחזור ולבדוק את הרכב לאחר התיקון ולכן אני דוחה עתירת התובע לירידת ערך. כל יתר עתירות התובע מתקבלות.

אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 4,725 ש"ח.