גלנט י נ' דיאז

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבע לפצותו בגין נזקיו עקב הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

לטענת התובע הוציא הנתבע דיבתו רעה בשעה שטען בפני אחר כי התובע גנב כספים בהיקף של מאות אלפי ₪ מחברת מגוון מפעלים גראפיים אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (להלן: "החברה"), בשעה שניהל את אותה חברה.

בכתב התביעה נטען כי דברים אלו שנאמרו על ידי הנתבע נאמרו בפורום בו נכחו, בנוסף לבעל שיחו של הנתבע, גם בתו של הנתבע ואנשים נוספים.

עוד נטען כי דבריו של הנתבע נאמרו בכוונת זדון, תוך שהיה בהם כדי לגרום לפגיעה קשה בשמו הטוב של התובע, כל זאת, בשעה שהנתבע יודע היטב שאין ממש באמרותיו אלו.

הגם שכתב התביעה לא כלל פירוט עובדתי באשר לאירועים נשוא התביעה, שהרי מכתב ההגנה ומתצהירי העדות הראשית של הצדדים עלה כי האירוע נשוא התביעה התרחש ביום 17.11.2007 עת שהנתבע הגיע לסניף של חברת אייס קנה ובנה בצומת ביל"ו ורכש מוצר אותו פנה לקבל במחסן החנות.

במחסן פגש הנתבע בעובד החנות מר שלום פיטוסי והללו שוחחו במשך מספר דקות.

בתצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעם התובע נטען כי באותה שיחה סיפר הנתבע למר פיטוסי כי

נעשתה בדיקה אצל לקוח של החברה בגלל חשד שחסר כסף וכי הלקוח אמר להם שהוא נתן את הסך של 300,000 ₪ במזומן לתובע ולא ידוע היכן הכסף היום.

בכתב ההגנה טען הנתבע כי האמרות המיוחסות לו, לא נאמרו על ידו מעולם וכי למעשה מטרת ההליך שבפני היא הפעלת לחץ על הקיבוץ בו חבר הנתבע ואשר חבריו הגישו כנגד התובע כאן תביעה כספית בהיקף של מיליוני שקלים, בטענה כי התובע גזל כספים במהלך עבודתו בחברה.

עוד נטען במסגרת כתב ההגנה כי היה זה מר פיטוסי אשר יזם מסירת מידע ביחס לתובע ולחברה, ולא להיפך.

בין היתר נטען על ידי הנתבע כי מר פיטוסי סיפר כי פוטר מן החברה על ידי התובע, מה שגרם לו לפגיעה כלכלית מהותית; כי ישנם עובדים בחברה אשר נוטלים סחורה של החברה ומוכרים אותה בלוד וכי בקיבוץ לא יודעים דבר על התובע וכמה הוא לקח מהקיבוץ וכי הקיבוץ נותן לתובע את המפעל "במתנה".

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני, ולאחר שנתתי דעתי לסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמיי להלן.

השאלה המהותית הראשונה לה נדרשתי הייתה איזו מן הגרסאות העובדתיות של הצדדים יש לאמץ בכל הנוגע לתוכנה של השיחה שהתנהלה בין הנתבע לבין מר פיטוסי.

בעוד שלטענת התובע היה זה הנתבע אשר תאר למר פיטוסי כי התובע נטל לכיסו כספים של החברה, שהרי לשיטת הנתבע היה זה מר פיטוסי שנידב מידע באשר להיכרותו עם התובע והתנהלותו בחברה.

מצאתי להעדיף את גרסתו של הנתבע על פני גרסתו של מר פיטוסי.

מצאתי את עדותו של מר פיטוסי כחסרה וככזו שאינה עומדת בקנה אחד עם דרך התנהלות סבירה של אדם בנסיבותיו של העד הפרטני.

כמו כן בחקירתו הנגדית של מר פיטוסי היה כדי להוות תמיכה של ממש בגרסת הנתבע ולא בזו של התובע.

כך לדוגמא הודה מר פיטוסי כי פוטר פעמיים על ידי התובע (עמוד 10 שורות 17-18 ושורות 21-22 לפרוטוקול הדיון).

בחקירתו הנגדית הודה מר פיטוסי כי בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלע, בין היתר עקב פיטוריו מהחברה, נאלץ למכור את ביתו במהלך שנת 2006 (עמוד 14 שורות 9-10 לפרוטוקול).