פסק דין
1.א.א)התובע התארח ביום 16.12.12 במלון הנתבעת בים המלח ועם כניסתו לחדר, הוא הבחין, שהמיטה עם שפועים לצדדים ובעקבות כך, הוא פנה להנהלת המלון ולאחר בדיקה, הם שלחו איש תחזוקה עם דלת של ארון בגדים, שהונחה מתחת למזרן, אך לטענת התובע, הנחת הדלת לא פתרה את הבעיה.
לכן, ביקש התובע שיחליפו המזרן, אך נציג המלון טען, שאין להם כרגע במלאי מזרן החלפה.
ב)התובע מלין על כך, שלמרות ההצהרה הנ"ל, הוא ראה למחרת, שנציגי המלון החליפו מזרן בסוויטה הסמוכה לחדרו ולכן, הוא ביקש להחליף לו חדר, אך גם לכך נענה בשלילה, משום שלטענת נציגי המלון, הייתה תפוסה מלאה.
מאחר ובסופו של יום, לא הוחלף המזרן ולא הוחלף החדר טוען התובע:
" נאלצנו לישון 4 לילות על הרצפה".
ב.לאור ההתנהלות הנ"ל הגיש התובע תביעה זו, בה ביקש לחייב את הנתבעת לשלם לו סך של 3,540 ₪, הכולל בחובו: סך של 3,040 ₪ עוגמת נפש שנגרמה לו בשל ההתנהלות הנ"ל וסך של 500 ₪ הוצאות משפט.
2.הנתבעת סבורה, שיש לדחות את תביעת התובע בהיותה קנטרנית, חסרת עילה והוגשה בחוסר תום לב ובנוסף לטענות כלליות אלה, מעלה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות:
א.א)הנתבעת עושה ככל יכולתה על מנת לעמוד בסטנדרטים קפדניים במתן שירות לאורחיה ורואה חשיבות לכל הנוגע לאיכות הציוד בחדרי האירוח. המזרנים אותם מעמידה הנתבעת לרשות אורחי המלון הם מזרני "עמינח" איכותיים ומותאמים לרווחתם של אורחי המלון.
מזרנים אלה, נרכשו לפני כארבע שנים והינם בעלי מידת גמישות בינונית וכאשר אורח מלין על נוחות המזרן – כפי שהלין התובע- הנתבעת נוהגת להוסיף קרש מתחת למזרן לצורך הגברת תחושת הנוחיות – וכך עשתה גם במקרה זה.
ב) החדר בו שהה התובע, אוכלס עוד קודם לכן על ידי אורחים רבים ולא נתקבלה אף תלונה בכל הקשור למזרן.
נציגי הנתבעת גם בדקו את טענת התובע, בדבר המזרן החלופי, אשר סופק לסוויטה בסמוך לחדרו, ומבדיקה זו עלה, שמדובר במזרן בגדלים שונים מזה שהיה בחדר התובע והנתבעת לא מחזיקה במלאי המלון מזרנים של סוויטות, אלא בסוויטה הסמוכה לחדרו של התובע, הוסיפו מיטה לאדם יחיד נוסף.
ב. א) נציגי הנתבעת התייחסו עניינית לפניית התובע ועשתה כל מאמץ לרצות את התובע ואף עשתה ניסיון למצוא פתרון מחוץ לכותלי בית המשפט וכמחווה של רצון טוב, הציעה הנתבעת לתובע הטבת הנחה בשיעור של 15% למימוש בשהייה עתידית, אך התובע סירב לקבל ההצעה. (ראה הצעה זו גם במכתב התשובה ששלחה הנתבעת לתובע ביום 10.1.13 – נספח א' לכתב התביעה).
3. א. א) בטרם מתן פסק דין המכריע במחלוקת בין הצדדים, ברצוני לציין, את הגינותו של התובע – בסופו של הדיון- בכך שהצהיר בבית המשפט, שהוא יהיה מוכן למשוך התביעה, אם יוגש תצהיר מטעם הנתבעת שלא היו מזרנים במלאי בגודל של המזרן שהיה בחדרו ושהמזרן שהוחלף בסוויטה אינו בגודל של המזרן של חדרו. (ראה בעמ' 3 לפ',ש' 6).
ב) לאור ההצהרה הנ"ל, הסכימו הצדדים, שהנתבעת תגיש תצהיר תוך 14 ימים – תצהיר הערוך על ידי מנהל המלון, הכולל את הפרטים אותם ציין התובע בהצהרתו והיה על מנהל המלון גם להצהיר, האם המלון משתמש גם במקרים אחרים בדלת או בדיקט ששמים מתחת למזרן.
ב. א) ההסכמות הנ"ל אושרו על ידי בית המשפט, כהסדר ביניים ובית המשפט החליט, שלאחר הגשת התצהיר, כאמור לעיל, יחליט בית המשפט כיצד לסיים ההליך בתיק זה. (ראה בעמ' 3 לפ')
ב) בהמשך להחלטת בית המשפט, אכן הועבר תצהיר כמוסכם ותצהיר הנתבעת הועבר לתגובת התובע והתובע לא היה שבע רצון מהאמור בתצהיר ובתגובתו מיום 24.2.14 ביקש ליתן פסק דין ולקבל תביעתו, משום שלטענתו הוא הוכיח התביעה מעבר לכך ספק סביר.
ג. תצהירו של התובע הועבר לתגובת הנתבעת ובעקבות כך הוגש תצהיר נוסף על ידי הנתבעת ולכן, מאחר והתיק לא נסתיים בתצהירים, אשר הוגשו – על בית המשפט להכריע לגופו של עניין.
4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, כפי שאלו באו לידי ביטוי בכתבי הטענות ובעדויות בבית המשפט, הגעתי למסקנה, שדין התביעה להידחות – זאת לאור הנימוקים הבאים:
א. א) כפי שעולה מטענות הצדדים, התארח התובע במלון הנתבעת בין התאריכים 16.12.12- 20.12.12 וגם אם תתקבל טענתו בכל הנוגע לטיב המזרן – אין ספק, שהתובע נהנה מיתר שירותי המלון, כולל ארוחות וכל השירותים הנוספים הניתנים במלון ולכן, לא ברור מדוע סבור התובע, שעל הנתבעת לשלם לו הסך של 3,040 ₪ - שהוא כנראה עלות השהייה במלון.