החלטה
התנגדות לביצוע שטר.
1.המשיבה הגישה ללשכת ההוצל"פ 11 שטרות לביצוע, בסכום כולל (קרן) של כ-534 אלף ₪, שמשך עליה המבקש.
2.המבקש, שאינו מיוצג, התנגד. התנגדותו נתמכת בתצהיר לאקוני במיוחד. וזו דרך הילוכו: המבקש עבד כקבלן מבצע עבור המשיבה. הוא נקלע למצוקת מזומנים, ובעטיה ביקש מן המשיבה שתקדים לו תשלומים. הוא נדרש למסור שיקים ללא ציון תאריכים, כדי לנכותם תמורת עמלה של 5% לחודש, תוך טענה של המשיבה שבהגיע המועד לתשלום יקוזז מה שניתן עבור השיקים בנכיון ותשולם היתרה. הצדדים חתמו על ההסדר, נטען (בלוויית הסכם בלתי חתום שצורף כנספח ג' לתצהיר), ביום 5.3.13. התחשבנות בוצעה יומיים לאחר מכן, ביום 7.3.13. או אז ביקש המבקש את כל השיקים שמסר, בטענה שתמורתם שולמה כבר בדרך של קיזוז מתוך הכספים שהגיעו לו, ברם המשיבה סירבה. לפיכך הודיע המבקש ביום 7.3.13 שההסכם מבוטל, נוכח אי החזרת השיקים, העובדה שההסכם נחתם בכפייה, ומצבו הקשה. ברם המשיבה, ברוע לב, פתחה מיד תיק הוצל"פ והגישה לביצוע את כל השיקים. להתנגדות צורף גם מכתב של בא כוחו מיום 7.3.13, כמו גם התחשבנות כלשהי שערכו הצדדים והמועדים המצוינים בה הם 7.3.13 ו-11.3.13.
3.המבקש נחקר על תצהירו. בדיון אישר המבקש למעשה כי ההסכם הבלתי חתום שהציג נחתם, אך לא ביום 5.3.13 (יומיים לפני אותו קיזוז וביטול נטען של ההסכם), כי אם ביום 27.3.13.
4.יצוין שכבר בראשית הדיון הערתי למבקש שבהיעדר ייצוג משפטי, לוקה הגנתו בחסר והוא עלול להתקשות בהצגת טענותיו כדבעי, אך הדבר לא טרד את מנוחתו של המבקש. בהיעדר ייצוג, פעלתי לנסות ולבאר לו את טיבו של ההליך, על מנת לסייע לו בהגנה על זכויותיו, הכל במידת הניתן והסביר כמובן.
5.מסקנתי היא אך בדוחק עצום, ניתן להצדיק מתן רשות להתגונן למבקש, וזאת אך שתהיה לו האפשרות לנסות ולשכנע בצדקת גרסתו, ודאי נוכח הסכומים הגבוהים בהם הוא חב. ברם זאת ייעשה אך ורק בנתון להפקדה משמעותית ביותר. אבהיר.
6.המבקש, שגרסתו היא כמובן היחידה המונחת לפני בית המשפט בשלב הזה, מגולל – בצורה לאקונית ורחוקה מאד מבהירה – סיפור מעשה, שתחילתו במסירת שיקים, אגב כריתת הסכם, והמשכו בביטול אותו הסכם וביצוע קיזוז. ברם המבקש אישר בדיון שסדר הדברים הוא הפוך: ההסכם לא נחתם ביום 5.3.13, כי אם ביום 27.3.13, הרבה אחרי אותו קיזוז וביטול הסכם נטען. בהסכם, שאת הטיוטה הבלתי חתומה שלו הציג המבקש בתורת ההסכם שבין הצדדים, נקבע כי חובו של המבקש "נכון ליום 19.3.13" עומד על 390,912 ₪ בתוספת החזר עמלות בסך 16,512 ₪ (סעיף 2.4 להסכם). כן מצוין שבנוסף לחוב האמור, מאשר הוא שבוצעה הקדמת תשלום של 200,000 ₪ כנגד שיק נוסף שמסר המבקש בסכום האמור (סעיף 2.5 להסכם) – שיק שהמבקש הודה בדיון כי הוחלף ושב והוחלף בשיקים אחרים, שעד כמה שניתן להבין – הם השיקים שהוגשו לבסוף לביצוע.
7.אותו הסכם, מיום 27.3.13, ודאי לא שונה ולא בוטל ביום 7.3.13. ההתחשבנות מיום 7.3.13 או שמא 11.3.13 (נספח ב' להתנגדות) קדמה להסכם, לא באה אחריו. אין כל מכתב ביטול של ההסכם. קיים אמנם מכתב עו"ד מיום 7.3.13, שצירף המבקש (נספח ד' להתנגדות), אולם כל שנאמר בו הוא ש"בשם מרשי הריני לאשר כי כחלק בלתי נפרד מההליכים המתנהלים בימים אלה לפשרה לרבות מסירת ההמחאה דהיום, מרשי חוזר בו מן האמור במכתב שבסימוכין [מיום 6.2.13 – א"צ], לרבות האמור לגבי חתימתו של מרשי בכפייה על ההסכם". על איזה הסכם שנטען כי נחתם בכפייה מדובר – לא נדע, אולם ודאי שאין זה ההסכם מיום 27.3.13.
8.מן המקובץ עולה כי המבקש העלה גרסה בלתי סדורה, בלתי מפורטת, ובלתי קוהרנטית. גם אם נקבל את כל שאמר (בנתון לתיקון התאריך, שהוא אישרו למעשה) כנכון, קשה לראות כיצד יהיה בידו להציג הגנה טובה בפני התביעה השטרית. ודוק: איני מחווה כל דעה בשאלת ההתחשבנות הכללית שבין הצדדים. לא מן הנמנע שיוברר כי למבקש עילות תביעה כאלה או אחרות (שלא הועלו בינתיים) כנגד המשיבה, בגין הקשרים העסקיים שביניהם. אולם ההגנה מפני התביעה השטרית נחזית, לעת הזו, דחוקה בצורה יוצאת דופן. אך בדוחק ניתן יהיה לומר שהגנה זו צולחת את משוכת "הגנת הבדים". אולם ודאי שהיא דחוקה באופן המחייב הפקדה משמעותית ביותר, תנאי למתן הרשות להתגונן ולניהול ההליך.
9.נוכח כל האמור לעיל, ניתנת הרשות להתגונן, אולם זאת בנתון להפקדה בקופת בית המשפט של 25% מסכום החוב העדכני בתיק ההוצל"פ, וזאת עד ליום 18.3.14, תוך מסירת הודעה לבית המשפט ולצד שכנגד כי הדבר נעשה. לא הופקד הסכום – תדחה הבקשה. יופקד – תינתנן הרשות להתגונן ותינתנה הוראות נוספות.
ניתנה היום, כ"א אדר תשע"ד, 21 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.