ביום י"ז אלול תשמ"ב פנו אלי וביקשו ממני לסדר ג"פ בהקדם, לאשה פלונית מבעלה אלמוני, שיש בזה ענין של פיקוח נפש כי הבעל חולה רוח שמתעלל באשתו, ובזמן האחרון הוא מאושפז בבי"ח וכל הזמן סירב לתת גט לאשתו, וכעת נתרצה לגרש, ומבחינת הלכה הוא עכשיו ראוי לתת גט.
אמרתי להם, אם כי ביה"ד עכשיו בפגרא, אבל בכל זאת אשתדל אי"ה לסדר את הגט למחר.
למחרת סדרנו הרכב של בי"ד, הופיעו הצדדים בביה"ד, בדקנו את האיש ונמצא שהוא ראוי לגרש, וסדרנו את הגט.
לאחר כך נודע לי שיש כאן ענין מרומה וגט מוטעה, כי האיש לא רצה לגרש לגרש רק אם ימצאו עבורו אשה אחרת. רימו אותו והביאו לפניו אשת איש שהבטיחה להנשא לו וקדש אותה, ורק לאחר שקדש את השניה הסכים לגרש, וע"ד כן גירש.
לכשנודע לנו כל הנ"ל, החלטנו שלא למסור תעודת גירושין ולעכבה עד לאחר בירור בבית הדין, וקבענו ישיבה לבירור הענין, וכן הוזמן הבעל כמה פעמים וניסו להשפיע עליו שיתן גט שני וטען שרימו אותו והביאו לפניו אשת איש שיקדש אותה והביאו אותו לב"ד של העדה החרדית, ושם אמר בפני הב"ד שרק לאחר שיקדש את האשה האחרת, אז יתן את הגט, וע"ד כן נתן את הגט, והוא עמד בדעתו שימצאו לו אשה אחרת שתנשא לו, אז יתן את הגט.
במשך כמה ישיבות נתברר כי אמנם כל הזמן עשו מאמצים להשפיע עליו לגרש את אשתו, גם היו שנתנו לו מכות שיגרש את אשתו ולא הועיל, ואח"כ התחיל לטעון שימצאו עבורו אשה אחרת ואז יגרש אותה. הבטיחו לו שישתדלו בזה ואמר שהוא רוצה לקדש את האחרת ורק אז יגרש. אח"כ הטעוהו והערימו עליו והביאו לפניו אשת איש שאמרה לו שהיא מסכימה להנשא לו, והביאו אותו לבי"ד של העדה החרדית לסדר את הגט וגם שם אמר שרוצה לקדש מקודם ורק אז יתן את הגט, ולדברי אחד מהמתעסקים בענין זה, אמר לו אחד מהדיינים בב"ד של העדה החרדית עשה בחוץ מה שתרצה אבל לביה"ד יכנס הבעל ברצון, וביה"ד לא צריך לדעת שום דבר, ועל סמך זה הכניסו אותו לחדר שם קידש את האשת איש ואח"כ הביאו אותו לב"ד שלנו לסדר גט מבלי להודיע שום דבר על הנעשה.
גלוי דעת לפני מעשה כתיבת הגט
שאינו מגרש אלא אם תהיה לו אשה אחרת
בראשונה יש לבאר שבנ"ד היה גלוי דעת לפני מעשה כתיבת הגט, שאינו מגרש אלא אם תהיה לו אשה אחרת, שהרי כל הזמן שהפצירו בו לגרש את אשתו טען שימצאו עבורו אשה אחרת ורק אז יגרש את אשתו. ואחרי שהביא לו (בערמה) אשה שנתרצית להנשא לו, והובא לבד"צ של העדה החרדית לסדר הגט אמר שלא יתן הגט עד שיקדש מקודם האחרת, והוי גלוי דעת בפני ב"ד (שלא גרע מגלוי דעת בפני עדים) לפני מעשה כתיבת הגט שאינו רוצה לגרש רק לאחר שיהיה לו אשה אחרת, וא"כ בגירושין אלו שגירש רק לאחר שכבר קידש את האחרת והיה סמוך ובטוח שיש לו כבר אשה אחרת, יש אומדנא מוכחת שעל דעת כן שיש לו אשה אחרת גירש את אשתו, ואילו היה יודע שזאת שנתקדשה לו היא אשת איש לא היה מגרש את אשתו. (ומה שהעיר אחר: דאנו אין לנו רק מה שאומר, ואמירתו היתה "לקדש אשה" וזה ניתן לו, ואף שכוונתו היתה שיהא נשוי, הוי דברים שבלב - אין בדבריו כלום ואין בהם ממש, א. דקדושי אשת איש לאו שמיה קדושין. ב. הרי כל הזמן טען "שימצאו לו אשה אחרת" וכי אשת איש היא אשה לו? ג. הכוונה שיהא נשוי אין זה דברים שבלב, אלא אנן סהדי שיהא נשוי קאמר), וכפי שיתבאר להלן יש מחלוקת הפוסקים בגלוי דעת בגיטין "לפני מעשה כתיבת הגט", ובבית שמואל סימן קלד קורא לזה גלוי דעת למודעה, וכך הוא לשון הב"ש סימן קלד ס"ק א' ד"ה שאם מסר מודעה: משמע מכל הפוסקים דוקא כשמוסר מודעה להדיא אבל גלוי דעת למסירת מודעה לא מהני. ועיין בב"י בתשובת רשב"ץ שהביא ובב"ח עכ"ל.
אם יש הבדל בין גלוי דעת לאחר מעשה כתיבת הגט,
לבין ג"ד קודם כתיבת הגט
הפ"ת שם ס"ק א' כתב על דברי הב"ש אלו וז"ל: לכאורה מאי קמ"ל הא פשיטא דקיי"ל כאביי בפרק השולח דג"ד לאו מילתא היא וכו'. אמנם נראה שהב"ש כוון בזה לאפוקי מדעת הב"ח כאן שמחלק שדוקא ג"ד לאחר מעשה כתיבת הגט לאו מילתא היא אבל קודם מעשה כתיבת הגט מהני אפילו ג"ד שעושה באונס, וכו' דאעפ"י דג"ד לאו מילתא היא היינו ג"ד לאחר מעשה כתיבת הגט (ר"ל מעשה המוטל על הבעל לעשותו דהיינו צווי לסופר לכתוב כתיבת הגט (ר"ל מעשה המוטל על הבעל לעשותו דהיינו צווי לסופר לכתוב ולעדים לחתום) דאין כח בגלוי דעת לבטל מעשה וכוי אבל קודם כתיבת הגט מהני אפילו גלוי מילתא בעלמא דמגלה שהוא עושה מעשה כתיבת הגט וכו' ע"ז כתב הב"ש דמכל הפוסקים לא משמע כן אלא דגם קודם מעשה כתיבת הגט דוקא שמוסר מודעה כו' ובתשובת מהר"ם מבריסק סי' לח הביא שם דגם מהרח"ש ז"ל בדיני מודעה כתב כעין דברי הב"ח הנ"ל דהא דג"ד בגיסא לאו מילתא היא דוקא היכא שהג"ד בא לבטל מעשה שכבר עשה, אבל היכא דהג"ד בא לבטל מה שעתיד לעשות מילתא היא, דאמרינן מה דעשה אח"כ עשה ע"ד הראשונה.
להסוברים גלוי דעת שלפני מעשה הגט מילתא היא,
זה דוקא שע"י הג"ד יש אומדנא מוכחת שאינה מגרשה רק ע"ד כן
והנה עיקר שאלה זו אם יש הבדל בין גלוי דעת לאחר מעשה הגט לבין קודם מעשה הגט, נפתח בגדולי האחרונים ותלו דבר זה בדברי הראשונים במשנה גיטין (מה) ובגמרא שם (מו) מבואר שהמגרש את אשתו משום שם רע שיצא עליה או משום נדר שנדרה או משום שהיא איילונית אם גילה דעתו בשעת הגירושין שמשום כך הוא מגרשה אפילו נמצאו שהדברים הם בדאים או שהפר חכם את נדרה או שבאו לה סימנים לא יחזירנה כדי שלא יקלקלנה אם תינשא לאחר ויאמר אילו הייתי יודע שהדברים בדאים או שהנדר יש לו הפרה או שתוכל ללדת לא הייתי מגרשה, והרי הגט בטל ובניה ממזרים. ובתוס' גיטין שם והרשב"א והר"ן כתבו דחשש זה של קלקול אינו אלא משום לעז בעלמא, שיוציא קול לעז ויאמר שהגט בטל, אבל באמת אין הגט בטל שהרי אין כאן אלא גלוי דעת ובגיטין וקדושין צריך תנאי גו"ר. ויעוין בשו"ת מהרש"ל סי' כה שכתב ואפילו שיש אומדנא כמו באילונית שאומדנא גדולה היא שהרי סימנים מוכיחים עליה כמו שכתב הר"ן גיטין (עח). אולם בחדושי הרמב"ן והריטב"א שם כתבו שבגלוי הדעת שמגרשה משום שם רע או נדר או אילונית מועיל לבטל את הגט מן הדין אעפ"י שלא התנה שום תנאי שכיון שגילה דעתו בשעת גירושין אומדנא מוכחת היא שאינה מגרשה אלא ע"ד כן, ואנן סהדי שאם ימצאו הדברים בדאים אינו רוצה לגרש.
אין ג"ד מהני אלא בממונא
אבל בגיטין לא מהני גלוי דעת ואומדנא
ובתשובת מהר"ם אלשיך סי' ע"ח כתב לפרש כוונת התוס' הרשב"א והר"ן דס"ל דהאי חשש קלקולא דמוציא שם רע ונדר אינו אלא רק מחשש לעז ולא מן הדין דטעמם הוא משום רס"ל דג"ד לא מהני אלא בממונא אבל בגיטין לא מהני ג"ד ואומדנא, ועיקר סמיכתו הוא על מה דמצינו בגיטין (לד) דס"ל לאביי דג"ד בגיטין לאו מילתא היא וקיי"ל כאביי. וכתב עוד אף דלכאורה יש לחלק דשא"ה דבא הג"ד לאחר שעשאו הבעל לשליח להולך הגט או לאחר שציוה לסופר לכתוב ולהעדים לחתום על הגט, בזה י"ל דמהני ואינו מוכח משם, אבל ממ"ש התוס' והרשב"א בסוגיא דמוציא שם רע ונדר דגלוי דעת לא מהני, מוכח מדבריהם דס"ל דאף ג"ד בשעת הגט ובשעת מעשה ג"כ לא מהני, משום דס"ל להוכיח דג"ד לא מהני אלא בממונא. וכ"כ בתשובת משאת בנימין סי' ע"ה וסימן עו שכתב כן לדינא דלא מהני ג"ד בגיטין משום דקיי"ל כאביי דג"ד לא מילתא. ובתשובת הב"ח החדשות השיב כן לבעל הסמ"ע שכתב ג"כ דבגט לא אזלינן בתר אומדנות, דקיי"ל כאביי דג"ד לא מילתא וע"ז השיב הב"ח דיש לחלק בין ג"ד דבתר מעשה ובין ג"ד דבשעת מעשה.
דעת המחנה אפרים לחלק בין ג"ד שע"י נוצרה אומדנא מוכחת