החלטה
1.בתיק זה מונה מטעמו של בית הדין דר' יעקובוביץ' ראובן, כמומחה רפואי בתחום הרפואה התעסוקתית. דר' יעקובוביץ' המציא את חוות דעתו והשיב לשאלות ההבהרה שהופנו אליו.
בפנינו בקשה מטעם ב"כ הנתבע למינוי מומחה רפואי נוסף, באשר לדעתה "חוות הדעת כל כך לא ברורה וקיימת בה סתירות פנימיות".
בעיקר יוצאת ב"כ הנתבע כנגד קביעת המומחה הרפואי, לפיה קיים קשר סיבתי בין מחלת האסטמה ממנה סובל התובע לבין תנאי עבודתו. לגישתה, חוות דעת המומחה מבוססת על השערות בלבד שכלל לא הוכחו. לטענתה, המומחה סותר את עצמו כאשר מחד הוא מציין כי נמוכה הסבירות לחשיפה משמעותית של התובע, ומאידך קובע קשר סיבתי תוך הסתמכות על ההנחה בדבר קיומה של חשיפה משמעותית. המומחה במקום אחד מציין התכנות תרומה של 20% ובתשובות אחרות מציין התכנות לתרומה פחותה מ – 20%.
2.בתגובתו לבקשה, הביע ב"כ התובע התנגדות למינוי מומחה נוסף בתיק.
3.בהנחיות שהוצאו מטעמה של נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת נילי ארד (כתוארה דאז), בעניין מומחים יועצים רפואיים הובאה, בהקשר בו עסקינן, ההנחיות הבאות:
סעיף 16 להנחיות מבהיר את הכלל המרכזי, והינו כי "ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת... מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר, והחלטתו בעניין חייבת הנמקה".
סעיף 17 להנחיות מפרט כי "בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו".
בדב"ע נ/0-282 המוסד לביטוח לאומי - דוד לרוס (פסק דינו של כב' השופט אליאסוף, כתוארו אז, מתאריך 20.5.97) נפסק כי שיטת מינוי המומחים באה לסייע בידי בית הדין בהכרעתו בסוגיה משפטית אשר מתעוררת בה שאלה רפואית והשיטה לא נועדה "לתור" אחר חוות דעת רפואית מסוימת אלא להבהיר היבט רפואי של הנושא הנדון בבית הדין.
באותו פסק דין גם צוין כי כאשר ענין מסוים לא הובהר די צורכו עומדת בפני הצדדים ובפני בית הדין האפשרות להציג לאותו מומחה רפואי שאלות הבהרה.
4.עניינה של התביעה שבפנינו הינה הכרה בליקוי ממנו סובל התובע בריאותיו כנובע מתנאי ואופי עבודתו במשך השנים במפעל לשיווק מוצרים כימיקליים. הצדדים הסכימו כי בית הדין ימנה מומחה אשר יבחן את הקשר הסיבתי בין אותו ליקוי לבין תנאי העבודה. להלן העובדות הרלבנטיות, כפי שהונחו כתשתית בפני המומחה הרפואי שמונה על ידי בית הדין –
א.התובע יליד 1968.
ב.התובע עבד במפעל "זהר דליה" ו/או "זהרלאב" לייצור ושיווק מוצרים כימיקליים שונים, וזאת החל מחודש 04/01 ועד לחודש 12/11.
ג.בשנת עבודתו הראשונה במפעל, התובע עבד כמלגזן במחסן וביתר התקופה כנהג חלוקה.
ד.במסגרת עבודתו כמלגזן, התובע עבד בתוך מחסן המוצרים והעמיס, באמצעות מלגזה, למשאיות חביות, "צוברים" (מכלי פלסטיק גדולים של 1000 ליטר), ג'ריקנים ושקי אבקות של חומרים כימיקליים שונים, כמפורט ברשימה המצ"ב (ת/1). רוב המוצרים, כ- 80% מהם הינם מוצרים מוגמרים אשר 90% מהם מכוסים בפקק נושם. התובע עבד בעיקר עם כלור, חומצות, אנזימים ודטרגנטים.
הצוברים הכילו בעיקר חומרים של "סנוספט", P3, סי5 וחומצה חנקתית (חומצה חנקתית לא הועברה באמצעות "תדלוק").
ה.במסגרת עבודתו כנהג חלוקה, התובע נהג לחלק מוצרים מוגמרים של החומרים הנ"ל ללקוחות המפעל, כאשר בין 20% עד 40% מהחומרים נהג התובע להעביר ללקוחות באמצעות "תדלוק", באופן שהתובע היה פותח את המכסה של הצובר ומכניס לתוכו צינור המחוברת למשאבה חשמלית שמזרימה את החומר למיכל של הלקוח. בזמן פעולת התדלוק, נהג התובע לפקח על תקינות זרימת החומר. התובע נהג לתדלק כשני צוברים ביום במשך של 20 דקות לכל צובר, ולעיתים תדלק שורה של חומרים במשך כארבע וחצי שעות.
ו.בנוסף, התובע נהג להעביר ללקוחות המפעל ג'ריקנים של חומרים נוזליים וכן שקיות של אבקות, ולעיתים נהג לפרוק, באופן ידני, את כלי הקיבול של אותם החומרים.
ז.כמו כן, התובע נחשף לעיתים לחומרים אשר נדפו או נדף מהם ריחות מתוך המכלים או כאשר נקרעו שקיות שהכילו אבקות, וזאת בעיקר בעת פריקה של אותם החומרים.
ח.במהלך שנת 2008, התובע "תדלק" במשך שעה וחצי 1000 ליטר של "כלור" במפעל תנובה גליל בקרית שמונה. לאחר סיום אותה פעולה, התובע נסע ללקוח נוסף בכפר גלעדי, ובהגיעו לשם התחיל להרגיש קשיי נשימה וחולשה, ועל כן פנה לקבלת טיפול רפואי.