גזר דין
- תחילתו של ההליך הנוכחי בכתב אישום שייחס לנאשם 1 – עשרה אישומים, לנאשם 2 – תשעה אישומים, ולנאשם 3 – תשעה אישומים בעבירות של קשירת קשר לרצח, ניסיון רצח, גרימת חבלה חמורה, עבירות נשק שונות, הצתה ועבירות נוספות. כל האישומים נסבו על פעולות אלימות ועבירות נלוות שביצעו הנאשמים. חלק ארי של מעשי העבירה נעשו ביוזמתו והנחייתו של עו"ד בשם גור פינקלשטיין ובמימונו.
- לקראת סיום פרשת התביעה שנפרשה על פני עשרות ישיבות, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן (להלן: "כתב האישום") המייחס לכל אחד מהנאשמים חמישה אישומים.
- להלן נביא את עיקר העובדות של כתב האישום המתוקן.
עובדות רקע
נאשמים 1 ו-3 הם אחים ונאשם 2 הוא בן דודם.
נאשם 2, אביו ואחיו (להלן: "יוסף") קיימו קשרי עבודה ועסקים עם גור פינקלשטיין (להלן: "גור"). בין היתר העסיק גור את נאשם 2 ויוסף בשיפוץ בניין בשדרות ירושלים ביפו שיועד לשמש כמרכז לימוד של כת הסיינטולוגיה (להלן: "מבנה הסיינטולוגיה").
על פי עובדות האישום הראשון, שוטה חובל (להלן: "שוטה") עבד כמפקח אגף רישוי ובנייה בעיריית תל אביב בתקופה הרלוונטית.
ביום 27.04.10 ביקר שוטה במבנה הסיינטולוגיה, זיהה חריגות בנייה והוציא צו להפסקת העבודה. גור עודכן בדברים והורה לנאשם 2, שפנה לנאשמים 1 ו-3 ולאדם נוסף (להלן: "עד המדינה") לגרום לשוטה חבלה בכוונה מחמירה "שייצא למחלה כמה חודשים". גור התחייב לשלם עבור בצוע הפגיעה סכום של 40,000 ₪, מתוכו העביר לנאשם 2- 25,000 ₪ קודם לביצועה ואת היתרה העביר לאחר מכן. הנאשמים אספו מידע על ביתו של שוטה וכלי הרכב בו השתמש. לבצוע הפגיעה, הרכיבו עד המדינה ונאשם 3 מטען חבלה, שהוא נשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין.
ביום 09.05.10 בסביבות השעה 03:00, פעלו נאשמים 1 ו-2 בידיעתם ובהסכמתם של גור, עד המדינה והנאשמים האחרים כך: לקחו את מטען החבלה והובילוהו לביתו של שוטה. נאשם 1 חיבר את מטען החבלה מתחת לרכב באמצעות חוט, והשניים גרמו להתפוצצות מטען החבלה בשעה 06:45, עת נכנס שוטה לרכב והחל בנסיעה. בעקבות הפיצוץ נפגעו כלי רכב שהיו באזור ובית של אחד משכניו.
לאחר שהפגיעה בגופו של שוטה כשלה, הורה גור לנאשם 2 לגרום לשוטה חבלה חמורה. נאשם 2 פנה ליוסף ולנאשם 1 לצורך האמור, וגור העביר לנאשם 2 סכום נוסף של 50,000 ₪ לשם כך. נאשם 2 הצטייד בשוקר חשמלי, וחולצות עליהן הכיתוב "משטרה". הוא מסר את השוקר לנאשם 1, שהטעינו, וגם הסביר ליוסף כיצד להשתמש בו, ומסר לשני המעורבים האחרים סרט ועליו הכיתוב "משטרה". ביום 28.5.10 נסעו נאשם 2 ויוסף למקום עבודתו של שוטה, והתמקמו בסמוך. יוסף עצר את רכבו של שוטה תוך התחזות כשוטר, ובעת שהלה הוציא מסמכים, הכהו באמצעות השוקר באזור החזה ובפניו, ופצע אותו, בלא להפעיל את המטען החשמלי. נאשם 2 עמד בסמוך. כתוצאה מהתקיפה נפצע שוטה בשפתיו, סבל מחבלות בלסת ובשיניו, ונזקק לתפירה וחבישה.
על פי עובדות האישום השני, גור ביקש לגרום חבלה חמורה לבן זוגה החדש של גרושתו, דניאל כהן (להלן: "דניאל"), באמצעות זריקת והתזת חומצה ובאמצעות סכין. לצורך זה פנה לנאשם 2 שפנה לנאשם 1 שפנה בתורו לעד המדינה. גור מסר לנאשם 2 מידע אודות מקום מגוריו ורכבו של דניאל, והלה העבירם לנאשם 1 ולעד המדינה. בין התאריכים 29.10.10 ו-21.11.10 הגיעו נאשם 1 ועד המדינה פעמים רבות לאזור ביתו של דניאל בחיפה. בהגיעם, המתינו מחוץ לבית כשהם מצוידים בחומצה ובסכין בכוונה לגרום לו חבלה חמורה. בחלק מהמקרים הצטרפו אליהם נאשם 2 וסאמר אבו עדס, אך מסיבות שונות לא החלו לממש את הפגיעה. במקרה נוסף יידע גור את נאשם 2 כי דניאל צפוי להגיע לתל אביב, הוכנה תכנית פעולה מפורטת לגרימת החבלה בכוונה מחמירה. נאשמים 1 ו-2 ועד המדינה נערכו בשטח על מנת לבצעה כשהם מצוידים בחומצה וסכין, אולם דניאל לא הגיע.
לאחר מכן, על פי הוראת גור שהועברה לנאשם 2 וממנו לנאשם 1, סיכמו נאשם 1, נאשם 3 ועד המדינה לרצוח את דניאל באמצעות מטען חבלה שיוצמד לרכבו. בידיעתו והסכמתו של גור פעלו הנאשמים ועד המדינה "בצוותא חדא" (סעיפים 6-7 לאישום השני) מתוך כוונה לגרום למותו של דניאל. במסגרת זו, קיבל נאשם 2 מידע מגור באשר לרכבו של דניאל, נאשם 3 ועד המדינה הרכיבו מטען חבלה שהוא נשק כמשמעו בסעיף 144 לחוק העונשין. ביום 21.11.10 בסמוך לשעה 03:59 לקחו עד המדינה ואדם נוסף (להלן: "האחר") את מטען החבלה והובילוהו לחיפה. לנסיעה הצטרפו נאשם 2 וסאמר שחזרו ליפו לאחר הגעתם לחיפה. האחר הניח את מטען החבלה מתחת לרכבו של דניאל במטרה לגרום למותו. בסביבות השעה 08:17 יצא דניאל מביתו עם בתו בת ה-3, הושיבה במושב האחורי ברכב ופנה לעבר מושב הנהג. בסביבות השעה 08:24, בעת שדניאל עמד ליד הרכב ובתו ישבה בתוכו הפעיל עד המדינה את מטען החבלה, תוך שהוא והנאשמים אינם יודעים על הימצאות הפעוטה ברכב. פיצוץ המטען העמיד את דניאל בסכנת חיים ממשית וגרם לו חבלות חמורות: שבר באולנה, קרעים בגידים, קריעת העצב האולנרי במלואו, קריעת העורק האולנרי, רסיסים בידו ברגליו בבטן ובחזה, פצעים בשוק, נקב גדול בעור התוף, בלסט-טראומה וליקוי בתדרים הגבוהים. בעקבות חבלותיו נזקק לניתוח בהרדמה מלאה ואושפז לתקופה של שבוע. הפעוטה נפגעה פגיעת הלם. לרכבו של כהן וכלי רכב נוספים שחנו בסמוך נגרמו נזקים. בעבור הפעולות האמורות העביר גור לידי נאשם 2 סכום כסף שבין 120,000 ₪ ו-140,000 ₪.
על פי עובדות האישום השלישי, חלק ממבנה הסיינטולוגיה הוצת ביום 12.10.10. כתוצאה מההצתה נגרמו נזקים למבנה ונדרשו עבודות שיפוץ נוספות. עקב כך, הורה גור לנאשם 2 לשלח אש ולהזיק למבנה הסיינטולוגיה בחומר נפיץ, והיה נכון לשלם סכום של 60,000 ₪ למטרה זו. נאשם 2 פנה לנאשם 1, נאשם 3, יוסף ועד המדינה, ויחד עם גור פעלו "בצוותא חדא" (סעיף 5 לאישום השלישי) למימוש המטרה האמורה. גור העביר לנאשם 2 סכום של 30,000 ₪ עבור ביצוע הפעולות ו-10,000 ₪ לצורך רכישת האמצעים לכך. בלילה שבין 05.02.11 ו-06.02.11 גנבו נאשם 1, נאשם 3 ואדם נוסף משאית במטרה להציתה ולשלח באמצעותה אש במבנה. בימים שלאחר מכן, נאשם 1 רכש דלק ובלון גז להצתת המשאית והמבנה. עד המדינה רכש משאבה מכנית להזרמת דלק. נאשם 1 ועד המדינה גנבו פחי אשפה בצבע ירוק ורכשו צינורות. הנאשמים, יוסף ועד המדינה מילאו בדלק את הפחים, והרכיבו מתקן להזרמת הדלק לתוך המבנה. בלילה שבין 10.02.11 ו-11.02.11, פתח יוסף חלון במבנה על מנת להזרים דרכו את הדלק. בסביבות השעה 05:30 בבוקר, נאשם 1 ועד המדינה הסיעו את המשאית לכיוון מבנה הסיינטולוגיה, בו שהו 4 שומרים, והחנוה בסמוך לו. נאשם 1 השחיל צינור מהמשאית דרך החלון ועד המדינה הזרים דרכו דלק לתוך המבנה. בסביבות השעה 5:43 הצית נאשם 1 את המשאית ושילח באמצעותה אש בבניין, אך כוחות הכיבוי שהוזעקו למקום מנעו גרימת נזק משמעותי למבנה. המשאית נשרפה כליל, ולוחות פח ועמוד חשמל שהיו במקום ניזוקו. נוכח הכישלון האמור, חזר גור ופנה לנאשם 2 לשלח אש ולהזיק למבנה בחומר נפיץ, ונאשם 2 פנה לנאשם 1, ליוסף, לעד המדינה ולעבד אל-רחמן (להלן: "אל-רחמן"). בעקבות זאת נאשמים 1 ו-2, יוסף, ועד המדינה, "בצוותא חדא" (סעיף 9 לאישום השלישי), רכשו תיק גב ומכלי פלסטיק בנפח 4 ליטר, מלאום בדלק, והניחו ארבעה מהם בתיק. ביום 20.02.11 נאשמים 1 ו-2, הביאו את אל-רחמן למבנה הסיינטולוגיה על פי פניית יוסף, במטרה שיציתו בשעות הלילה. עם הגעתם, הסביר יוסף לנאשם 1 כיצד להדריך את אל-רחמן באשר לדרך הכניסה למבנה ומקום הימצאו של בלון גז לצורך ההצתה, ונאשם 1 הדריכו בהתאם. אל-רחמן טיפס על הפיגומים ונכנס דרך החלון, שם פגש ביוסף שכיוון אותו למקום מסתור במבנה, שאינו נבדק בידי ארבעת השומרים ששהו במקום בשעות הלילה. יוסף האיץ באנשי המקצוע שעבדו במקום לסיים את עבודתם. במהלך הלילה, התקשר יוסף לאל-רחמן והדריכו לשפוך דלק ולפזר גז במקומות מסוימים, וסייע לו לנווט במבנה החשוך. אל-רחמן פעל בהתאם להנחיות ועם סיום פעולותיו הסיר את חולצתו, הציתהּ, זרקהּ לכיוון שובל הדלק ויצא מהמבנה. שובל הדלק לא התלקח והאש דעכה, וכך נמנעה התפוצצות בחלקים נרחבים מהקומות השנייה והשלישית במבנה.