גזר דין 4512/12

הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של הפרעה לחייל במילוי תפקידו. בהכרעת הדין פורטה המסכת הראייתית בהרחבה. לכן, אתייחס כאן בקצרה, אך לעיקרי נסיבות העבירה שהוכחו בפניי. ביום 10/05/12, נערכו כוחות הביטחון להפגנה לקראת יום הנקבה. כחלק מהיערכותם, פעלו על מנת להגן על הלוחמים במעבר ביטוניא ולאפשר מעבר חופשי של סחורות בתוך המעבר. כוח בראשותו של רפ"ק אבקסיס (להלן: "הקצין") הציב אמצעי מיגון מבטון ("בטונדות") בסמוך למעבר. למקום הגיעו מפגינים, אולם לא הוכח כי הנאשם פעל עמם או הסית אותם. הכוח הפעיל טרקטור על מנת להציב את אמצעי המיגון. או אז, נעמד הנאשם מול הטרקטור והפריע לפעילותו. לאחר שהנאשם התבקש לעזוב את המקום, כדי לאפשר את המשך עבודת הטרקטור הוא סרב באופן מופגן להישמע להוראות הקצין. הקצין שוחח עימו, אולם גם לאחר דין ודברים, ולאחר שהובהר לו כי אם לא יפנה את המקום השוטרים יראו בכך כהפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עמד הנאשם בסירובו. על כן, נלקח הנאשם לחקירה.

טיעוני הצדדים לעונש נשמעו בפניי ביום 08/02/15. מראיות התביעה לעונש למדתי כי הנאשם הורשע פעמיים בעבר. הרשעתו הראשונה ניתנה ביום 20/07/10 בשלושה תיקי בית משפט צבאי יהודה שאוחדו. הנאשם הורשע בעבירות של פעילות נגד הסדר הציבורי, הפרעה לחייל במילוי תפקידו והסתה. עיקר החומרה שבהרשעתו הוא בכך שביום 17/06/05 צעק על קצין המשטרה אשר התעמת איתו, סרב לפנות את המקום והתנגד באופן פסיבי למעצרו. חודש לאחר מכן, הסית מפגינים, שהשתתפו בהפרת סדר, שלא להישמע להוראות כוחות הביטחון. בנוסף, הפר עוצר, אשר הוטל על כפרו. בגין הרשעתו, הושת עליו עונש של חודשיים מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי. ביום 09/03/11 מצא בית המשפט הצבאי לערעורים לדחות את ערעור ההגנה ולאשר את הרשעתו בעבירה של הפרת עוצר. בהסכמת הצדדים שונו סעיפי האישום האחרים בהם הורשע הנאשם, כך שבסופו של יום, הוא הורשע בנוסף להפרת העוצר, בשתי עבירות של נטילת חלק בתהלוכה ללא היתר. עונשו לא השתנה.

הרשעתו השנייה של הנאשם ניתנה ביום 11/10/10. הוא הורשע בעבירת הסתה בגין חברותו ב"ועדת הגדר" בבילעין. חברי הוועדה הסיתו את ההמון לפגוע בכוחות הביטחון, לרבות באמצעות יידוי אבנים. ערעור הסנגוריה שהוגש כנגד ההרשעה התקבל באופן חלקי. גם ערעור שהוגש מטעם התביעה כנגד העונש התקבל. ביום 11/01/11 הוחמר עונשו מ-12 חודשי מאסר בפועל ל-16 חודשי מאסר בפועל.

מוסכם על הצדדים, כי בגין שתי ההרשעות אותן פרטתי למעלה, לא תלוי ועומד כנגד הנאשם עונש מאסר מותנה.

ההגנה הגישה לעיוני מסמכים שונים המלמדים על הכרה של האיחוד האירופי ושל ארגוני זכויות אדם בינלאומיים נוספים בפועלו של הנאשם. נטען, כי המסמכים מלמדים על הכרה בכך שהנאשם הינו אדם, אשר אינו עושה שימוש באלימות לצורך הבעת מחאתו.

בטיעוניה לעונש בפניי, ביקשה התביעה להשית על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה וכן קנס כספי גבוה. התביעה נימקה את עתירתה בעברו המכביד לטעמה של הנאשם ובצורך לשדר מסר מרתיע כלפי אלה המפריעים לכוחות הביטחון לשמור על הביטחון והסדר באזור. התביעה הפנתה לקביעות בית המשפט הצבאי לערעורים מהן למדה כי אין מקום לשקול שיקולי שיקום בעניינו של הנאשם.