גזר דין למורשע בעבירות איומים

ביום 18/6/18 הורשע הנאשם על יסוד הודאתו במסגרת הסדר דיוני בעבירת איומים (ריבוי עבירות) לפי סעיף 192 לחוק הונשין – התשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום הגיע הנאשם ביום 6/3/18 למספרה בראשון לציון, שם פגש במתלונן שהינו אדם ממנו קנה הנאשם רכב 5 שנים קודם לכן. הנאשם פנה אל המתלונן, דרש ממנו סך של 20,000 ₪ אודות מכירת הרכב. משהשיב לו המתלונן כי הוא לא חייב לו כסף, אמר לו הנאשם "אני אעשה לך צלקת, כל החיים תזכור אותי, אני אחכה לך מתחת לבית". כשעה וחצי לאחר מכן, הגיע הנאשם שוב לבית המתלונן והמתין לו מתחת לבית, שם פגש אותו. סמוך לכך התגלע ויכוח בין הנאשם לבין המתלונן על אודות מכירת הרכב והמתלונן הזמין את הנאשם להיכנס לרכבו על מנת ליישב את המחלוקת. בנסיבות הללו הוציא הנאשם סכין יפנית מכיס מכנסיו והעביר אותה מיד ליד. המתלונן ניסה לאחוז בידו של הנאשם על מנת לחלץ ממנה את הסכין, אולם ללא הצלחה. בהמשך, הוציא הנאשם שרשרת מתכת שאורכה כ- 50 ס"מ והניפה באוויר באופן מאיים. כ-40 דקות לאחר מכן, שב הנאשם לבית המתלונן ואיים עליו פעם נוספת שאמר לו "אתה תשלם על זה ביוקר". בהמשך, שלח הנאשם הודעות טקסט אל מכשיר הטלפון של המתלונן, הנאשם כתב לו "אני חונק אותך, חכה ניפגש..." ומילים נוספות. יום לאחר מכן המשיך הנאשם לשלוח הודעות טקסט אל המתלונן ובהן דברי איומים נוספים.

במסגרת הסכמות הצדדים הופנה הנאשם לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר לעונש. בעניינו של הנאשם התקבלו שני תסקירים. תסקיר ראשון מיום 6/12/18 העלה ששיתוף הפעולה עם שירות המבחן היה חלקי ובעייתי ביותר. הנאשם התקשה לגלות אמון ולשוחח בפתיחות, הגיע באיחור לפגישה שנקבעה עמו ואף ביקש להפסיקה בטרם יסתיים הליך האבחון. עוד נכתב בתסקיר שבמהלך השנים שולב הנאשם מספר פעמים בפנימיות נוכח מעורבותו במעשי אלימות וכן שבגלל הסתבכויותיו עם החוק לא גויס לצבא. מהתסקיר עולה כי הנאשם מוכר לשירות המבחן מזה מספר שנים ועולים ניסיונות השיקום שנעשו עבורו, שלמרבה הצער לא נשאו פרי. חרף האמור המליץ שירות המבחן לדחות את הדיון בעניינו של הנאשם לשלושה חודשים על מנת לערוך ניסיון נוסף לגייס את הנאשם לטיפול. לאחר שהנאשם הביע נכונות להשתלב בהליך טיפולי ולהשתקם, מצאתי להיעתר לבקשתו.

למרבה הצער תקופת הדחיה לא הועילה והנאשם לא שיתף פעולה עם שירות המבחן, שעקב כך לא בא בהמלצה טיפולית נוספת.

ב"כ המאשימה הפנה לנסיבות ביצוע עבירות והגיש את הרישום הפלילי של הנאשם – ת/1, תוך שהפנה להרשעותיו הקודמות הכוללות הרשעות בתחום האלימות. עוד הפנה לערכים המוגנים בהם פגע הנאשם, טען שמידת הפגיעה בערכים אלו היא רבה, בשים לב לכך שהנאשם הגיע עד בית המתלונן כשהוא מצויד בסכין.

ב"כ המאשימה עתר לקביעת מתחם עונשין הנע בין מאסר מותנה ועד מספר חודשי מאסר, ובפועל ביקש להשית עליו עונש של 6 חודשי מאסר בפועל, אשר כפוף לחוו"ד ממונה ירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פיצוי כספי משמעותי למתלונן וקנס.

מנגד, עתר ב"כ הנאשם להסתפק בהטלת עונש מאסר מותנה. לדבריו הנאשם הודה בביצוע עבירות "באופן מוחלט" עוד  בתחנת המשטרה. ב"כ הנאשם הסכים למתחם העונשי לו עתרה המאשימה, ואף הסכים בהגינותו לכך שהאיומים אינם נמצאים ברף תחתון. לדבריו הנאשם סבר שהמתלונן גנב ממנו כסף וביקש להתחשב בעובדה זו בקביעת המתחם העונשי או לחילופין במשך המאסר שייגזר על הנאשם. עוד הוסיף שהנאשם היה עצור משך 5 ימים. ב"כ הנאשם היה ער לעברו הפלילי של הנאשם, אולם ציין שהרשעתו האחרונה משנת 2014. אשר לתסקירי שירות המבחן ביקש לראות את נקודות האור המופיעות בהן.

גם מטעם ב"כ הנאשם הוגשה פסיקה התומכת בעמדתו העונשית, לפיה ניתן להסתפק במקרה זה בהטלת עונש מאסר מותנה בלבד, וטען שאין מדובר בתיק המחייב הטלת עונש מאסר בעבודות שירות.

הנאשם בחר שלא לנצל את זכות המילה האחרונה והסתפק באמירה "אין לי מה להגיד".