ביחס לנאשם מס' 3, מרדכי אילוז
1. הנאשם הורשע, על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בהחזקת סם מסוכן, עבירה לפי ס' 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.
על פי עובדות כתב האישום בהן הודה החזיק הנאשם, יחד עם שניים אחרים, בשלוש שקיות סם מסוכן, הכוללות 15,000 כדורי סם מסוג MDMA (אקסטזי), שלא לצריכתו העצמית.
הנאשם בן 47 ומאחוריו שתי הרשעות פליליות. האחת, משנת 1982, בגין עבירות סמים, בגינן נדון למאסר בפועל לתקופה של שנה, והשנייה, בגין סיוע לשוד שבוצע בשנת 1995. בגין עבירה אחרונה זו נדון הנאשם, בשנת 1998, לאחר שהוקל עונשו ע"י ביהמ"ש העליון, ל- 3.5 שנות מאסר בפועל.
2. כתב האישום נשוא הדיון הוגש נגד שלושה נאשמים (לפני איחודו עם כתב אישום נוסף) וכלל במקורו אישום רחב וחמור מזה בו הורשע הנאשם.
ביום 2.10.05 הגיעה המאשימה להסדר טיעון עם הנאשם מס' 2, ירון אלימלך, לפיו הורשע אלימלך, אף הוא, בהחזקת 15,000 כדורי אקסטזי, שלא לשימוש עצמי. על פי ההסדר נגזרו על אלימלך 36 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי.
המאשימה מבקשת, אפוא, כי נוכח זהות המעשים ומכוח העיקרון של אחידות הענישה, יוטל על הנאשם עונש זהה לזה שהוטל על אלימלך.
ב"כ הנאשם סבור כי עונשו של אלימלך איננו מהווה אמת מידה נאותה לעונש הראוי בעניינו של הנאשם. את ההבדלים מוצא ב"כ הנאשם בעובדה כי החזקת הנאשם בסם, יוחסה לו יחד עם שניים אחרים, ובנסיבותיו האישיות של הנאשם, בהן מצבו הרפואי. לעניין אחרון זה מצביע ב"כ הנאשם על העובדה שהנאשם סובל מסכרת, וכי בעברו אירוע מוחי עם חולשה בפלג גוף ימין.
הנאשם הביא לעדות, לעניין העונש, חמישה מבני משפחתו: שני גיסיו, יעקב בנימין וצדוק ספדה, אחותו, רוחמה אשור, אשתו, ענת אילוז ובתו, שיר אילוז. כל בני המשפחה הם אנשים נורמטיביים לעילא האוחזים במשרות נכבדות, לרבות משרות במשטרת ישראל. כולם העידו על אופיו של הנאשם כאיש נאיבי, וכאב מסור ותומך, אשר גידל את ארבעת ילדיו, לערכים של השכלה ומצויינות. שתיים מבנותיו אף מכהנות כקצינות בצה"ל. עוד תיארו את השבר שאירע במשפחה בשל הסתבכותו של האב בעבירה, ואת אמונתם כי ניתן להחזירו למסלול הנורמטיבי. לדבריהם, למד הנאשם את הלקח, הפנים את עוצמת כישלונו ואת הנזק הרב שגרם לעצמו ולמשפחתו, ומביע חרטה עמוקה וכנה.
3. אכן הכלל הוא, כי מקום בו הועמדו שניים לדין בעבירה שנסיבותיה דומות, ובאותו כתב אישום, יש להטיל עליהם, במידת האפשר, עונשים שווים בחומרתם. אמנם הכלל בדבר אחידות הענישה איננו כלל מכאני, ומקום בו נסיבותיו של נאשם אחד מיוחדות הן, לקולא או לחומרא, עשויות אלה להשפיע על העונש שיוטל על כל אחד מהם. ואולם בענייננו, לא מצאתי כי יש להבחין לקולא בין עניינו של אלימלך ובין עניינו של הנאשם.
אלימלך הורשע על פי הסדר טיעון במסגרתו הוסכם גם על טיב העונש שיוטל עליו. הסדר הטיעון, אשר כלל תיקון דומה של כתב האישום, נומק בקשיים ראייתיים שנתגלו אצל המאשימה, ובהיות העונש המוסכם במתחם העונשים המוטלים על ידי בתי המשפט בגין העבירה בה הורשע. מכל מקום, בהתחשב בטיב העבירה בה הורשע אלימלך וכמות הסם מושא העבירה, העונש המוסכם הינו עונש מתון. על אף השוני המינורי בעובדות בהן הורשע כל אחד משני הנאשמים (החזקה לבד או החזקה משותפת), אין בשוני זה כדי להשפיע על מידת העונש הראוי.
גם נסיבותיו האישיות של הנאשם, על רקע העבירה בה הורשע, אין בהן כדי להצדיק הקלה בעונשו.
טיעונים לעונש, טיבם שהם מפנים זרקור על נסיבותיו האישיות של הנאשם, נסיבות שלעיתים משקלן בצידן. אולי בשל כך לא יהיה זה מיותר לחזור ולהדגיש את חומרת העבירה בה הורשע הנאשם, ואת הסכנות החברתיות, והתוצאות הקשות וההרסניות הטמונות בה הן לצרכני הסם והן לציבור כולו. הדברים נכונים מכוח קל וחומר כאשר מדובר בכמות סם כה גדולה.
העונש שיש להטילו בעבירות אלה, כך נקבע לא אחת, צריך שיהיה עונש מכאיב ומרתיע המשקף את החומרה היתירה הטמונה בעבירה ובתוצאותיה. אין מקום לנקיטת מדיניות ענישה סלחנית או מקלה. גם שיקוליו האישיים של העבריין נסוגים לעיתים קרובות אל מול הנזק הקשה שמביא השימוש בסם על צרכניו (וראה ע"פ 6029/03
מדינת ישראל נ' גולן שמאי, פ"ד נח(2) 734).
אכן, הנאשם, אשר מקורו ממשפחה הרחוקה מנורמות עברייניות, הצליח להקים משפחה לתפארת, העומדת היום כואבת ונכלמת מול מעשיו של הנאשם. קל להזדהות עם צערה הכבד של המשפחה על השבר שאירע לה, ועם רצונה להשיב את חייה למה שהיו. יחד עם זאת, אין בכל אלה כדי להקל, ולו במעט, ממעשהו של הנאשם. הנאשם, איננו עוד איש צעיר. מדובר באדם מיושב בדעתו, בן 47, בעל ואב לארבעה ילדים, המכיר אורחות עולם. העבירה דנן איננה מעידתו הראשונה וגם לא השנייה, והוא כבר טעם פעמיים טעמו של מאסר. היותו איש משפחה ואב לילדים לא מנע ממנו להסתבך לפני כעשור בעבירה של סיוע לשוד, ואף לא מנע ממנו להסתבך גם זאת הפעם בעבירת סמים. אין מקום לחוס על הנאשם אשר לא חס על קורבנות העבירה, ואף לא על בני משפחתו, שעה שביצע את מעשיו.
נוכח חומרת העבירה, כמות הסם, ועברו הפלילי של הנאשם, העונש המבוקש ע"י המאשימה הינו, כאמור, עונש מתון ההולם את עניינו של הנאשם.
4. הנני מטילה, אפוא, על הנאשם את העונשים הבאים:
א. מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 36 חודשים. תקופת המאסר תימנה מיום מעצרו (6.7.05).
ב. מאסר על תנאי לתקופה של שנה. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסרו עבירה מן העבירות המנויות בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, למעט החזקה או שימוש לצריכה עצמית.
