בראשית ינואר 2007 נפגש הנאשם בהרצליה עם אחד אסף אוחיון. אוחיון הציע לנאשם לסייע לו לייבא לארץ חבילת דואר. הנאשם הבין שמדובר בחבילת סמים. הוא נתן הסכמתו לכך תמורת 1,000 דולר. התוכנית הייתה, שחבילת הסמים תישלח מחו"ל לכתובתו של הנאשם בארץ, וכשתגיע החבילה - יודיע הנאשם על כך לאוחיון ואוחיון ייקח אותה ממנו.
כך היה. אלא ששלטונות המכס בגרמניה הבחינו שהחבילה מכילה סמים, ואכן, בבדיקתה התברר שתכולתה היא של 450 גרם קוקאין. שלטונות המכס בגרמניה, בתיאום עם משטרת ישראל, החליפו את מרבית הסם בחומר אחר ושלחו את החבילה עם כמות של כ-20 גרם מן הסם לכתובתו של הנאשם. משהודיע הנאשם לאוחיון על קבלת החבילה, הגיע זה לביתו וקיבל מידיו את החבילה.
המשטרה עצרה את אוחיון מיד לאחר קבלת החבילה, ובעקבות זה נעצר גם הנאשם.
הנאשם הודה באשמת סיוע ליבוא סם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית (אותה כמות קוקאין שנשארה בחבילה) וניסיון להחזיק סם מסוכן שלא לצריכה עצמית (הכמות שנתפסה בידי שלטונות המכס הגרמניים).
במסגרת הסדר הטיעון שנערך בכתב, ציינו הצדדים כי ידיעת הנאשם את דבר הימצא סמים בחבילה היא בגדר מודעות הנובעת מ"עצימת עיניים". עוד צויין, שהנאשם לא ידע את טיב הסם, סוגו וכמותו.
הנאשם הוא אדם כבן 27, גרוש ונעדר כל עבר פלילי.
הוצגה לפני חוות-דעת של שירות-המבחן שמציינת שהנאשם משולב, מחודש אפריל 2008, בתהליך טיפולי קבוצתי המיועד להקניית יכולות התמודדות עם משימות חיים, בעיות וקשיים האופייניים לאנשים שניחנו בכוחות אישיות מצומצמים, דימוי-עצמי ירוד וזהות בלתי-מגובשת.
הנאשם, למרות קשיים התחלתיים, מבטא רצון לערוך שינוי פנימי ולהעמיק את הבנתו בקשר לדפוסים המכשילים הקיימים אצלו. שירות-המבחן מעריך כי הנאשם עדיין זקוק לקשר טיפולי, שיסייע לו להתחזק מבחינה רגשית ולרכוש מיומנויות שונות. הוא ממליץ שלא ייגזר עונש שיפגע בתהליך השיקום, וכן שהנאשם יועמד למבחן.
אותו אוחיון, עמד אף הוא לדין לפני, ועונשו נגזר ל-40 חודשי מאסר לנשיאה בפועל במסגרת הסדר-טיעון. התביעה בעניין דנן, מבקשת שייגזר לנאשם עונש של 15 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשי מאסר מותנה וקנס.
הסניגור עמד על האבחנות הבולטות שבין עניינו של הנאשם לבין עניינו של אוחיון.
ראשית - אוחיון הוא יוזם המיזם העברייני. הוא גרר את הנאשם למעשה עבירה. אוחיון הוא בעל עבר פלילי שהורשע, מלבד בהקשר של יבוא הסמים הנזכר, גם בהדחה בחקירה על-ידי שאיים על הנאשם, אותו פגש בתחנת המשטרה, לבל ישתף פעולה.
שנית - אוחיון בודאי היה מודע לכל הנסיבות, לרבות טיבו של הסם וכמותו.
ושלישית - המעשה העברייני שביצע אוחיון, חובק קשרים עם גורמים עברייניים בחו"ל, והוא חמור לאין-ערוך מהמעשה החד-פעמי שביצע הנאשם על רקע של מצב נפשי קשה בעקבות גירושיו.
הופיעה לפני קבוצה של אנשים נכבדים בקהילתו של הנאשם מן הישוב אילון-מורה, לרבות ראש-המועצה האזורית שומרון, וכן קיבלתי דברים בכתב שנכתבו מפי רבנים ומכובדים אחרים. כולם העידו על כך, שהנאשם אדם חיובי ביסודו, אך זקוק לתמיכה וסיוע קהילתיים. הקהילה שבה הוא נמצא מוכנה ליתן כתף ולסייע.
עוד הודגש לפני, שבמשך שנה ו-10 חודשים מאז הפרשה - הנאשם ממלא בדבקות רבה את שנדרש ממנו, הן בהקשר למעצר-הבית בו שהה כמעט שנה וחצי; והן בהקשר למפגשים המתמידים בשירות-המבחן. אין לו כל מעורבות מאז ועד היום בענייני עבירה כלשהם, והוא איננו משתמש בסמים.
התביעה ציינה שבקשת העונש היא בהחלט בקשה מקילה, שכן חומרתה של העבירה ברורה לכל. הסיכונים הכרוכים בהפצת סמים - גם הם ברורים ומבוררים. פסיקת בתי-המשפט בעבירות כאלה היא פסיקה מחמירה, וגישת התביעה בעניין הזה מושפעת מיחס הולם שבן העונש שנגזר לאוחיון לעונשו של הנאשם.
אף על פי שאני מקבל את עמדת התביעה שמעשה העבירה חמור, ובדרך-כלל ראוי לגזור בו עונש מאסר בפועל לתקופה שאיננה מבוטלת כלל ועיקר - נראה לי שנכון במקרה זה לסטות מן הכלל.
הסטייה מן הכלל היא מכל טעמי הקולא שצוינו למעלה מכאן. לפני מקרה מובהק של "מעידה חד-פעמית". חד-פעמיות המעידה, נובעת מהעדר העבר ומן התצפית העתידית החיובית הכלולה בתסקירי שירות-המבחן. אמנם ברור לי שמה שמכונה "עצימת עיניים" ביחס למהות החבילה משקף חשד ברור של הנאשם שמדובר בחבילת סמים, ודברו של הנאשם לפני, שאילו היה בטוח שמדובר בסמים לא היה מבצע את העבירה - איננה אלא היתממות. שהרי אם חשד הנאשם, והוא מודה שהספק אכן כירסם בלבבו, כיצד ההין לבצע את העבירה?! אין זאת אלא שהוא העריך שמדובר בסמים, והדבר לא הפריע לו ליתן יד למעשה.
