הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה.
על פי עובדות כתב האישום, עולה כי ביום 5.10.2012, בסמוך לשעה 01:30, נהג הנאשם ברכב בהיותו שיכור, כאשר בגופו מצוי אלכוהול בריכוז של 615 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.
תיק זה עבר תהפוכות וגלגולים שונים. תחילה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו הסכים הנאשם לרצות 6 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות בתמורה להסכמת המאשימה להטלת פסילה בפועל למשך 11 חודשים (קרי: לתקופה הפחותה משנה אשר מבטיחה חידוש תוקף רישיון הנהיגה של הנאשם בסיום ריצוי העונש, תוך סטייה כמובן מפסילה המינימום הקבועה בסעיף 39א לפקודת התעבורה). לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעניין העונש ובעיקר את דברי הנאשם אשר פירט את נסיבות חייו הקשות, סברתי כי הסדר הטיעון מחמיר יתר על המידה עם הנאשם, ולכן הטלתי עליו עונש פסילה כמוסכם, אך העמדתי את תקופת המאסר על 3 חודשים בלבד.
ערעור שהוגש על ידי המאשימה לבית המשפט המחוזי התקבל (עפ"ת 29940-02-13). גזר הדין בוטל והעניין הוחזר לבית המשפט כאן על מנת לעמוד במפורש על כוונותיו של הנאשם, אם הוא חוזר בו מהסדר הטיעון, אם לאו - ולהחליט בהתאם.
ואכן, הנאשם חזר בו מהסדר הטיעון, והטיעונים לעונש נשמעו אמש בפניי באופן פתוח, לאחר שהתקבל בעניינו של הנאשם תסקיר מטעם שירות המבחן.
זוהי ההיסטוריה של התיק - וכעת לגזירת הדין במנותק מכך.
התביעה עמדה בטיעוניה על חומרת העבירה ועתרה להטלת פסילה בפועל לתקופה שלא תפחת מארבע שנים, בנוסף למאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס. הסנגור עמד על נסיבות חייו הקשות של הנאשם, וביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן (ראו להלן) ולקבוע את עונשו של הנאשם לפי שיקולי שיקומו.
תסקיר המבחן המונח בפניי מתאר את נסיבות חייו הקשות של הנאשם. הנאשם, כבן 31 שנה, התייתם מאביו בגיל 13, לאחר שהאב נהרג בתאונה טרגית. כיום, הנאשם מתגורר עם אמו ושני אחיו הצעירים, אשר אחד מהם סובל מפגיעה אורגנית בראשו ומוגדר כנכה בדרגת 100% בעקבות תאונה שקרתה לו לפני כ- 4 שנים עת נפל מגובה של 5 קומות (ראו פרוטוקול יום 4.2.13). בנסיבות המתוארות, ובהעדר אבי המשפחה או כל דמות תומכת אחרת, הנאשם נטל על עצמו את עול הטיפול במשפחתו ובאחיו המוגבל, והפך להיות - כפי שהוגדר על ידי שירות המבחן - "ילד הורי". הנאשם כאמור עוזר בניהול הבית ובטיפול באחיו תוך ויתורים משמעותיים במישורי חייו האישיים, המעמידים אותו בפני קשיים וקונפליקטים רבים. נסיבות אלה עומדות ברקע של העבירה שנעברה על ידי הנאשם בפרשה זו, ומהוות חלק מהסיבות שהביאו אותו לביצוע העבירה שעליה הוא מתחרט כיום ומקבל אחריות מלאה. שירות המבחן הדגיש את חשיבות הטיפול בנאשם למען שיקומו האישי והפחתת הסיכון להישנות התנהגות מפרת חוק מצדו בעתיד. הנאשם הביע נזקקות טיפולית ומעוניין להירתם לטיפול במסגרת השירות. מכאן, שירות המבחן ממליץ על נקיטת גישה שיקומית, בדמות העמדת הנאשם במבחן לתקופה של 18 חודשים בה ישולב בהליך טיפולי, בנוסף לחיובו בשירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, כאקט הרתעתי וחינוכי.
העבירה שבה הורשע הנאשם הנה עבירה חמורה ומסכנת חיים, ועל כך אין צורך להכביר מילים. הדברים אמורים במיוחד נוכח ריכוז האלכוהול הגבוה שנמצא בגופו של הנאשם בעת הנהיגה (למעלה מפי שניים מהרמה המקסימאלית המותרת בחוק). אמנם, מדיניות הענישה בעבירה של נהיגה בשכרות מחייבת את בתי המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים, ולא בכדי נקבע בחוק עונש פסילת מינימום לתקופה של שנתיים בגין הרשעה בעבירה זו (ראו לאחרונה: רע"פ 2829/13
מוריאל נ' מדינת ישראל (2013)). נוכח חומרת העבירה ושיקולי ההרתעה והמניעה, החריגה מעונש מינימום זה ראוי לה שתתקיים במשורה (רע"פ 8650/10
דניאל נ' מדינת ישראל (2010)).
מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, בהתחשב בנסיבות המקרה וברף הענישה הנוהג, עומד על תקופת פסילה בפועל שבין 15 חודשים לבין 4 שנים. ודוק: על גזירת העונש המתאים לנאשם בתוך מתחם העונש ההולם (כאמור בסעיף 40ג(ב) לחוק העונשין), חל דין מיוחד הקבוע בהוראת סעיף 39א (סיפא) לפקודת התעבורה, ולפיו רק בהתקיים "נסיבות מיוחדות" רשאי בית המשפט להורות על פסילה לתקופה קצרה משנתיים. אותן "נסיבות מיוחדות", "אין משמען ניהולם של חיים נורמטיביים גרידא, דבר המצופה מכל אדם ואדם, אלה שנדרש דבר מה מעבר לכך" (ראו: רע"פ 2829/13 הנ"ל; וכן ראו את פסק דינה של כבוד השופטת הלמן בעניין עפ"ת (מחוזי נצרת) 8276-05-12
מדינת ישראל נ' ממוקה (2012), שם עמדה השופטת הלמן על הגישות השונות של בתי המשפט המחוזיים באשר למשמעות הביטוי "נסיבות מיוחדות" בהקשר זה, ואימצה את הגישה המקלה לפיה הנסיבות המיוחדות אינן חייבות להיות קיצוניות במיוחד).
בעניינו, שוכנעתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות (גם לפי הגישה המחמירה), המצדיקות חריגה מעונש המינימום האמור.
אכן, הנאשם הותיר בי רושם חיובי ולטיעונו בפניי היתה השפעה מכרעת. הלב יוצא אל הנאשם שחייו הם במובן מסויים טרגדיה, ושפסילתו מלנהוג לתקופה ארוכה צפויה לפגוע קשות בשגרת חייו, בסיכויי שיקומו וביכולתו לטפל באחיו החולה. השילוב של נסיבות חייו הקשות של הנאשם, הרקע לביצוע העבירה, השלכות העונש על הנאשם ועל אחיו התלוי בו, וצרכי השיקום של הנאשם, מכריע את הכף לטובת הקלה משמעותית בעונשו של הנאשם. אין להתעלם גם מ- 37 ימי המאסר שהנאשם ריצה בפועל (על דרך של עבודות שירות) במסגרת גזר הדין הקודם שבוטל.
לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
1. מאסר בפועל לתקופה של 37 ימים בניכוי 37 ימי מאסר שהנאשם ריצה בפועל במסגרת תיק זה.
אין יתרת מאסר בפועל.
2. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 15 חודשים בניכוי 10 חודשי פסילה שהנאשם ריצה בפועל במסגרת תיק זה. יתרת הפסילה תיחשב מהיום, והמזכירות תנפיק לנאשם אישור על הפקדת רישיון נהיגה מהיום (הרישיון הופקד ולא הוחזר לנאשם).
3. 3 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של שלוש שנים עבירה שעליה הורשע בתיק זה או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה או עבירה של נהיגה בזמן הפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.
4. 7 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של שלוש שנים עבירה שעליה הורשע בתיק זה או עבירה של נהיגה בזמן הפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.
5. אני מחייב את הנאשם בצו שיעשה, בשעות הפנאי שלו וללא שכר, שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 200 שעות, בהתאם לתכנית שתוגש על ידי שירות המבחן לתיק בית המשפט.
6. אני מצווה על העמדת הנאשם במבחן לתקופה של 18 חודשים מהיום.