1. על יסוד הודאת הנאשמים בעובדות כתב האישום המתוקן, בהסדר טיעון, הורשע נאשם 1 בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין ונאשם 2 בסיוע לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 + 335 + 32 לחוק וכן בעבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק.
ואלה המעשים:
ביום 31.12.2010, בצהריים, הכה נאשם 2 את ג'מיל ג'אבר בפרצופו, קללו ואיים עליו, כתוצאה מכך נגרם לג'מיל שבר באף, סימנים אדומים, כאב ראש וסחרחורות. באותו יום אחר-הצהריים נסע נאשם 1 עם אחרים ברכב בו היה אקדח. כאשר נפגשו עם רכב אחר בו נסע מחמד ג'אבר, יצאו הנאשם 1 ומחמד ג'אבר משני כלי הרכב, החלו לקלל זה את זה, ואז מי מיושבי הרכב של הנאשם 1, ירה לעבר פלג גופו התחתון של מחמד ג'אבר, מתוך כוונה לגרום לחבלה חמורה. נאשם 2 שהה בסמוך וחיזק ידי נאשם 1 ואחרים במעשים.
כתוצאה מהירי נפגע מחמד ג'אבר במותן ימין, במפשעה, בירך שמאל וכן ימין, הוא נותח ואושפז מספר ימים.
2. נאשם 1, מחמד חאג' עותמאן, יליד 1990, רווק, עובד במפעל, עברו נקי, בוגר 12 שנות לימוד.
שרות המבחן התרשם מבחור מופנם, פשוט, מתמקד בדברים מינימאליים ובסיסיים, ובצד אלה מתקשה להפנים את חומרת מעשיו. לפיכך, המלצת שירות המבחן הינה עונש מוחשי תוך מתן משקל לגילו הצעיר ויכול תפקוד חיובית.
3. נאשם 2, יוסף חג' עותמאן, יליד 1984, נשוי + 2, עבד בחלוקת ירקות, סיים 12 שנות לימוד ועוד השתלמות בחשמל. בעבר הורשע בעבירה של אי מניעת פשע ותלוי ועומד נגדו מאסר בר-הפעלה של ששה חודשים מתיק פ"ח 627/09 של בית משפט המחוזי בירושלים.
שרות המבחן שמע מפי נאשם 2 על מאבק החמולות באבו-גוש, אשר האירוע שלפנינו הינו חלק ממנו, וההתרשמות הייתה כי נטילת האחריות חלקית בלבד. המלצת שירות המבחן הינה הטלת עונש מוחשי תוך מתן משקל לקשיים האישיים והמשפחתיים של יוסף ולחשש שמאסר ממושך יפגע בו ובמשפחתו יתר על המידה.
4.
הסנגורים הציגו הסכם סולחה מיום 27.10.2011 בין המתלונן לנאשמים, לפיו בגין האירוע והפציעה יקבל המתלונן פיצוי בסך 20,000 דולר. שני הצדדים מביעים תקווה בהסכם, כי יינתן לו משקל בעת גזירת דין זו. הוצגו לפנינו אישורים ממקומות עבודה של שני הנאשמים, לפיהם מדובר בעובדים ראויים וטובים. כמו כן, התייצבו לפנינו שני נכבדים - עיסא ג'אבר מטעם משפחת ג'אבר, ועיזאת עותמאן מטעם משפחת עותמאן, והודיעו כי נפלה החלטה להשכין שלום בין המשפחות. מדובר במהלך רחב ומקיף שיביא לקיצו מסכת נקמות אלימה הדדית שנמשכת שנים על-מנת להפסיק האיבה הקיימת. מהלך זה נמצא בעיצומו, עם הרבה רצון טוב ויש תקווה כי יגיעו בעתיד הנראה לעין לסולחה כוללת.
5.
ב"כ המאשימה טען, כי סולחה הקשורה לאירועים בתיק זה הינה נקודתית, משמעותה מוגבלת, לכן משקלה אינו רב. הנאשמים נטלו חלק באירוע קשה ואלים, הראוי למסר עונשי תקיף ומשמעותי, תוך מתן משקל עיקרי להרתעה וגינוי תופעות אלימות בכפר אבו-גוש. באשר לנאשמים עצמם, תסקירי המבחן אינם חיוביים, הם מלמדים כי הנאשמים לא הפנימו את חומרת מעשיהם. לפיכך, יש לגזור עונשים משמעותיים וחמורים.
6.
ב"כ נאשם 1 הדגיש וחזר והדגיש, בין היתר, כי מרשו לא ירה ואף אין טענה כי יזם הירי או ידע עליו, שכן על-פי עובדות כתב האישום מדובר באירוע מקרי לא מתוכנן. לנאשם 1 אין עבר פלילי, מדובר בבחור צעיר ותמים, המשלם מחיר כבד בגין אחריות משפטית, הוא למד היטב את לקחו, שגם מהלכים כאלה בהם היה מעורב הם בעייתיים ועל-כן הוא מכה על חטא. הסולחה מלמדת על מחילה. לפיכך, תקופת המעצר עד כה, כ-11 חודש, מהווה עונש הולם ומרתיע דיו ועתר להסתפק בה.
7.
ב"כ נאשם 2 הדגישה, בין היתר, כי חלקו של מרשה באירוע אינו מרכזי ואף ניתן להגדירו כשולי. אירוע ללא תכנון מוקדם, מקרי, אין מדובר באדם אלים. גם העבירה בה הורשע בעבר אין בה אלימות בשמה, שכן הוא הורשע באי מניעת פשע.
8.
הנאשמים עצמם הביעו צער וחרטה על מעשיהם, שמחה על הסולחה.
9. העובדות בהן הודו הנאשמים מלמדות כיצד אירועים קטנים, לכאורה, סכסוכים פעוטים יחסית הופכים למכת דמים בין שתי המשפחות. תחילה נאשם 2 מכה את ג'מיל ג'אבר, שובר את אפו. מספר שעות לאחר מכן מגיע רכב ובו נאשם 1 ואנשים נוספים, ברכב יש אקדח, כאשר הם נתקלים במחמד ג'אבר, נאשם 1 מתחיל לקללו ואז נשלף האקדח ומישהו מיושבי הרכב יורה במחמד ג'אבר ופוגע פגיעות של ממש בפלג גופו התחתון, כאשר נאשם 2 שוהה במקום כחלק מחבורת בני עותמאן. המעבר המהיר בין קללות, הרמת ידיים וירי מלמד על "פתיל קצר", חוסר סבלנות ונטייה כמעט מובנית לאלימות. התנהגות כזאת, מעשים כאלה, ראויים לא רק לגמול הולם, אלא גם לענישה מרתיעה, הן אישית והן לכלל הציבור. ב"כ הנאשמים בטיעוניהם עשו מאמץ להרחיק, למעשה, הנאשמים מהירי עד כדי ניתוק, אולם לנאשמים אלה קשר לאירוע הירי ואף אם לא ביצעו אותו באופן אישי, יש להם אחריות משפטית לאירוע.
בפסיקת בתי המשפט מצאנו התייחסויות מגוונות בנושא הסולחה, משמעותה ומשקלה בהליך פלילי ואף שאין בה כדי להכריע, קיימת גישה המאפשרת מתן משקל לסולחה, שהרי מטרתה להשכין שלום תוך הודאה וחרטה. בין משפחות ג'אבר ועותמאן קיימים סכסוכים רבים לאורך השנים, שאת תוצאותיהם אנו רואים בבית המשפט שוב ושוב. מי ייתן שהסולחה שהושגה במקרה שלפנינו, והסולחה הכללית הנרקמת בימים אלה בין שתי המשפחות, יישאו פרי, המאבקים החוזרים והנשנים הפורצים בשל אירועים של מה בכך, ייפסקו ויישרה השלום בכפר אבו-גוש.
אל מול הנסיבות לחומרה, אירוע אלים שתוצאתו ירי, ניתן משקל לעצם העובדה שהשניים לא החזיקו אקדח בידם, לגילם הצעיר של הנאשמים, לחרטתם, לחיסכון בזמן, ואף להמלצת שירות המבחן שציין, כי בסך הכל תפקודם הכללי של שני הנאשמים הינו חיובי. בכל אלה יש למתן את עונש המאסר.
עונשו של נאשם 2 יהיה חמור יותר, שכן הוא נטל חלק בשני אירועים אלימים ויש לו עבר פלילי.
10. לאור האמור אנו גוזרים על הנאשמים העונשים הבאים:
נאשם 1:
א. מאסר בפועל למשך 20 חודשים, תחילתם ביום מעצרו 5.1.2011.