1. על פי הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים, הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן, ללא הסכמה עונשית.
כתב האישום המתוקן
2. הנאשם, יליד 1967, הוא דודו של המתלונן, קטין יליד 1997. כתב האישום מתאר מסכת של מעשים מיניים שביצע הנאשם בקטין, שהחלו כשהיה הקטין בן 12.5 שנים והסתיימו עם גילוי המעשים בהיות הקטין בן 15.5 שנים. כתב האישום המתוקן מחולק לשני אישומים המתארים מעשים מיניים רבים.
האישום הראשון מתאר אירוע שהתרחש בסוף שנת 2009, במועד שאינו ידוע במדויק. הנאשם והקטין הלכו לשחק בפארק ביישוב בו מתגוררת אמו של הנאשם (סבתו של הקטין). בהיותם בפארק, אמר הנאשם לקטין כי ברצונו להסביר לו כיצד מקיימים יחסי מין, והקטין הסכים. השניים הלכו לחלקת דשא בשטחה של בריכת שחייה נטושה (להלן: " הבריכה"). הנאשם התפשט והפשיט את הקטין, נישק את הקטין על שפתיו ולחיו, מישש את גופו, נגע באיבר מינו והכניס אותו לפיו. בהמשך החדיר הנאשם את איבר מינו אל פי הטבעת של הקטין, עד שהגיע לסיפוקו. הנאשם הורה לקטין לא לספר לאיש על שהתרחש ולשמור את הדברים בסוד.
האישום השני מתייחס לתקופה שבין אמצע שנת 2010 ועד סוף שנת 2012. במהלך תקופה זו, במספר רב של הזדמנויות, נהג הנאשם להראות לקטין סרטים פורנוגרפיים במחשב שבבית אמו של הנאשם, ובחלק מהפעמים נגע, תוך כדי צפייה, באיבר המין של הקטין, ושם את ידו של הקטין על איבר מינו. במהלך אותה תקופה, במספר הזדמנויות, הגיע הנאשם לחדר בו ישן הקטין, העיר את הקטין והובילו לחדר בו ישן הנאשם. שם, החדיר הנאשם את איבר מינו אל פיו של הקטין ואל פי הטבעת שלו, וביקש מהקטין למצוץ את איבר המין ולחדור אל פי הטבעת של הנאשם, והקטין עשה כן. הנאשם ביקש מהקטין לא לספר לאיש על היחסים המיניים ביניהם.
במקרה אחד, שהתרחש בספטמבר 2011, בבריכה, השכיב הנאשם את הקטין על בטנו, שכב מעליו והחדיר את איבר מינו אל פי הטבעת של הקטין, כאשר אחיו של הקטין, יליד 2000, צופה בהם. באותו זמן חלפו במקום עוברי אורח אשר הבחינו בנעשה וצעקו לעבר הנאשם והקטין "מה אתם עושים שם?". הנאשם והקטין נבהלו, וברחו מהמקום יחד עם האח הקטין. לאחר האירוע אמר הנאשם לקטין כי יתכן ועוברי האורח ידווחו למשטרה אודות שראו, ודרש ממנו כי אם יוזמן לחקירה על-ידי המשטרה, ישקר ויאמר כי לא קרה דבר. בעקבות דיווח אנונימי על אירוע זה, נחקר הקטין במשטרה ביום 6.10.2011, ובהתאם להוראות הנאשם, הכחיש את קיומו של מגע מיני כלשהו ביניהם.
לפיכך הורשע הנאשם בעבירות של מעשה מגונה בקטין בן משפחה שטרם מלאו לו 14 שנים (ריבוי עבירות); מעשה סדום בקטין בן משפחה שטרם מלאו לו 14 שנים (ריבוי עבירות); מעשה מגונה בקטין בן משפחה שטרם מלאו לו 16 שנים (ריבוי עבירות); מעשה סדום בקטין בן משפחה שטרם מלאו לו 16 שנים (ריבוי עבירות); והדחה בחקירה.
3. הנאשם יליד 1967, בעל עבר פלילי מכביד הכולל 15 הרשעות, לרבות בעבירות מין (ע/1). בשנת 1995 הורשע הנאשם באינוס אישה תוך ניצול מצבה הנפשי ונשלח ל-7 שנות מאסר. הנאשם ריצה לאורך השנים מאסרים נוספים, בני מספר חודשים, על מגוון עבירות, לרבות עבירות אלימות ואיומים. בשנת 2007 הורשע במסגרת ת"פ 3245/04 (שלום רמלה) במעשה מגונה, הטרדה, פגיעה בפרטיות ותקיפה סתם, ונשלח ל-22 חודשי מאסר. בנוסף הוטלו עליו 10 חודשי מאסר על תנאי, כאשר התנאי הוא שלא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו אחת מהעבירות בהן הורשע.
תסקיר נפגע העבירה
4. מן התסקיר עולה כי הקטין מתמודד עם פוסט טראומה, המתבטאת בחרדה המקשה עליו בתחומי חייו השונים. בסמוך לעדות שמסר במשטרה על אודות הפגיעה בו, ביצע ניסיון אובדני. הקטין מתאר מחשבות אובדניות גם כיום, והוא נתון במעקב ונוטל תרופות פסיכיאטריות, במקביל לטיפול רגשי ונפשי אינטנסיבי בו משתתף פעמיים בשבוע. מהתסקיר עולה כי המעשים שביצע הנאשם פגעו בדימוי העצמי של הקטין, אשר רואה עצמו כילד דחוי שאינו מסוגל לתפקד בחברת בני גילו.
התסקיר מתאר בנוסף את הפגיעה הקשה והטלטלה שעברה המשפחה הגרעינית והמורחבת בעקבות מעשי הנאשם. הורי הקטין הביעו מצוקה גדולה, וטענו כי במסגרת מעשיו פגע הנאשם ביחסיהם עם הקטין, פגיעה שמלווה אותם עד היום.
הקטין מתאר פחד מהנאשם, ומכך שלאחר שחרורו מהכלא יוסיף לפגוע בו. עורכות התסקיר ממליצות לסיים את ההליך המשפטי בענישה משמעותית, שתביא לניתוק הקשר ולהרחקת הנאשם מהקטין באופן מוחלט, וזאת על מנת לאפשר לו ולמשפחתו לפנות כוחות לטיפול ולשיקום.
חוות דעת פסיכולוגית (ע/3)
5. מחוות-הדעת שהוגשה מטעם ההגנה עולה כי הנאשם בעל יכולת אינטלקטואלית בטווח הגבולי עד פיגור קל, סובל מליקויים קוגניטיביים משמעותיים, קשיי ריכוז, קושי ביכולות ריסון עצמי ונטייה לאימפולסיביות. חוות הדעת מתארת את ילדותו של הנאשם, אשר סבל מאלימות של אביו כלפיו. בשל הפרעות התנהגות למד הנאשם במסגרות של חינוך מיוחד. לאחר שעזב את לימודיו התגייס לצבא אולם שוחרר לאחר מספר מאסרים עקב אי התאמה. הנאשם דיווח על התנהגות מינית אימפולסיבית שהחלה בגיל צעיר ונמשכה לאורך שנות חייו. קיימת אצל הנאשם מודעות לקשיים ולבעיות מהן סובל, והדבר מוביל לדימוי עצמי נמוך שלעיתים אף מלווה במחשבות אובדניות. הנאשם ביצע ניסיון אובדני לפני כשלוש שנים, בעקבותיו אושפז וטופל פסיכיאטרית. בהתאם לחוות הדעת, הנאשם זקוק למעקב פסיכיאטרי ולמסגרת בה יוכל לקבל טיפול התנהגותי אינטנסיבי. מאסר ממושך עלול להוביל להחמרה בתפקודיו הרגשיים.
הטיעונים לעונש
6. ב"כ המאשימה פירטה את המעשים המיניים שביצע הנאשם באחיינו הקטין, הדגישה את חומרתם ואת היותם ברף הגבוה ביותר של עבירות המין. המדובר במעשים שהחלו כאשר הקטין היה בן 12.5, בעוד הנאשם מבוגר ממנו ב-30 שנים. המעשים נמשכו כ-3 שנים, במספר הזדמנויות, כאשר באחד מהמקרים צפה במעשים אחיו של הקטין, כבן 11. עוד תיארה כיצד הנאשם ניצל את מצבו הרגשי של הקטין, שסמך עליו וראה בו חבר ודוד אהוב, ואת טוב לבה של משפחתו, אשר קיבלה את הנאשם לחיקה למרות הרשעותיו הקודמות בעבירות מין חמורות. המאשימה הפנתה לתסקיר נפגע העבירה המתאר את הנזק המשמעותי שנגרם לקטין ולבני משפחתו. כמו כן הדגישה את החומרה היתרה הקיימת בעבירת ההדחה בחקירה בנסיבות תיק זה. הדחת הקטין לשקר בחקירתו הובילה לסגירת תיק החקירה במשטרה, דבר שאיפשר את המשך המעשים המיניים, כאשר לנאשם ביטחון שהקטין לא יספר דבר אודות המעשים.
ב"כ המאשימה טענה כי יש לקבוע מתחם ענישה כולל לכל העבירות בהן הורשע הנאשם, וזאת בהתחשב בכך שכתב האישום מתאר מעשים דומים שנעשו במספר הזדמנויות. בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, סבורה המאשימה כי מתחם העונש ההולם בתיק זה נע בין 22-26 שנות מאסר .
גם אם ייקבע מתחם עונש נמוך יותר מהמתחם אותו ביקשה לקבוע, יש מקום, לטענתה, לחרוג מהמתחם לחומרה, בהתאם לסעיף 40ה' לחוק, וזאת נוכח הצורך להגן על הציבור מפני מסוכנותו של הנאשם, כפי שמתבטאת בעברו הפלילי.
אשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, נטען כי לזכותו של הנאשם עומדת הודייתו בלבד, אשר בעקבותיה נחסכה עדותו של הקטין. הקטין אמנם הביע רצון להעיד בפני בית-המשפט, אולם הוריו התנגדו ואף הגורמים המטפלים סברו כי עדותו תסב לו נזק. על אף נקודת זכות זו, נוכח עברו הפלילי של הנאשם, לרבות הרשעותיו הקודמות בעבירות אונס ומעשה מגונה, יש לגזור על הנאשם עונש הנמצא ברף העליון של מתחם הענישה. אין בחוות הדעת הפסיכולוגית שהוגשה (ע/3) כדי להשליך על העונש הראוי לנאשם, שכן הנאשם לא אובחן כסובל מבעיות פסיכיאטריות ולא כמפגר.