1. ביום 9/5/2005 נגזר דינו של הנאשם אשורוב רפיק, הנאשם מס' 1 בכתב האישום שהוגש במשותף כנגדו וכנגד הנאשמת מס' 2 (להלן: "הנאשמת") ובו יוחסו להם עבירות של סחר בבני אדם לעיסוק בזנות, על פי סעיף 203א(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), סרסרות למעשה זנות, על פי סעיף 199(א)(1) לחוק והחזקת מקום לשם זנות, על פי סעיף 204 לחוק.
2. במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, תוקן כתב האישום כך שנמחקה ממנו עבירת הסחר בבני אדם. הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירות סרסרות למעשה זנות והחזקת מקום לשם זנות. גזר דינו של הנאשם שלגביו לא היתה הסכמה באשר לעונש, ניתן בנפרד. עונשה של הנאשמת נדחה בשל היותה בהריון מתקדם.
3. באשר לנאשמת הגיעו הצדדים להסדר גם באשר לעונש שיוטל עליה. הם עתרו במשותף להשית על הנאשמת עונש מאסר של חמישה חודשים אשר ירוצו בעבודות שרות, מאסר על תנאי וקנס כספי. הממונה על עבודות השרות התבקש על ידינו לקבוע התאמתה של הנאשמת לבצע עבודות שרות, לאחר שתלד. ואכן הודיענו הממונה כי הנאשמת נמצאה מתאימה לבצע עבודות שרות ותוכל להתחילן ביום 20/9/2005. לאחר שהנאשמת ילדה בן, עתר סניגורה להקדים שימוע גזר הדין.
4. העובדות שבהן הודתה הנאשמת הן כדלקמן: הנאשמים 1 ו-2 ניהלו בצוותא מכון ליווי ברמת-גן. במהלך חודש מאי 2004 נפגש אחד, סרגיי קופרמן (להלן: "סרגיי") עם הנאשם 1 בנוכחות הנאשמת והוסכם ביניהם כי סרגיי יעביר את המתלוננת י.מ (להלן: "המתלוננת") לנאשמים לצורך העסקתה בזנות. המתלוננת, אשר הוברחה ארצה מרוסיה בנובמבר 2003 בדרך לא חוקית, הועסקה קודם לכן במקומות אחרים. לאחר שהמתלוננת הועברה למכון ברמת גן, הנחתה אותה הנאשמת כי עליה לגבות מכל לקוח 250-300 ש"ח. במשך כשלושה חודשים העסיקו הנאשמת והנאשם 1 את המתלוננת בזנות וחיו על רווחיה עד אוגוסט 2004. היא הועסקה בכל ימות השבוע משעה 20:00 עד 09:00 בבוקר, ללא ימי חופשה, גם בתקופת המחזור החודשי והעבירה את כספי האתנן לנאשמת ולנאשם 1. הנאשמת ונאשם 1 דרשו מהמתלוננת לשלם להם סכום של 3,000 דולר, כביכול למימון כספי קנייתה על ידם. לפיכך ניכו משכרה 100 ש"ח ליום וכן 300 דולר עבור כיסוי שכר דירה והוצאות.
5. בטיעונה לעונש ביקשה ב"כ המדינה כי נכבד הסדר הטיעון לגבי הנאשמת וכי נשית עליה את העונש המוסכם. לדבריה, תיקון כתב האישום נבע מבעיה ראייתית שנוצרה דווקא לאחר שמיעת עדותה של המתלוננת. המתלוננת, כך טענה, הועסקה בזנות מעל חודשיים בתנאים לא קלים, כשהנאשמים חיים על רווחיה. ההתייחסות אל המתלוננת, כך הדגישה ב"כ התביעה, היתה כאל חפץ. עם זאת חלקה של הנאשמת קטן יותר בהשוואה לנאשם 1. היא קיבלה הזמנות טלפוניות, וחזרה בפני המתלוננת על הוראות הנאשם. כמו כן, ציינה ב"כ התביעה את עברה הנקי של הנאשמת, ואת העובדה כי היא אם לילד כבן 4 ועומדת בפני לידה (בינתיים ילדה, כאמור, בן נוסף). בנסיבות אלה, לדברי ב"כ התביעה, העונש המוסכם הולם את רמת הענישה המקובלת בנסיבות כאלה.
6. הסנגור החרה-החזיק בדברי התובעת, ועתר בפנינו כי נקבל את ההסדר. הוא הזכיר כי המדובר עתה בכתב אישום שמקומו בבית משפט שלום, ובו עבירת סרסרות והחזקת מקום לשם זנות, לא במדרג הנסיבות העליון של העבירות הנ"ל. לדבריו, המדובר באישה צעירה כבת 31 המטופלת בילד בן 4 ובתינוק. עברה קשיי קליטה ונקלעה ליחסים עם הנאשם 1 שהפך לבן זוגה. היא מצויה במעצר בית כשבעה חודשים, נתמכת ע"י הביטוח הלאומי וסובלת מקשיים כלכליים. על כן מבקש להקל עמה בתשלום הקנס.
7. את עמדתנו ואת עמדת הפסיקה ככלל באשר לחומרתן של העבירות המקימות את שרשרת הסחר בבני אדם - כבר ציינו לא אחת. דומה כי אין צורך לחזור ולהדגיש כי אילולא כל החוליות שבשרשרת - בעלי מכוני הליווי, מעסיקי הנשים בזנות והחיים על רווחיהן ואפילו עוזריהם בדמות נהגים, "קופאיסטים", מתווכים וכדומה - לא היו פורחים ועולים עסקיהם של סוחרי הנשים.
גם הצורך להחמיר עם כל אלו המעורבים במערכת העיסוק בזנות, ובמיוחד עם אלו המהווים חוליות חיוניות בה - ברור והפך להלכה פסוקה. זהו תפקידו של בית המשפט במלחמה למיגור הנגע, וכך יש לעשות.
8. עם זאת - מחובתנו להתייחס לכל נאשם לגופו ולנסיבותיו. לאחר ששמענו את שיקולי התביעה בהגיעה להסדר הטיעון במקרה שלפנינו, סבורים אנו כי הנסיבות מאפשרות לקבל את ההסדר שעליו הוסכם. הקושי הראייתי שעלה תוך כדי הדיון היווה סיבה ראויה לתיקון כתב האישום. גם חלקה הקטן, יחסית, של הנאשמת בעבירות, מצדיק שלא למצות עמה את הדין. נסיבותיה האישיות ועברה הנקי מהווים אף הם שיקולים להקל עמה. בהתחשב ברף הענישה המקובל בעבירות מסוג אלה שבהן הורשעה הנאשמת ובנסיבות דומות - העונש המוסכם ע"י הצדדים הוא סביר ומאזן נכונה את השיקולים הצריכים לעניין.
9. אשר על כן, אנו מטילים על הנאשמת את העונשים הבאים:
א. חמישה חודשי מאסר אשר ירוצו בעבודות שרות, על פי חוות דעת הממונה על עבודות השרות מיום 27/6/2005.
ב. מאסר מותנה של 12 חודשים אשר יופעל אם תעבור הנאשמת כל עבירה על פי סימן י' לפרק ח', וזאת במשך שלוש שנים.
ג. קנס בסך 3,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בתוך 90 יום.
ד. על הנאשמת להתייצב לצורך תחילת ריצוי עבודות השרות ביום 20.9.2005 במפקדת גוש מרכז ברמלה. עליה לבצע את עבודות השרות ב"בית לשובע" ברחוב סלמה 137 ת"א, בימים א' עד ה' בין השעות 08:00 עד 14:00 ובערבי חג בין השעות 08:00-13:30 ולעמוד בכל תנאי הפיקוח. כל הפרה בעבודות השרות תביא להפסקה מנהלית ולריצוי העונש במאסר ממש.
10. זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים מהיום.
ניתן והודע היום, 27 ביוני 2005, במעמד ב"כ התביעה, הנאשמת וסניגורה.
|
ש' ברוש, שופטת
|
|
ת' שפירא, שופטת
|
|
|