1. הנאשם הורשע בביצוע שורת עבירות כלהלן: נהיגה ללא רישיון נהיגה, מעשי פזיזות ורשלנות, חבלה של ממש, הפקרה לאחר פגיעה, שימוש בנתיב תחבורה ציבורית ונהיגה באין כניסה, כל זאת כמפורט בהרחבה בהכרעת הדין. הנאשם זוכה מעבירה של שיבוש מהלכי משפט. ואלה המעשים: אשת הנאשם, המחזיקה ברישיון נהיגה, שכרה רכב פרטי לפרק זמן קצר. השכירות עמדה להסתיים ביום 21/2/11 עד השעה 15:00. בצהרי אותו היום, הגיעו הנאשם ואשתו לקניון מלחה, סמוך לשעה 12:00. אשת הנאשם עזבה את הרכב לרגל עבודתה בקניון והרכב נשאר בחזקתו ובשימושו של הנאשם. על-אף שלנאשם אין ולא היה מעולם רישיון נהיגה בר תוקף, נהג הנאשם ברכב. בסמוך לשעה 14:50 הגיע הנאשם, כשהוא נוהג ברכב, למרכז העיר ירושלים, שם נהג ברחוב יחזקאל לכיוון כיכר השבת, תוך שהוא נוסע בנתיב הנגדי. בהמשך הגיע לצומת הרחובות חגי יחזקאל. בשלב זה, חצו שני הולכי רגל מעבר חצייה. כלי רכב שנסעו (לכיוון כיכר השבת) עצרו לפני מעבר החצייה על-מנת לאפשר לשניים לחצות את הכביש בבטחה, ולפתע הגיח הנאשם, בנוסעו בנתיב נגדי, ופגע באחד משני הולכי הרגל (יליד 1993), הפילו וגרם לחבלתו (הנפגע נפגע בברכו ובראשו ונזקק לשמונה תפרים). הנאשם עצר למספר שניות, הביט לאחור, הבחין בכך שפגע בהולך רגל, ואז המשיך בנהיגתו, נמלט מהמקום, והגיע, לאחר מספר דקות, למשרדי חברת השכרת הרכב (ברחוב דוד המלך), שם החזיר את הרכב.
2. לעניין עבירת ההפקרה, העיד הנפגע כי לאחר הפגיעה בו, עצר נהג הרכב, באופן שהמתלונן יכול היה לקלוט את תיאור פניו. הנהג התבונן סביבו ומיד המשיך בנסיעה ונמלט. חברו של המתלונן, י' א', שהיה עימו באותה העת, העיד כי לאחר הפגיעה במתלונן, עצר הנהג (שהיה היחיד ברכב) ל"שתי שניות" ולאחר מכן מיהר להימלט. מכאן אף נקבע בהכרעת הדין כי הנאשם נמלט מזירת התאונה לאחר שהבחין בפגיעה. הנאשם הורשע בעבירת הפקרה לאחר פגיעה, לפי סעיף 64א'(ב) לפקודת התעבורה כמיוחס לו בכתב האישום שהוגש ביום 3/3/11. הכרעת הדין ניתנה ביום 24/1/12. זמן קצר עובר למתן הכרעת הדין (ביום 7/11/11), חל שינוי בסעיף הרלבנטי בפקודת התעבורה. בהתאם לנוסח הקודם, סעיף 64 א(ב) לפקודה דן במצב בו הנוהג המעורב בתאונה ידע, או בנסיבות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם והוא לא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגישה בנסיבות המקרה, דינו - מאסר תשע שנים (עם או בלי קנס). מנגד, בהתאם לתיקון בפקודה, חל פיצול בהוראת סעיף זה באופן שסעיף 64 א' (א) החדש, דן במצב בו על הפוגע היה לדעת כי בתאונה נפגע אדם או עשוי היה להיפגע אדם, הוא לא עצר במקום התאונה או בסמוך כדי לעמוד על תוצאות התאונה ולהזעיק עזרה - ודינו מאסר שלוש שנים, וסעיף 64 א(ב) דן באותן נסיבות אך במצב בו לנוהג שפגע באדם הייתה ידיעה, ודינו מאסר שבע שנים (סעיף 64 א (ג) דן במצב בו נגרמה חבלה חמורה או הנפגע נהרג).
נוכח התיקון בהוראות הפקודה כמבואר לעיל, ובהתאם להוראת סעיף 5 (א) לחוק העונשין לפיו: "נעברה עבירה ובטרם ניתן פסק דין חלוט לגביה, חל שינוי בנוגע להגדרתה או לאחריות לה או בנוגע לעונש שנקבע לה, יחול על העניין החיקוק המקל עם העושה...", עתרה באת כוח המאשימה לכך שהנאשם יורשע לפי החלופה שבסעיף 64 א (ב) החדש לפקודה, זאת לאור הקביעה כי הנאשם הבחין בפגיעה במתלונן. מנגד, טען הסנגור כי תוצאת הפגיעה בפועל בנפגע היא הקובעת בהקשר זה, שכן אם לא קמה ידיעה בפועל כי הנפגע אכן נפגע, כי אז חלה ההוראה שבסעיף 64 א (א) לפקודה, שכן אף שבהכרעת הדין נקבע שהנאשם עצר לאחר התאונה, הוא לא יכול היה לדעת בוודאות כי הנפגע אכן נפגע בגופו.
בענייננו, נקודה ספציפית זו, אף שעלתה במהלך שמיעת הראיות, לא התלבנה דיה, לפחות לא באופן שאינו מותיר ספק סביר. מכאן, המסקנה היא כי במצב דברים זה יש לראות הרשעת הנאשם במסגרת סעיף 64 א(א) לפקודה.
3. הנאשם, כבן 26, ובעברו עשר הרשעות קודמות (הראשונה משנת 2000), בהן עבירות רכוש רבות, עבירות אלימות (הרשעתו מס' 8 משנת 2001, כוללת 22 עבירות אלימות ורכוש), ולאחר מכן, ברצף עקבי, באו הרשעות שונות בשנים 2002, 2003, 2005, 2006, 2007, 2008 והאחרונה משנת 2009 בעבירות רכוש ומרמה. הנאשם נדון לא פעם לעונשי מאסר בפועל. בנוסף, הורשע הנאשם, בבית משפט לתעבורה, בעבירה של נהיגה ללא רישיון, הן בשנת 2002 והן בשנת 2005.
4. באת כוח המאשימה, במסגרת טיעוניה לעונש, הדגישה את החומרה שבעבירת ההפקרה, את היותה עבירה נפוצה, ועל כן יש להילחם בחומרה בתופעה זו באמצעות ענישה שתביא להרתעה. כן הופנה דגש לכך שהנאשם עבר מספר עבירות, כולן חמורות, לרבות נהיגה ללא רישיון. הודגשו נסיבות אירוע התאונה: הפגיעה בהולך רגל שחצה כביש במעבר חצייה. לכל אלה יש להוסיף את עברו הפלילי של הנאשם שאף שהוטלו עליו בעבר עונשי מאסר בפועל, לא למד את לקחו. נוכח אלה התבקש לגזור על הנאשם עונש מאסר לתקופה ממושכת, פיצוי למתלונן, פסילת רישיון נהיגה לתקופה ממושכת ומאסר על תנאי.
5. מנגד, הסנגור ביקש כי הענישה שתוטל על הנאשם תהא מידתית ולא תייסד קנה מידה חדש שהמאשימה מבקשת לייסדו על כתפי הנאשם. הסנגור הפנה לפסיקה אשר לדעתו ניתן להסיק ממנה לעניין עונש המאסר בפועל הראוי להיגזר על הנאשם ואשר לא יהא לתקופה ממושכת כלל, תוך שניתן להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם. עוד, ובין היתר, טען הסנגור כי אין להקיש מעברו הפלילי של הנאשם, שכן אירוע התאונה לא היה מכוון, כי הנאשם התגרש בעבר, ורק לאחרונה, לאחר שנישא בשנית, ניסה לשקם את חייו, ועל-כן יש לנקוט בענישה אשר לא תמנע ממנו את המסלול השיקומי. הסנגור לא התנגד כי על הנאשם יוטל פיצוי.
הנאשם, בדבריו, הביע צערו על אירוע התאונה.
6. אכן, כפי שטען הסנגור, יש לגזור על הנאשם, כמו על כל נאשם אחר שהורשע בדין, עונש שיתבסס, בין היתר, על שיקולים אינדיבידואלים. בעניינו של הנאשם, עומדות לו לרועץ שתי עובדות יסוד בעלות משמעות לעניין עונשו. האחת - העבירות אותן עבר בגדר תיק זה ונסיבותיהן. השנייה - עברו הפלילי המכביד. באשר לעבירות נשוא תיק זה, הנאשם, בביצוען, הוסיף חטא על פשע, נדבך אחר נדבך. ראשית, הנאשם נהג בלא שהיה בידו רישיון נהיגה, ולא רק זאת, אלא שבנהיגתו חצה את ירושלים לאורכה ולרוחבה. נהיגה על ידי מי שאין ולא היה בידו רישיון נהיגה, הנה עבירה חמורה בעלת פוטנציאל ממשי לנזק רב משמעות, לגוף ולרכוש. הנאשם מעולם לא נמצא ראוי לאחוז בהגה, לא מבחינת כישוריו ויכולתו לשלוט ברכב וברזי הנהיגה ולא מבחינה בריאותית (ולו בדיקת ראיה המהווה תנאי מקדמי). לאחר מכן הפר הנאשם כללי תעבורה בסיסיים וחשובים: נהיגה נתיב נגדי, נהיגה בנתיב המיועד לרכב ציבורי ובהמשך נסיעה בניגוד לכיוון התנועה. לכל אלה יש לצרף את העובדה שהנאשם פגע בהולך רגל, שעה שזה חצה מעבר חצייה, והחמור מכל, ההפקרה שבאה בעקבות כך, על-אף מודעות הנאשם לפגיעה. חומרת עבירת ההפקרה נובעת, כפי שנקבע, הן מכוח הבריחה וההימנעות מקבלת אחריות והן מחמת אי הגשת עזרה במידת הצורך. איני סבור שיש להרבות בדברים מעבר לכך, פרט לכך שמדובר בעבירה חמורה, מכוערת, הכוללת פן אנטי חברתי קשה. לכל אלה יש להוסיף את עברו המכביד והעשיר של הנאשם. אף שמדובר בבחור צעיר, מדובר במי שביצע עשרות עבירות (הכלולות בעשר הרשעותיו). הנאשם ביצע עבירות באופן שיטתי, בעקביות, כדרך חיים כמעט, כפי שנלמד מתדירות הרשעותיו. גם מאסרים חוזרים ונשנים לא היה בהם לסייע להשיבו לתלם נורמטיבי. הענישה במקרה זה אמורה להתייחס לעושה, למעשה ולשגר מסר של הרתעה לנאשם ולציבור בכלל.
5. שקלול האמור לעיל מוליך לכך שהעונש אותו יש לגזור על הנאשם הנו כדלקמן:
א. מאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים. תקופת מאסרו תחל מיום מעצרו.
ב. מאסר מותנה לתקופת שמונה חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בתוך שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר.
ג. פסילת הנאשם מלקבל רישיון נהיגה לתקופת שש שנים מיום שחרורו ממאסר.
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, כ"ה באדר, תשע"ב, 19 מרץ 2012, במעמד ב"כ המאשימה, ב"כ הנאשם והנאשם בעצמו.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
הורד קובץ
לרכישה
הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|