גזר דין בתיק ת"פ 57101-09-11

1. הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירה של איומים בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז - 1977, בכך שביום 23.9.11 קילל את אמו כי יהיה לה סרטן ואיים עליה כי אם תזמין משטרה הוא יהרוג אותה ואת המשטרה. יצוין כי יוחסה לנאשם בכתב האישום גם עבירה נוספת של היזק לרכוש במזיד, ממנה זוכה הנאשם בהכרעת הדין.
2. המאשימה ביקשה לגזור את הדין לחומרה. היא ציינה כי לחובת הנאשם שש הרשעות קודמות בעבירות של אלימות במשפחה, איומים, עבירות נגד שוטרים ועוד. לטענת התובעת, מדובר בנאשם משולח כל רסן, שגם התנהגותו במהלך המשפט מעידה על אופיו ועל החשש כי יממש את איומיו. הנאשם לא הביע חרטה ולא החל בהליך טיפולי בבעיית התמכרותו לאלכוהול. בנסיבות אלה לא נותר אלא למצות את הדין עם הנאשם ולהרחיקו מהחברה לתקופה ממושכת.
3. הסנגור ציין כי הנאשם ידע עליות ומורדות במהלך חייו. בעבר הוא היה נשוי ועבד בעבודה מסודרת ברכבת ישראל, אולם לאחר שהוא פוטר מעבודתו והתגרש, נקלעו חייו למשבר, וזאת גם באשמת הרשויות שאינן מסייעות לו. חרף נסיבות חייו, הנאשם הוא אב טוב לבנו המשלם מזונות ותומך בגרושתו. אף אמו, היא המתלוננת בתיק זה, ציינה כי הנאשם לא התכוון לדברי האיום שהפנה כלפיה, כי הוא בן טוב וכי היא סולחת לו. הסניגור טען כי על בית המשפט להביא בחשבון את עמדתה של המתלוננת בעת גזירת הדין. הנאשם נמצא במעצר כבר כמעט חמישה חודשים. בנסיבות אלה ביקש הסנגור להסתפק בתקופת המעצר ולגזור רק ענישה צופה פני עתיד.
4. הנאשם עצמו בטרם גזר הדין, חזר על עמדתו כי הוא לא איים על אמו, וכי יש לזכותו מהאשמה. הוא אף ציין כי בכוונתו להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. הנאשם ביקש מבית המשפט להמשיך את החזקתו במעצר עד לדיון בערעור מכיוון שלדבריו: " אם אני יוצא בחוץ אני לוקח את החוק לידיים ... עדיף להשאיר אותי במעצר עד הערעור בבית משפט מחוזי כי אם אצא אני אקח את החוק לידיים".
5. לחובת הנאשם שש הרשעות קודמות.      
   בשנת 1999 הוא נדון לראשונה למאסר בפועל לתקופה של ששה חודשים בעבירות של אלימות במשפחה.      
   בהמשך הוא נדון למאסרים על תנאי שוב ושוב בגין עבירות איומים.         
   בשנת 2006 נדון הנאשם לששה וחצי חודשי מאסר בגין עבירת אלימות.     
   המאסר האחרון נגזר על הנאשם בשנת 2008, לתקופה של חמישה וחצי חודשים בגין עבירות של איומים, תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר והתנהגות פרועה במקום ציבורי. המאסר על תנאי מת"פ 4824/08 בית משפט שלום באר שבע, איננו חל משום שהוא כבר פג. ואולם, מפסק הדין שהועבר לעיוני וסומן ת/8 עולה כי גם במסגרת אותו תיק הורשע הנאשם בעבירות איומים שהפנה כלפי אמו. גם באותו תיק הייתה אמו המתלוננת עדה עוינת. בית המשפט מציין בגזר הדין כי הפניית איומים כלפי אם הוא מעשה חמור, אולם לנוכח העובדה כי בני משפחתו דואגים לנאשם ורוצים בטובתו, החליט בית המשפט שלא למצות את הדין עם הנאשם, בתקווה כי התנהגותו העבריינית כלפי בני משפחתו לא תשנה והסתפק בהפעלת המאסר על תנאי שהיה אז בר הפעלה.
6. נמצא אפוא כי אין זו הפעם הראשונה שהנאשם מאיים על אמו. הנאשם הורשע בעבר בגין עבירה דומה שביצע כלפי אמו. כל עבירת איום הינה עבירה שאין להקל בה ראש. עבירה של איום כלפי הורה מקל וחומר. כפי שציינתי בהכרעת הדין, המצב בו אם צריכה למסור עדות כנגד בנה איננו מצב פשוט. העובדה ששוב ושוב מאיים הנאשם על אמו והאם צריכה לבוא לבית המשפט, לעמוד בפני הנאשם ולהיחקר, איננה עומדת לזכותו של הנאשם.
7. הסנגור המלומד ציין כי מדובר בדברים בעלמא, אותם לא הוציא הנאשם לפועל, הוא לא תקף את אמו ואף לא התכוון לעשות כן.        
   עבירת האיומים היא עבירה יוצאת דופן. בדרך כלל אין המחוקק מעניש על דיבורים, אלא על מעשים. המחוקק מצא לנכון לקבוע לדיבורים בלבד עבירה מושלמת, נוכח הייחוד שבדברים אלה, המצדיק הרשעה פלילית גם לגבי אלימות מילולית בלבד. כב' השופט קדמי מציין בספרו, כי האיום הוא בר עונשין בעיקר מפני שיש בו הטלת פחד או אימה על אדם אחר. (י.קדמי, על הדין בפלילים, מהדורת תשס"ו 2006, חלק רביעי עמודים 2122-2130).
8. הסכנה באיום הינה בשני ראשים: ראשית, דברי האיום עצמם מטילים מורא בליבו של המאוים. שנית, קיים סיכון של ממש כי האיום יצא לפועל ולכן מצא המחוקק לאסור כבר על דבר האיום, אף שטרם מומש. לא נדרש שהאיום ישא פרי ויציג תוצאה אלא די בכך שהוא נקלט על ידי המאוים.
9. אינני נותן משקל ניכר לעמדת המתלוננת. כפי שציינתי בהכרעת הדין, המתלוננת, היא אמו של הנאשם האוהבת אותו, והיא נקלעה לדילמה בלתי אפשרית, בה עליה להעיד נגד בנה. גם אם המתלוננת סלחה לנאשם, לנוכח האמור בהכרעת הדין ולאור עברו הפלילי של הנאשם - שומה על בית המשפט להגן על המתלוננת אפילו חרף עמדתה המגוננת.
10. אכן, יש להביא לזכותו של הנאשם את העובדה שמדובר בדברים בלבד שלא יצאו אל הפועל. עוד יש להביא בחשבון לזכותו כי מלכתחילה הוא הועמד לדין גם בעבירה נוספת ממנה זוכה. עם זאת, חומרתה של עבירת האיומים כלפי אמו, בעיקר על רקע עברו והעובדה שבעבר כבר הורשע באיומים על האם, כמו גם בעבירות אחרות של איומים ואלימות - אינם מאפשרים להסתפק בתקופת המעצר כפי שביקש הסנגור המלומד.    
11. לאחר שאני שוקל את כלל נסיבות העניין לחומרה ולקולה, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

                                 א.            שבעה חודשי מאסר בפועל בניכוי 19 ימי מעצרו הראשון של הנאשם, מיום 23.9.11 עד יום 11.10.11, כאשר היתרה תמנה מיום מעצרו הנוכחי 17.10.11.

                                  ב.            ששה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, לרבות לפי סעיף 52 (ג) לחוק העונשין תשל"ז - 1977, שלא יעבור כל עבירות אלימות לרבות איומים.

זכות ערעור כחוק בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.