1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום, ללא ניהול הוכחות בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, איומים ושיבוש מהלכי משפט, בכך שביום 30.12.10 בשעה 04:00 בכיכר החתולות בירושלים, הוא תקף יחד עם שלושה אחרים נהג מונית בעת שנהג המונית ישב בכיסא הנהג במוניתו, כאשר הנאשם עם אחר ניגש אליו, החל לקללו בקללות שונות והכה בו בראשו באמצעות ידיו ואגרופיו מבעד לחלון שהיה פתוח. כשהמתלונן ירד מהרכב הנאשם והאחר הכו אותו מכות נמרצות בכל חלקי גופו, האחר הביא כוס זכוכית והכה באמצעותה את המתלונן בראשו והנאשם תפס את המתלונן בידיו. בשלב זה הגיעו שניים נוספים שהשתתפו בהכאת המתלונן והנאשם שהמשיך להכות את המתלונן הפילו ארצה, קרע את חולצתו ולבסוף נעצר על ידי שוטרים שהגיעו למקום. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן סימני חבלות במקומות שונים בראשו ובפניו.
בהמשך, הנאשם איים על השוטרים שהגיעו למקום במילים בוטות המפורטות בכתב האישום ובאותן נסיבות עשה כדי למנוע או להכשיל הליך שיפוטי, כשביקש מהעד תימור תגייבר לשקר לשוטרים ולמסור למשטרה כי המתלונן הוא שהכה אותו ולא ההיפך.
2. הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יוטלו על הנאשם 13 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו 30.12.10, הכוללים הפעלת 7 חודשי מאסר התלויים נגדו בת.פ. 4232/09, קנס בסך 1,000 ש"ח ופיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח וכן מאסר על תנאי מרתיע על עבירות אלימות.
3. לנאשם עבר פלילי בעבירות אלימות ורבות אחרות בגינן הוא נדון עוד בבימ"ש לנוער לעונשי מאסר ממושכים בני 7 חודשים ו-18 חודשים, וביניהם עבירות של תקיפה על ידי שניים או יותר, תקיפה הגורמת חבלה ממש, שימוש פחזני באש או בחומר דליק, איומים, חבלה כשעבריין מזויין, החזקת סכין, תקיפת שוטר, הפרעה לשוטר, עבירות רכוש, וחלק מעבירות האלימות שציינתי חזרו על עצמן למרות עונשי מאסר מרתיעים שהותלו.
4. התסקיר מציין את אורח חייו של הנאשם שמגיל צעיר גדל בתנאי עזובה קשים כמפורט בתסקיר, במהלכן סיגל לעצמו דפוסי התנהגות אלימים ועברייניים כמקור ליצירת תחושה של עוצמה, מעמד חברתי ושליטה. הנאשם סובל מסף תסכול נמוך ומקושי בהבנת מורכבות מצבו בקבלת סמכות ובהפעלת שיקול דעת מתאים לרבות משמעות אופן התנהלותו וההשלכות של מעשיו לגבי עתידו. הוא נוהג להחצין מתח וחדרה בתקפנות ואלימות כדרך לקבלת חום והשתייכות ובעבר אף צרך אלכוהול בגיל צעיר.
5. מאידך, הנאשם לקח אחריות לביצוע העבירה, אם כי מדובר באחריות חלקית, כאשר לטענתו גם בפניי, המתלונן הוא שהכה אותו והשוטרים התנפלו עליו, על אף שמכתב האישום שבו הוא הודה עולה בפירוש כי הוא זה שניגש אל המתלונן יחד עם האחר, קילל אותו והכה בו בידיו ואגרופיו מבעד לחלון הנהג, כך שכשהמתלונן יצא מהרכב והנאשם המשיך להכותו, הדעת נותנת כי המתלונן ניסה להתגונן, אולם העובדה שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום מנסה להשליך את ביצוע העבירה כלפיו על המתלונן, מלמדת על נטילת אחריות חלקית ולא מספקת כדי להבין שהדרך שהוא נהג בה כבר מתחילתה גרמה להתרחשות האירוע בכללותו, שיתכן שלא היה מתרחש כלל אילו הנאשם לא היה פועל כפי שפעל וזה לב העניין בפנינו, ובהתייחסותו של הנאשם לעבירות. לא כל שכן, גם המשך הדרך מצביע על זלזול הנאשם במרות החוק, בשוטרים שהוזעקו למקום ובמהלך הדרך למשטרה הנאשם איים גם עליהם ובנוסף ניסה להניא עד ראיה לומר את האמת בבקשתו ממנו לשקר לשוטרים. חומרה נוספת למעשים היא עצם העובדה שהנאשם ביצע את מעשי האלימות כלפי המתלונן בצוות חדא עם אחרים, ובכך גרם ליתרון מובהק של דרך האלימות בה נקט כלפי המתלונן. כל אלה מצביעים על חומרה קשה של האירוע ועל כך שעל הנאשם להפנים כי אין זו הדרך הנכונה בחיים, אלא לשנות מדרכו, ולהימנע מכל אקט של אלימות שאם יעשה כן בוודאי יביא הדבר למפנה בחייו, בהתחשב בגילו הצעיר ובעתיד הפרוס לפניו.
6. הצדדים הגיעו להסדר טיעון שאני סבורה שהוא מקל מאד עם הנאשם, במיוחד לאור העובדה שהנאשם כבר נידון בדיוק בגין אותן עבירות אלימות בעבר לעונשי מאסר חמורים וקשים, גם בהיותו קטין שנדון בבימ"ש לנוער, מדובר בעונשי מאסר של 7 חודשים ו-18 חודש, אך הם לא הרתיעוהו. עם זאת, בהתחשב בעובדה שהצדדים הגיעו להסדר טיעון ובחשיבות הנודעת לצורך לכיבוד הסדרי טיעון, ובמכלול הנסיבות המפורטות בתסקיר החלטתי לכבד את הסדר הטיעון.
7. מצאתי לראוי לציין כי טענת הסניגוריה כי אימו של הנאשם אינה הנאשמת, ואינה ראויה לשאת בעונש, אינה טענה ראויה, משום שברור שלא היא הנאשמת אלא הצדדים הגיעו במכלול להסדר שמאזן ביניהם את כל הפרמטרים. נכונותה לקחת על עצמה את עניין הפיצוי על מנת להקל מאידך בפרמטרים אחרים בעונשו של הנאשם, היא חלק מהסדר הטיעון, ולא ראוי להטיח באולם מלא אנשים טענה כי אילו אימו אינה הנאשמת, שיש בה כדי להוציא מכלל פרופורציה את רכיבי העונש. אין לי ספק כי אימו של הנאשם עוברת סבל רב בשל מצבו של הנאשם, בשל כל מה שעבר בעברו בעבר כמפורט בהרשעות הקודמות ואני סבורה כי נדרשים ממנה כוחות על כדי לעמוד בכל המצבים שהנאשם מביא על עצמו ועליה.
8. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ובהתחשב במכלול הנסיבות, הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
א. מאסר לתקופה של 13 חודשים שמניינם יחל מיום מעצרו 30.12.10.
ב. אני מפעילה את 7 חודשי המאסר על תנאי התלויים כנגד הנאשם בת.פ.4232/09 בימ"ש שלום ירושלים, בחופף לעונש המאסר שגזרתי על הנאשם.
ג. מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים והנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו מהכלא כל עבירת אלימות.
ד. מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים והנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו מהכלא כל עבירת איומים ו/או שיבוש מהלכי משפט.
ה. קנס בסך של 1,000 ש"ח או מאסר של 3 חודשים תחתיו.
הקנס ישולם החל מיום 1.11.11 ובכל 1 לחודש שאחריו, ב-2 תשלומים שווים ורצופים.
ו. פיצוי למתלונן בסך 5,000 ש"ח, אותו יפקיד הנאשם בקופת ביהמ"ש בתשלומים בסך 500 ש"ח לכל תשלום, החל מיום 01.12.11 ובכל 1 לחודש שאחריו, והמזכירות תעבירו למתלונן לפי הפרטים שמוסרת המאשימה בפתק שצורף לפרוטוקול.
9. המזכירות תשלח עותק מהחלטתי בפקס לשירות המבחן.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.
<#7#>