גזר דין בתיק ת"פ 42776-02-10

1.            הנאשם הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של איומים, תקיפה סתם, תקיפה הגורמת חבלה של ממש והסגת גבול, עבירות לפי סעיפים 192, 379, 380 ו- 447(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (בהתאמה).

2.            כעולה מכתב האישום המתוקן, ומהודאת הנאשם, הוא הגיע ביום 23.2.2010 לביתו של מר גברין ברכה [להלן: "גברין"], נכנס לבית שלא כדין, תוך הסגת גבול, בעת שהמתלונן מר מוטי ביטון [להלן: "המתלונן"] היה באותו מקום, ואז איים על גברין בפגיעה בגופו, וכן תקף את המתלונן באגרופו ובחפץ כהה וגרם לו חתך מעל עין שמאל, וכאשר ניסה גברין להרחיק את הנאשם מהמתלונן, תקף גם אותו, והכל על רקע התנגדותו של הנאשם מהקשר שבין גברין למתלונן (שמהראיות שהוצגו בבית המשפט עולה כי הוא אחיינו של הנאשם).

3.            תחילה כפר הנאשם במיוחס לו ועל כן החלו להישמע ראיות בתיק. לאחר ישיבת ראיות אחת, הגיעו הצדדים (בחודש אוגוסט 2010) להסדר טיעון לפיו חזר בו הנאשם מכפירתו, כתב האישום תוקן ואז הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע. בהתאם להסדר שבין הצדדים, נשלח הנאשם לתסקיר שירות המבחן. הנאשם לא שיתף פעולה עם שירות המבחן אולם לאחר מספר דחיות החל לשתף פעולה ואכן הוגש תסקיר.

4.            במסגרת התסקיר, המליץ שירות המבחן להשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, לצד עונש מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננים.

5.            תמצית טיעוני המאשימה לעונש:

ב"כ המאשימה הפנה לתיק המוצגים ולתמונות המתעדות את הפגיעה במתלונן, ודחה את הטענה כאילו ביקש הנאשם לגונן על המתלונן, תוך שהיא מפנה לפרץ האלימות שנקט בו הנאשם.

ב"כ המאשימה הפנה לתסקיר שירות המבחן אשר עולה ממנו עקביות בסירובו של הנאשם לקבל טיפול ואף לגלות לאמפתיה למתלונן.

לטענת ב"כ המאשימה הגם שאין לנאשם עבר פלילי, יש צורך בענישה מוחשית של מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננים.

6.            תמצית טיעוני ב"כ הנאשם לעונש:

הסנגור הדגיש את מאפייניו האישיותיים של הנאשם, כבן 51 ללא עבר פלילי, והפנה לתסקיר שירות המבחן ממנו עולה כי מדובר באדם נורמטיבי, אשר תומך באב קשיש, שהוא אב שכול, אדם כבן 87 גר עימו וסועד אותו בכל צרכיו.

לטענת הסנגור, הנאשם היה ערב למתלונן, אחיינו, במסגרת תיק אחר והרגיש כלפיו מחוייבות ועל כן התנגד לקשר שבין אחיינו למתלונן.

הסנגור ביקש לייחס חשיבות ומשקל לכך שבשלב מוקדם יחסית חזר בו הנאשם מכפירתו והודה בעובדות כתב האישום, תוך לקיחת אחריות למעשיו, וביקש לתת משקל להיותו של הנאשם אדם עובד, שעל רקע זאת אף התקשה להגיע למפגשים עם שירות המבחן.

הסנגור ביקש לקרוא את תסקיר שירות המבחן "בין השורות" וללמוד ממנו שהגם שמדובר בנאשם שקצינת המבחן סברה שהוא מתקשה להבין את חומרת מעשיו, הרי שהדבר נובע דווקא מהיותו אדם נורמטיבי, ואין להבין כי הנאשם לא לוקח אחריות למעשיו. לפיכך, כך טען הסנגור, המלצת שירות המבחן להשית על הנאשם עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, היא המלצה מוטעית.

עוד עמד הסנגור על כך שהנאשם היה עצור במשך כחודש ולאחר מכן במעצר בית מלא של שלושה חודשים ומאוחר יותר במעצר בית חלקי.

הסנגור הציג תלושי שכר של הנאשם [נ/4], הסביר כי הוא למד את הלקח ועתר להסתפק בעונש הצופה פני עתיד ולהימנע מהטלת מאסר לרבות בדרך של עבודות שירות. הסנגור לא התנגד להטלת עונש קנס.

7.            הנאשם פנה אף הוא לבית המשפט וסיפר כי אחיינו גר עימו היום והוא (הנאשם) גם עוזר לו מבחינה כלכלית. לדבריו, כיום הוא מתפרנס טוב ולאחר שעבודתו הקודמת מנעה ממנו להגיע למפגשים עם קצין המבחן, הוא החליף מקום עבודה.

הנאשם הביע חרטה על מעשיו והתחייב שלא לקחת את העניינים לידיו בעתיד.

8.            כאמור, עמדת שירות המבחן, בתסקיר, היא להשית על הנאשם עונש מאסר בדרך של עבודות שירות. שירות המבחן נמנע מלהמליץ על טיפול לנאשם, בעיקר כיוון שהנאשם סירב לכך.

9.            ביקשתי וקיבלתי חוות דעת הממונה על עבודות השירות, אשר מצא את הנאשם מתאים לביצוע עונש מאסר בדרך של עבודות שירות.

דיון

10.        אין צורך להרחיב את המילים על חומרת המעשים שביצע הנאשם. ברצונו לשמור על אחיינו, נטל את החוק לידיו, ונהג כלפי אחיינו וכלפי גברין כאילו הוא המוציא לפועל של הוראות החוק והסדר הציבורי. אף אם רצונו המקורי היה ראוי, הרי שבחר לפעול ליישומו באלימות, ודומה הדבר לאדם הצועק על בנו שיהיה בשקט, בשכחו כי הדוגמא הטובה היא הדוגמא האישית.

הנאשם, אשר רצה להראות לאחיינו דרך ארץ חיובית מה היא, נהג כבריון והפגין דוגמא אישית שלילית ביותר, בפרץ זעם, כשתוך הסגת גבול לדירתו של גברין, התנפל על אחיינו, המתלונן, היכה אותו והניף פטיש על ראשו, כשרק בנס לא הסתיים האירוע בתוצאה טרגית. כשניסה גברין להפריד בין הנאשם לאחיינו, חבט הנאשם גם בו.

רצונו של הנאשם לשמור על אחיינו שילך בדרך הישר אינה יכולה להיות באמצעים של אלימות ואיומים כפי שעשה.

העבירות ופרץ האלימות, בנסיבות המקרה שנקט בהם הנאשם מצדיקות עונש מאסר מאחרי סורג ובריח.

11.         הענישה היא לעולם אינדיווידואלית, ועל בית המשפט לשקול, במסגרת שיקולי הענישה, את נסיבות המעשה, ונסיבותיו האישיות של הנאשם.

אני מביא בחשבון את עברו הנקי של הנאשם, ואת הודייתו בעובדות כתב האישום המתוקן. דומה, כי הנאשם היה צריך לשמוע את עדי המאשימה כדי להבין את חומרת מעשיו ואת אי יכולתו לקחת את הדין לעצמו. דומה כי כיום, הפנים הנאשם את המיוחס לו, ואני מאמין לנאשם כי הוא מתחרט על מעשיו.

אני מביא בחשבון גם את צרכי הפרנסה של הנאשם ורצונו לדאוג לאחיינו, לצד דאגתו לאביו הקשיש.

יחד עם זאת, אני סבור כי כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן, יש לוודא כי חרטתו של הנאשם אינה "מן הפה החוצה" וכי אכן יחוש הנאשם את הגמול האישי על מעשיו, כפי שהמתלונן וגברין חוו בעת שתקף אותם הנאשם. מתסקיר שירות המבחן עולה כי יש גם צורך ממשי בהרתעתו האישית של הנאשם.

בנסיבות אלו, אני סבור שלא נכון יהיה להימנע מעונש מאסר, ולו בדרך של עבודות שירות.

אני סבור כי יש מקום לפיצוי למתלונן ולגברין ואף לקנס כספי.

12.        לאחר ששקלתי את השיקולים לחומרה ולקולא, ובשים לב לתסקיר שירות המבחן ולחוות דעת הממונה על עבודות השירות, והבאתי בחשבון את טיעוני הנאשם והבעת החרטה על ידו, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

(א)   מאסר של ארבעה חודשים, שירוצו בדרך של עבודות שירות, במרכז לקשיש ברח' רבי עקיבא 11 בנתיבות.