1. הנאשם הורשע, כהודייתו, בעבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
2. הנאשם יליד 1988, אין בעברו רישום פלילי ובמוקד הדיון ניצבת השאלה שבמחלוקת האם ראוי לבטל את הרשעתו.
3. מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 15.11.08 בסמוך לשעה 04:16 ברחוב בעיר ראשל"צ, החזיק הנאשם ברכבו בסכין מטבח ובאולר.
4. מתסקיר שירות המבחן עולה המלצה לשקול ביטול הרשעת הנאשם ולהשית עליו צו של"צ בהיקף של 120 שעות.
מהתסקיר עולה כי הנאשם רווק, מתגורר בבית הוריו ועובד מזה שנה וחודשיים, בחברה העוסקת בניהול והחזקת מבנים.
נסקר רקע חייו של הנאשם, שלא ארחיב בנושא מחמת צנעת הפרט. אך אציין כי משפחת הנאשם ספגה שתי טרגדיות בדמות פטירת אחותו הגדולה ובת דודתו בפיגועים, על השבר שנוצר במשפחת הנאשם וקשייה להתאושש ממנו. הנאשם עצמו סבל ממצוקה נפשית משמעותית ובמשך מספר שנים הרבה להימצא בביתו, תוך שמיעט באינטראקציות חברתיות והפסיק את לימודיו בתום עשר שנות לימוד.
הנאשם למד עיצוב שיער בעברו וניסיונו התעסוקתי כולל עבודות כסדרן סחורה במפעלים שונים ובתחום השיפוצים. כעת עובד הנאשם כמנהל עבודה והוצג מכתב ממעסיקו לפיו אך לפני כחצי שנה קודם לתפקידו הנוכחי, במסגרתו הוא אחראי על צוות של שלושה אנשים, הוא בעל משמעת עצמית גבוהה, אחראי, מסור ומסודר. בנוסף, הובהר כי ככל שלא יוצג מסמך המעיד על העדר רישום פלילי, יפוטר הנאשם מעבודתו (ר' המכתב שהוצג - נ/1).
עוד ציין שירות המבחן כי במהלך השנים, חווה הנאשם קשיים בקבלת סמכות אל מול מעסיקיו וגם כיום, אותם קשיים מביאים לחוסר שביעות רצון מהיותו שכיר והוא שואף לפתוח עסק עצמאי ולהיות "אדון לעצמו". הנאשם שיתף כי כאשר הוא מקבל הוראות ממעסיקו, עולות בו תחושות תסכול וכעס המתבטאות לעיתים בויכוחים ובהרמת קול. הנאשם מנסה להיעזר בטכניקות של השהיית תגובה לשם מיתון כעסיו.
גם במסגרת השירות הצבאי, חווה הנאשם קשיים שונים ובין היתר, בהקשרים של קבלת סמכות. הנאשם אף ריצה עונש מאסר בשל סירובו להיוותר במסגרת ספציפית בשירותו הצבאי וסופו של דבר ועל פי בקשתו, שוחרר משירותו.
הנאשם נטל אחריות בפני שירות המבחן על המעשה בו הורשע, אף כי הכחיש כי הסכינים שהחזיק יועדו למטרה בלתי כשרה וטען כי נתפסו בארגז כלים שבתא המטען שברכבו. כדבריו, סכין המטבח שימשה אותו לבישול במפגשים בחיק הטבע והאולר - לתיקונים ברכבו.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי ותקין אך ניכרים חוסר יציבות בתפקודו ומעברים בין מסגרות, קשיים מול גורמי סמכות, אימפולסיביות ואף פריצת גבולות. בנוסף, נוטה הנאשם להימנע מהתמודדות עם קשיים ומציג סגירות רגשית.
התנגשויות הנאשם מול גורמי סמכות הינן תוצאה של חוסר יציבותו לאורך השנים ולהערכת שירות המבחן, כך משום הדחקת המצוקה הרגשית שחווה עקב פטירת אחותו, שנוספה לנטייתו להימנע מהתמודדות עם קשיים, כמו גם חוסר העיבוד של חלקים תוקפניים באישיותו.
שירות המבחן המליץ לנאשם להשתלב בהליך טיפולי על מנת לעבד את קשייו, אך לא הובאה המלצה טיפולית בעניינו, נוכח מצוקת הנאשם והסגירות הרגשית אותה הביע, שאינה מאפשרת הסתייעות בגורמים חיצוניים טיפוליים.
להערכת שירות המבחן, ההליך המשפטי מהווה גורם הרתעתי משמעותי לנאשם. יחד עם זאת לאור מאפייני אישיותו וקשייו, נראה בעיני שירות המבחן כי קיימת סבירות להישנות מעורבות הנאשם בעבירות, בטווח הזמן הרחוק יותר.
הנאשם הביע בפני שירות המבחן חשש שמא הרשעה בדין תגרום לפיטוריו ונ/1 הוצג אף בפניו. בנוסף, ציין הנאשם כי בכוונתו לטייל בארה"ב עם חברתו והוא חושש כי הרשעתו בדין תמנע ממנו קבלת אשרת כניסה. עוד, הביע הנאשם חשש כי הרשעתו בדין תפגע בעתידו המקצועי, בעצם תיוגו כמפר חוק בבואו להתקבל לעבודה אחרת או כאשר יפנה ללימודים.
5. ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר לריצוי על דרך עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס.
הודגש כי גרסת הנאשם מלפני שירות המבחן באשר לצרכים הקשורים בסכינים שנתפסו ברכבו, לא נשמעה במהלך חקירתו. הובהרו התרשמויות שירות המבחן ולגישת המאשימה, נ/1, לא מעלה כוונת מעסיקי הנאשם לפטרו כליל מעבודתו אלא אך להימנע משילובו בפרויקט מסוים. עוד נטען כי המלצות שירות המבחן אינן מתיישבות עם ההלכה הפסוקה הקשורה בהימנעות מהרשעה. המאשימה הפנתה כי האינטרס הציבורי בעבירה נשוא הדיון מחייב ענישה מוחשית וקונקרטית ושימת הלב הופנתה לאסמכתאות בתימוכין בעתירתה, החוזרות ומדגישות את הצורך למגר את התופעה המדאיגה של "תת תרבות" הסכין.
6. ב"כ הנאשם עתרה לאימוץ המלצות שירות המבחן. הודגשו חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, גילו הצעיר של הנאשם, עברו הנקי, הנורמטיביות המאפיינת את מכלול חייו, הודייתו שניתנה בהזדמנות הראשונה, שחסכה זמן שיפוטי ומשקפת קבלת אחריות ונסיבות המעשה הקשורות בתפיסת הסכינים ברכבו ולא על גופו. הסנגורית הפנתה לפגיעה הקשה והקונקרטית שתיגרם לנאשם מהרשעה בדין בדמות פיטוריו כמבואר בנ/1 ונטען כי אין לפגוע בעתידו שעודנו מלפניו, על מבוקשו להשתלב בלימודים אקדמאיים או בתעסוקה המצריכים עבר נקי.
לגישת הסנגורית, אינטרס השיקום בענישת הנאשם מהווה מרכיב משמעותי וטיעוניה החזיקו החרו אחר התרשמויות שירות המבחן מנסיבותיו האישיות וקשיי חייו, על ה"טראומה אחר טראומה" שעבר מגיל צעיר, השלכתן הברורה על המשך חייו ושימורו אורח חיים נורמטיבי הכולל השתלבות במסגרת תעסוקתית.